מבזקים, חדשות ועדכונים במיסוי רווחי הון

ביום 6.1.2011 פורסם חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011. פרק ז' לחוק זה קובע הוראת-שעה (המכוּנה "חוק האנג'לים") שעניינה, בין היתר, בתמרוץ יחידים המשקיעים בחברות ישראליות עתירות מחקר ופיתוח המצויות בשלב הראשוני של הפעילות ("שלב ה-Seed").

על-פי הוראת-השעה, עלות ההשקעה בחברה תותר למשקיע כהוצאה כנגד הכנסה מכל מקור, בפריסה על-פני שלוש שנות-מס החֵל בשנת-המס שבה סכום ההשקעה שולם בפועל לחברה ("תקופת ההטבה"). זאת, בכפוף למספר תנאים וסייגים.

ראשית, נדרש, שההשקעה תבוצע על-ידי יחיד ב"חברת מטרה" (ראו להלן) בתמורה להקצאת מניות בחברת המטרה בשנת ההשקעה. כלומר, על היחיד להשקיע ישירות בחברה המטרה (כנגד הקצאת מניות) ולא לרכוש את מניותיה מצד שלישי.
כאמור, הוראת-השעה מתייחסת ל"יחיד", כך שלא ניתן לקבל את הקלוֹת המס אם ההשקעה נעשית באמצעות חברה (שאלה מעניינת היא, מהו הדין לגבי חברה משפחתית). מנגד, הוראת-השעה חלה, כך נראה, גם על יחיד שהוא תושב-חוץ לצורכי מס.

"חברת מטרה" מוגדרת כחברה שהתאגדה בישראל, שהַשליטה על עסקיה וניהולם מופעלים בישראל (תנאי זה מיותר לאור דרישת ההתאגדות בישראל) ואשר התקיימו לגבּיה מספר תנאים מצטברים (מומלץ להוסיף מנגנוני הגנה בהסכם ההשקעה בחברה על-מנת להבטיח את קיומם של תנאים אלה). ואלה הם התנאים: (1) במהלך כל תקופת ההטבה לא רשום נייר-ערך כלשהו של חברת המטרה (לרבות אג"ח וני"ע המירים) למסחר בבורסה (כלומר, אַל לחברת המטרה לגייס הון מהציבור בתקופת ההטבה); (2) 75% לפחות מסכום ההשקעה של היחיד בחברת המטרה משַמשים להוצאות מחקר ופיתוח (כהגדרתם בחוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, התשמ"ד–1984, ובכפוף לקבלת אישור המדען הראשי כי אכן מדובר במחקר ופיתוח כהגדרתם באותו חוק) ("הוצאות מו"פ"), לא יאוחר מתום תקופת ההטבה; (3) 75% לפחות מהוצאות המו"פ שהוציאה חברת המטרה במהלך תקופת ההטבה – הוצאו בישראל; (4) הכנסותיה של החברה בשנה שבהּ שולם סכום ההשקעה ובשנה שלאחַר מכן לא עלו על 50% מסכום הוצאות המו"פ; (5) במהלך כל תקופת ההטבה הוצאות המו"פ הוצאו לשם קידומו או פיתוח של מפעל בבעלות החברה; ו-(6) במהלך תקופת ההטבה, עד וכולל שנת-המס שבה התקיים התנאי השני, הוצאות המו"פ מהוות 70% לפחות מכלל הוצאות החברה.

שנית, נדרש, כי סכום ההשקעה ישולם לחברת המטרה בתקופה 1.1.2011–31.12.2015. כאמור, על-פי הוראת-השעה, ההשקעה תותר ליחיד כהוצאה כנגד הכנסה מכל מקור, בפריסה על-פני שלוש שנות-מס החֵל בשנת-המס שבה סכום ההשקעה שולם בפועל. בהתאם, ניתן לבצע את ההשקעה ביום 31.12 של שנת-המס ולקבל בשנת-מס זו ניכוי בגובה 1/3 מההשקעה.

שלישית, על היחיד להחזיק במניות שהוקצו לו בחברת המטרה במשך כל תקופת ההטבה (כמשמעותה לעיל). בהקשר זה, מתעוררת השְאֵלה, מה דין מכירה חלקית (בין מרצון ובין שלא מרצון) בתקופת ההטבה של חלק מהמניות בחברת המטרה? שורת ההיגיון מחייבת, כי במקרה זה, ייהנה אותו יחיד מהקלוֹת המס באופן יחסי.

