במבזק מיום 1.6.2011 התייחסנו לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין אמנון סדן ובנימין הנגאל (ע"א 3266/08).
באותו מקרה, ביקשו המערערים להפוך את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (הש' מגן אלטוביה) ולקבוֹע, כי הם זכאים להינות משיעורי המס הקבועים בסעיף 94ב לפקודת מס הכנסה ("רווחים ראויים לחלוקה") - פטוֹר או שיעור מס מופחת של 10% - בגין חֵלקם ברווחים הראויים לחלוקה שנצמחו בחברה ישראלית (חברת לננט תקשורת מחשבים בע"מ) עד למיזוגה עם חברה זרה (Madge Networks N.V).
המשיב, לעומת זאת, אימץ את פסק-הדין והחלטתו של בית-המשפט המחוזי, לפיהם אין להחיל על רווחי המערערים את סעיף 94ב, אלא את צו מס הכנסה (שיעור המס על רווח הון במכירת נייר ערך זר), תשנ"ב-1992 ("צו ההקלה").
בית-המשפט העליון דחה את הערעור וקבע פה-אחד, לאחַר ניתוח פרשני, כי צו ההקלה מהווה הֶסדר ממצה ואין מקום להחלה מצטברת של הקלוֹת המס הקבועות בסעיף 94ב ובצו האמור.
ביום 23.7.2012 פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בהמרצת הפתיחה שהוגשה על-ידי האחים זהר ויהודה זיסאפל וכן על-ידי בנימין הנגאל (ה"פ 871-08).
בגדרהּ של המרצת הפתיחה, טענו המבקשים, כי הם זכאים לבחוֹר בין החלת הוראות צו ההקלה לבין החלת הוראות סעיף 94ב לפקודת מס הכנסה, וממילא להחיל את הוראות סעיף 94ב חֵלֶף הוראות צו ההקלה.
בית-המשפט, מפי השופט מ' אלטוביה, קיבל את טענות המבקשים (הגם שרק לגבי האחים זהר ויהודה זיסאפל, וזאת, בין היתר, לאור פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין הנגאל), תוך שהוא קובע, כי יש לפרש את הוראות צו ההקלה באופן שאינו חורג מההסמכה שבפקודת מס הכנסה ולפיו הֶסדר המס נשוא הוראות אלו לא בא במקום הוראות סעיף 94ב, אלא אך מהווה מסלול מס חלופי שאין להחילו שעה שהוא יוצר חבות מס גבוהה יותר.
בית-המשפט הוסיף וקבע, כי לא נטען שהחלפת מניות לננט במניות מאדג' ו/או מכירת מניות מאדג' על-ידי המבקשים בוצעו ללא טעם מסחרי, ועל-כן, ניצול ההטבה הגלומה בסעיף 94ב לפקודה על-ידי המבקשים הינו ניצול לגיטימי.
עוד קבע בית-המשפט, כי אין לקבל את טענת המשיב, לפיה אין לאפשר למבקשים "לזגזג" ולהחיל על עצמם מסלול מס שונה ממסלול המס בו בחרו בשנות-מס אחרות, שכן "לעולם רשאי נישום לבחור במסלול לגיטימי מופחת מס".