במבזק מיום 23.12.2010 התייחסנו לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין "בזק" נ' מנהל מיסוי מקרקעין רחובות (ע"א 10846/06).
באותו מקרה, נדונה השְאלה, האם חוכר מקרקעין הבוחר שלא לממֵש אופציה להארכת תקופת חכירה שניתנה לו בחוזה החכירה, וכתוצאה מכך תקופת החכירה שניצל בפועל קצרה מפרק הזמן הקבוע בחוק מיסוי מקרקעין (25 שנים, למן תיקון 40 לחוק), זכאי להשבת מס הרכישה ששילם.
בית-המשפט העליון קיבל, ברוב דעות, את הערעור, בקובעו, כי הוראות סעיף 102 לחוק, שעניינן ב"החזרת מס בביטול מכירה", מאפשרות השבה של מס הרכישה (כמו גם מס השבח) ששולם בגין עסקת חכירה הכוללת "חוזה משני" לתקופת חכירה אופציונלית, מקום שהאופציה בעניין זה לא מומשה בפועל ונוצר בדיעבד מצב לפי "החוזה העיקרי" לא נכנס לתוקף. ובלבד, שללא תקופת החכירה האופציונלית נופלת החכירה בפועל על-פי החוזה מ"פרק הזמן הקובע" לצורך הגדרת "זכות במקרקעין" מסוג חכירה.
בית-המשפט העליון קיבל, ברוב דעות, את הערעור, בקובעו, כי הוראות סעיף 102 לחוק, שעניינן ב"החזרת מס בביטול מכירה", מאפשרות השבה של מס הרכישה (כמו גם מס השבח) ששולם בגין עסקת חכירה הכוללת "חוזה משני" לתקופת חכירה אופציונלית, מקום שהאופציה בעניין זה לא מומשה בפועל ונוצר בדיעבד מצב לפי "החוזה העיקרי" לא נכנס לתוקף. ובלבד, שללא תקופת החכירה האופציונלית נופלת החכירה בפועל על-פי החוזה מ"פרק הזמן הקובע" לצורך הגדרת "זכות במקרקעין" מסוג חכירה.
היום פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעתירה לדיון נוסף שהוגשה על-ידי מנהל מיסוי מקרקעין (דנ"א 1879/11).
בית-המשפט העליון דחה את העתירה, תוך שהוא קובע, כי אין די בכך שמדובר בסוגיה בעלת חשיבות שלהּ השלכות ציבוריות וכספיות משמעותיות כדי להצדיק את קיומו של דיון נוסף בפסק-הדין. עוד נקבע, כי גם הקשיים המעשיים שמעוררת (ככל שמעוררת) ההלכה אינן מצדיקים, אף הם, עריכת דיון נוסף כאמור.
נשוב ונציין, כי על הנישומים השונים לבחון את שאלת יישומה של ההלכה דלעיל לגביהם ובכלל זאת את האפשרות לתבוע החזר מס שבח/רכישה מרשויות המס.