פורסם פסק-הדין בעניין ברגר (ע"מ 48567-02-12).
באותו מקרה, הגישו העוררים, בני-זוג נשואים כדמו"י, השגה על החלטתו לחיֵיב במס העברת מקרקעין מהבעל לאשה, וזאת בניגוד לטענתם כי הגם שמדובר ברכוש הרשום על-שם הבעל, האשה זכאית למחצית ממנו מכוח הלכת השיתוף, וממילא העברה זו אינה מהווה אירוע מס.
המשיב ראה בהשגה בקשה לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין ("החוק") ודחה אותה, ללא הנמקה ומבלי לזמן את העוררים לדיון בפניו למרוֹת בקשתם המפורשת.
במסגרת העוררים, טענו העוררים הן כנגד התנהלותו של המשיב והן כנגד עצם החלטתו לחיֵיב במס את העברת המקרקעין כאמור.
ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' זועבי והחברים עוה"ד ה' אליהו ונ' זועבי) קיבלה את הערר באופן חלקי.
הוועדה קבעה, כי יש לקבל את טענת העוררים לפיה פנייתם הייתה בגֶדר השגה (לפי סעיף 87 לחוק) ולא בקשה לתיקון שומה (לפי סעיף 85 לחוק), וממילא היה על המשיב להיענות לבקשת העוררים לזמנם לדיון בהשגה (יצוין, כי הוועדה הגיעה למסקנה שהחלטת המשיב אכן לא כָּללה הנמקה לגופו של עניין, אך הוועדה לא הִמשיכה ונדרשה למשמעות היעדר ההנמקה כאמור).
לגופו של עניין, קבעה הוועדה, כי אין לפטוֹר ממס את העברת מלוא הזכויות מהבעל לאשה, אלא רק חֵלק מהן, וזאת כנגזר מנסיבות רכישת אותו חֵלק במקרקעין.