פורסם פסק-הדין בעניין ברמן ושות' מסחר והשקעות בע"מ (ו"ע (חי') 18232-05-11).
באותו מקרה, רכשה העוררת בשנת 1977 שלוש חֵלקות קרקע הכוללות עצים נטועים. החֵלקות נמכרו בשנת 2010.
המשיב לא קיבל את השומות העצמיות שהגישה העוררת לגבי מכירת החֵלקות, בטענה שיש להפחית משוֹוי הרכישה של החֵלקות (דהיינו, מעלוּתן לצורכי מס) את הפחת שהעוררת הייתה זכאית לנַכּותו מהכנסתה החייבת במס הכנסה בגין העצים הנטועים.
לטענת העוררת, היא לא דרשה בפועל ניכוי הוצאות פחת בּשל העצים הנטועים, שכּן מלוא עלות הרכישה יוחסה לקרקע בְּשל שוויָם הזניח של העצים.
ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה (יו"ר הוועדה, השופט ר' סוקול, וחברי הוועדה, רו"ח ג' יחזקאלי-גולן ורו"ח ש' פסטנברג) קיבלה את הערר.
בגדרו של פסק-הדין קבעה הוועדה, כי יש לפרש את המילים "הסכומים הניתנים לניכוי" (שבהגדרת המונח "פחת" בסעיף 47 לחוק מיסוי מקרקעין) בהתאם לתכלית החוק, שהינה גביית מס אמת והטלת מס רק על רווח אמיתי.
בהתאם, נקבע, כי אין לנַכּות מיתרת שווי הרכישה פחת שיכול היה המוֹכר לנַכּות מהכנסתו החייבת אם המוֹכר שכנע שלא עשה כן בפועל. כל פרשנות אחרות תחתור תחת העיקרון בדבר גביית מס אמת ותטיל חיוב במס על רווח היפותטי שלא קיים במציאות.*
* לקביעה דומה, ראו פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין שמשון (ו"ע (ב"ש) 1005/09).
יצוין, כי לשיטת הוועדה, ניתן להניח, ככלל, כי נישום הרשאי לנַכּות פחת על נכס מהכנסתו החייבת יעשה זאת ולא ידחה את הניכוי למועד מימוש הנכס. לפיכך, הנטל יהיה מוטל על המוֹכר לשכנע כי לא פעל על-פי ההנחה האמורה וכי לא ניכה את הפחת; ואם ייכשל בהרמת הנטל יהיה המשיב רשאי להניח, כחזקה שבעובדה, כי המוֹכר ניכה את הפחת, וממילא לנַכּותו מיתרת שווי הרכישה.
לגופו של עניין, קבעה הוועדה, כי עדותו של רואה-החשבון של העוררת הייתה מהימנה ועקבית ויש להסיק ממנה במפורש, כי העוררת אכן לא ניכתה את הפחת בפועל.