פורסם פסק-הדין בעניין ברייר (קישור לפסה"ד).
העוררים, אלון וענבל ברייר, בני-זוג הנשואים זה לזו, רכשו ביום 8.5.2012 דירת מגורים בתמורה ל-3 מיליון ש"ח.
קודם לנישואיהם של בני-הזוג, רכש הבעל דירת מגורים במימון הוריו וזו נרשמה על-שמו.
לטענת העוררים, יש לחשב את מס הרכישה בו הם חייבים כאילו כל אחד מהם רכש חֵלק בדירה (מחצית) בתמורה לסך של 1.5 מיליון ש"ח. עוד טענו העוררים, כי האישה זכאית להטבות המס הניתנות לרוכש "דירה יחידה".
המשיב הסכים להקנות לאישה את הטבות המס ל"דירה יחידה" (זאת, בהתאם להוראת ביצוע 5/2011 מיום 12.4.2011 - קישור להוראה), אך טען שיש לחשב את המס בהתאם להוראות תקנה 2(2)(ב) לתקנות מס רכישה, לפיה "נמכר חלק מדירה, ישולם חלק מסכום מס הרכישה... שהוא כחלק הזכות בדירה הנמכרת ביחס לכל הזכות בדירה". דהיינו, יש, לשיטת המשיב, לערוך את חישוב מס הרכישה בשני שלבים, וזאת בנפרד לכל אחד מבני-הזוג: כך, לגבי בת-הזוג, יש ראשית לחשב את מס הרכישה המתחייב ממלוא סכום התמורה (3 מיליון ש"ח) מתוך הנחה שמדובר ב"דירה יחידה" של הרוכש, ולאחר מכן לחַלק את המס המתקבל לשניים; ואילו לגבי בן-הזוג, יש ראשית לחשב את מס הרכישה המתחייב ממלוא סכום התמורה כאמור בהנחה שמדובר ב"דירה נוספת" של הרוכש, ולאחר מכן לחַלק את המס המתקבל לשניים.
העוררים היו מודעים לתקנה האמורה כמו גם להלכות של בית-המשפט העליון בהן נדונה ואוּשרה תקנה זו, אך לגישתם הגיעה העת לסטות מהלכות אלו, וזאת כמתחייב מהמהות הכלכלית של העִסקה וכללי פרשנות תכליתית.
ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה (יו"ר הוועדה, השופט ר' סוקול, וחברים הוועדה רו"ח ג' יחזקאלי-גולן ורו"ח ש' פסטנברג) דחתה את הערר.
נקבע, כי לאור קביעותיו בנושא של בית-המשפט העליון וכמתחייב מהוראות סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, אין הוועדה חופשיה לסטות מהלכה זו, כאשר הערותיו של בית-המשפט על הצורך בהסדרה מחודשת של סוגיית מס הרכישה כוּונו למחוקק ואַל לה לערכאה דיונית לסטות מתקדים מחיֵיב.
עוד קבעה הוועדה, כי גם לגופו של עניין אין זה ראוי לסטות מההלכות האמורות.