פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין קווי נדל"ן גינדי - ירון בע"מ (ע"א 11125/08).
באותו מקרה, יזמה המערערת וארגנה חכירה מרוכזת של 18 מגרשים ממינהל מקרקעי ישראל. המכרז לא אפשר הגשת הצעות למגרשים בודדים אלא לכלל המתחם, ועל-כן 18 יחידים חָברו להם במסגרת הסכם הצטרפות שבו כונתה המערערת "המארגן". ביום 19.12.2000 זכתה הקבוצה במכרז, ולאחַר הזכייה חתמו היחידים על הסכמי בנייה עם קבלן.
ועדת-הערר קיבלה את עמדתו של מנהל מיסוי מקרקעין רחובות (המשיב) וקבעה, כי בחינת המהות הכלכלית האמיתית של העִסקה מצביעה כל כך שמדובר ברכישה של קרקע על-ידי המערערת, בניית בתי-מגורים עליה, ולבסוף - מכירתם ליחידים, ועל-כן בדין חִייב המשיב את המערערת במס שבח, מס מכירה (שבשעתו טרם בוטל) ומס רכישה.
עם זאת, הוועדה קבעה, כי המשיב נהג שלא כשורה בכך שלא ניכה את עלויות הבנייה מהשבח, וכי שמדובר במכירה עסקית החייבת במס הכנסה ולא במס שבח (בכפוף לקבלת טופס 50). בנוסף, קבעה הוועדה, כי מס המכירה בגין מכירה זו הינו בשיעור 0.8% ולא 2.5%.
בית-המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את פסק-הדין של ועדת-הערר במלואו.
נקל אפוא להבין, כי מדובר בתאונת מס מצערת, וזאת לאור העוּבדה כי הרווח שהפיקה מהפרוייקט הסתכם, לטענתה, ב-420,000 ש"ח בלבד, בעוד שהמיסים העקיפים בלבד שבהם חויבה (מס מכירה ורכישה) הגיעו כדי למעלה מ-650,000 ש"ח!
להורדת פסק-הדין, לחצו כאן.