רביעית, נקבע, כי התרת ההשקעה בחברת המטרה כניכוי לצורכי מס תוגבל לגובה של 5 מליון ₪, כאשר לעניין זה מביאים בחשבון את כלל השקעותיו המזכות הישירות של היחיד בחברת המטרה וכן השקעות כאמור שביצע קרוב של אותו יחיד, בחברת המטרה (לעניין זה, "קרוב" כולל בן-זוג, אח, אחות, הורה, הורה-הורה, צאצא וצאצא של בן-זוג, ובן-זוגו של כל אחד מאלה, וכן צאצא של אח או של אחות, ואח או אחות של הורה).
יש להדגיש, כי מגבלת ה-5 מליון ₪ מתייחסת לכל חברת מטרה בנפרד. כך, למשל, יחיד זכאי להשקיע 15 מליון ₪ בשלוש חברות מטרה ולהנות מהטבות המס בגין מלוא הסכום האמור.

כאמור, הוראת-השעה מתירה את עלות ההשקעה המזכה כהוצאה למשקיע כנגד הכנסה מכל מקור, בפריסה על-פני שלוש שנות-מס (תקופת ההטבה). בהקשר זה, מתעוררות שאלות שונות, כגון: מה דין עודף הניכוי (הפסד) בשנת-מס מסוימת; האם היחיד זכאי לוותר בשנת-מס מסוימת על תביעת הניכוי היחסי, וזאת בשל הכנסות נמוכות או בשל הכנסות החייבות במס בשיעור נמוך וכו'.

מהו הדין לגבי מכירת המניות בחברת המטרה? הוראת-השעה קובעת, כי בחישוב רווח ההון ממכירת מניות של חברת המטרה בידי יחיד שסכום ההשקעה המזכה הותר לו בניכוי, תוקטן עלות המניות לצורכי מס ("המחיר המקורי") בכל סכום ההשקעה שהותר בניכוי כאמור. הרציונל הגלום בהוראה זו ברור: מניעת כפל-ניכוי בגין סכום ההשקעה – פעם אחת כהוצאה שוטפת, בשלושה שיעורים שנתיים; ופעם שנייה כעלות בחישוב רווח ההון (יצוין מיד, כי המחוקק לא חסם לגמרי את האפשרות לקבל כפל-ניכוי, וניתן לעקוף את ההוראה שנקבעה בדרכים פשוטות יחסית).

כלומר, למרות שסכום ההשקעה הותר, כולו או חלקוֹ, כנגד הכנסתו האחרת של היחיד (לרבות הכנסה החייבת במס בשיעור רגיל), המחוקק לא קָבַע שרווח ההון ממכירת המניות יחויב במס בשיעור רגיל (כפי שעשה, למשל, לגבי השקעה בשותפויות הנפט והסרטים), וממילא שיעור המס יהיה 20% (או 25%, לגבי "בעל מניות מהותי").

נקל אפוא להבין, כי היתרון הגלום בהוראת-השעה הוא בכך שניתן להפוך את מלוא ההשקעה להוצאה שוטפת המותרת בניכוי כנגד הכנסה החייבת במס בשיעור רגיל, וזאת בניגוד לניירות-ערך "רגילים" שלא ניתן לנַכּוֹת את עלות רכישתם באופן שוטף. זאת ועוד, בעת מכירת המניות, יחויב רווח ההון במס בשיעור 20% (או 25%, לגבי "בעל מניות מהותי") ולא במס שולי.

עוד מובן, כי קיימת כדאיות יֶתֶר לבצע את ההשקעה אם ליחיד יש הפסד הון אחר ובמקביל יש לו הכנסה "רגילה" החייבת במס בשיעור רגיל (הפסד הון אינו מותר בקיזוז כנגד הכנסה "רגילה"): ההשקעה בחברת המטרה תיצור לו ניכוי (הוֹצאה) ובעת המכירה ייווצר רווח הון. הניכוי יקטין את הכנסתו "הרגילה" של היחיד; ואילו רווח ההון לא יחויב במס, שכן היחיד יקזז כנגדו את הפסד ההון.

* מבזק זה פורסם במסגרת טור המיסוי של עו"ד (רו"ח) אלכס שפירא במגזין החודשי של אתר FUNDER, שהינו האתר הגדול ביותר בישראל למידע על קרנות נאמנות ותעודות סל.