פורסם פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין מ.ח. (מוני) להשקעות ונכסים בע"מ (ו"ע 32573-10-10).
באותו מקרה, קנתה העוררת מקרקעין בתמורה חוזית מוצהרת של כ-335,000$. מנהל מיסוי מקרקעין לא קיבל את שווי המכירה כמוצהר והעריך את שווי השוק של המקרקעין לכ-550,000$. המוֹכרת הגישה השגה ומשזו נדחתה הגישה ערר לועדת-הערר. העוררת (הקונה) הִגישה אף היא השגה שנדחתה, אך לא הגישה ערר ושילמה את מס הרכישה שהושת עליה. ביום 25.3.2009 מָכרה העוררת את המקרקעין ודיווחה על המכירה תוך שהיא דורשת כשווי הרכישה (עלות) את שווי השוק שקבע המנהל בעסקה הראשונה (550,000$). ביום 31.12.2009 קיבלה ועדת-הערר את הערר שהוגש על-ידי המוֹכרת (בעסקה הראשונה) וקבעה, כי שווי המכירה הינו התמורה החוזית (335,000$).
לאור זאת, תיקן המנהל, בהסתמך על סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין, את שומת מס השבח שהוּצאה לעוררת ושינה (הקטין) את שווי הרכישה לזה שנקבע בפסק-הדין (335,000$). על החלטת התיקון הוגש ערר זה.
ועדת-הערר דחתה את הערר, וקבעה, כי בדין תיקן המנהל את השומה, שכן יש להעדיף את האינטרס הציבורי של שמירה על עיקרון רציפות המס על-פני עיקרון סופיות השומה.
נציין, כי קביעה זו הינה בניגוד לפסק-דין אחר של ועדת-הערר (שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב) בנסיבות דומות (פסק-הדין בעניין חברת נתיבי אילון בע"מ).
להורדת פסק-הדין, לחצו כאן.