פורסם פסק-הדין בענין שיף (ו"ע (י-ם) 34462-03-12).
באותו מקרה, נדוֹן עניינם של העוררים, אב ובתו, שכּל אחד מהם היה בעל מניות יחיד בשתי חברות פנמיות. כל אחת מהחברות נוסדה בפברואר 1990 ורכשה בספטמבר 1990 דירת מגורים בשכונת ממילא בירושלים. בספטמבר 2011 פורקו שתי החברות, והזכויות בדירות הועברו במלואן לכל אחד מהעוררים בהתאמה, בהיותם, כאמור, בעלי המניות היחידים.
המשיב העניק לחברות פטוֹר ממס שבח לפי סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין בגין העברת הדירות לעוררים, אגב הפירוק, אך חִייב את העוררים בתשלום מס רכישה.
לטענת העוררים, לא היה מקום לחַייבם במס רכישה, שכּן המכירות (אגב הפירוק) היו פורמליות גרידא, ולרישום הדירות על-שם החברות לא הייתה כל נפקות כלכלית או קניינית, באשר העוררים הם אלה שמימנו מכספם את רכישתן ואף שילמו מכספם את מס הרכישה בשעתו.
לחלופין, טענו העוררים, כי אפילו היו מקום לחַייבם במס רכישה, הרי ששווי המכירה לפיו הם היו צריכים להיות מחויבים הינו לפי השוֹוי של הדירות ביום רכישתם על-ידי החברות (דהיינו, בספטמבר 1990), וזאת כמתחייב, לשיטתם, מהוראות סעיף 31 לחוק מיסוי מקרקעין.
בפסק-דין ארוך ומפורט של יו"ר ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בירושלים, השופט בדימוס מ' רביד (בהסכמת חברי הוועדה, מ' יצחקי ול' דוידאי), דחתה הוועדה את הערר, ובכלל זאת את הטענה, כי שווי המכירה לצורך חישוב החבות במס רכישה ייקָבע בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק.
נזכיר, כי בעניין מנדל (ו"ע 1249/09) קבעה ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ברוב דעות, כי מס הרכישה המוטל בעת העברת זכות במקרקעין אגב פירוק חברה (הפטוּרה ממס לפי סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין) יהיה בשיעור משווי המקרקעין בעת רכישתם ולא בעת העברתם לבעלי המניות.
ואולם, וכפי שכבר ציינו במבזק מיום 26.6.2011, פסק-הדין בעניין מנדל אינו עולה, עם כל הכבוד הראוי, בקנה אחד עם הוראות החוק הרלבנטיות. ואכן, פסק-דין דומה שניתן על-ידי ועדת-הערר בעניין יוספיאן,* בוטל על-ידי בית-המשפט העליון.**
הנה כי כן, יו"ר הוועדה בעניין שיף, השופט בדימוס מ' רביד, מציין במפורש בסעיף 33 לפסק-דינו, כי איננו מקבל את דעת הרוב של השופטת בדימוס ר' אליעז-שטרנברג, בעניין מנדל.