פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון (בשבתו כבית משפט גבוה לצדק) בעניין עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל (בג"ץ 438/10).
בגדרהּ של העתירה, טענו העותרים -- עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל (עמותה רשומה המאגדת כ-7,000 דיירים קשישים המתגוררים בכ-37 בתי דיור מוגן בישראל) וששה חברי הנהלה בעותרת ודיירים המתגוררים במספר בתי דיור מוגן ברחבי הארץ -- כי יש לסַווג את העִסקות בין מוסדות הדיור המוגן לבין דייריו כעסקות שכירוּת הפטורות ממע"מ לפי סעיף 31(1) לחוק מע"מ.
בית-המשפט העליון דחה את העתירה, ממספר טעמים, ובכלל זאת מהטעם שהסכמי הדיור המוגן כורכים יחדיו את הזכות למגורים ואת הזכות לקבלת שירותים נוספים, ואין לומר כי הזכות האחת היא העיקרית והאחרת טפלה לה.