פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין נח'אש (ע"א 1617/10).
עניינו של פסק-הדין בהגדרת המונח "קרוב" לעניין הזכאות לפטוֹר ממס שבח לפי סעיף 62(א) לחוק מיסוי מקרקעין ("החוק") בהעברת זכות במקרקעין ללא תמורה בין קרובים.
באותו מקרה, המשיב מס' 2, מר חוסין נח'אש ("חוסין") היה נשוי לגב' זוהרה נח'אש ("זוהרה"). ואילו המשיב מס' 1, מר מוסטפא נח'אש ("מוסטפא") הינו אחיה של זוהרה, דהיינו גיסו של חוסין.
בשנת 1985 הלכה זוהרה לעולמה, ואילו בשנה 1990 חוסין נישא בשנית.
בשנת 1991 רכשו מוסטפא וחוסין יחדיו מקרקעין בעיר שפרעם.
בשנת 2008, כ-23 שנה לאחַר שהתאלמן חוסין מזוהרה וכ-18 שנה לאחַר שהתחתן בשנית, העביר מוסטפא את זכויותיו במקרקעין ללא תמורה לחוסין.
בקשותיהם של מוסטפא וחוסין לקבל פטוֹר ממס שבח (מכוח סעיף 62(א) לחוק) והנחה במס רכישה מכוח תקנה 20 לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974 ("תקנות מס רכישה") נדחתה, וזאת מהטעם שהקִרבה בין הצדדים אינה עונה על הגדרת המונח "קרוב" הן על-פי החוק והן על על-פי תקנות מס רכישה.
ועדת-הערר דחתה את הערר בכל הנוגע להנחה ממס רכישה, אך קיבלה את הערר בכל הנוגע לפטוֹר ממס שבח.
על קביעה זו ערער מנהל מיסוי מקרקעין לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון דחה ברוב דעות (דעתם של השופטת מ' נאור והשופט י' עמית מול דעתה החולקת של השופטת ע' ארבל) את הערעור.
השופטת מ' נאור קבעה, כי פרשנות תכליתית של הוראת הפטוֹר ממס שבח הקבועה בסעיף 62(א) לחוק מביאה למסקנה, כי יצירת גרעין משפחתי חדש אינה מחליפה בהכרח את הגרעין המשפחתי הקודם ויש דווקא שהיא באה להוסיף ולא להחליף.
בנוסף, קבעה השופטת נאור, כי תכלית החקיקה הינה לאפשר מתנה ל"קרוב" ולא לראוֹת בה העברה עסקית, כאשר נישואיו מחדש של האלמן אינם חותרים תחת תכלית זו.
השופטת נאור הוסיפה וציינה, כי בנסיבות העניין בו העניק המחוקק פטוֹר ונותר ספק לגבי היקף פריסתו, יש מקום להחלה רחבה של הפטוֹר.
השופט י' עמית הצטרף, כאמור, לדעתה של השופטת נאור, ולפיה, לצורך מתן הפטוֹר ממס שבח, אין להבחין בין אלמן לבין אלמן שנישא.
חשוב לציין את דבריו בסיפא לפסק-הדין:
"אכן לחוקי המס אין כללי פרשנות משלהם וכללי הפרשנות היאים לחוקים אחרים נאים גם לחוקים אלה..., ומכאן שחוק מס, כמו כל חוק אחר, יש לפרש על פי תכליתו... אולם, כאשר יש ספק באשר לתכליתו של חוק המס, הרי שניתן לעשות שימוש בחזקה לפיה אין להטיל מס אלא על פי תכלית ברורה... בחזקה זו מהדהד כלל הפרשנות הישן, שלטעמי לא נס ליחו, ולפיו בו מקום כפות המאזניים מעויינות, על הספק לפעול לטובת הנישום" [ההדגשה אינה במקור - א' ש'.]