פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין אייל אריאלי ויואב זלצמן.
באותו מקרה, מימשו המערערים אופציות שקיבלו ממעבידיהם (חברות טבע ונייס מערכות) ופקיד-השומה קבע, כי מדובר בהכנסת עבודה החייבת במס הכנסה בשיעור השולי.
בנימוקי הערעור המקוריים, טענו המערערים, כי הרווחים ממימוש האופציות מהווים רווחי הון מכירת ניירות-ערך זרים החייבים במס בשיעור 35% כקבוע בצו ההקלה.*
* צו מס הכנסה (שיעור המס על רווח הון במכירת נייר ערך זר), התשנ"ב-1992.
עם זאת, בעקבות פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין יחזקאל לפיד, חגי כץ ועדי דיאמנט,* חזרו בהם המערערים מטענותיהם לעניין שיעור המס הראוי להכנסות האמורות, אך עמדו על שתי עילות ערעור אחרות:
* באותו מקרה, קיבל בית-המשפט העליון את ערעורן של רשויות המס וקבע, כי הכנסה ממכירת מניות שמקורן בהקצאת אופציות לפי סעיף 102 (כנוסחו לפני תיקון 132) והנסחרות בבורסה מחוץ לישראל מהווה אומנם הכנסה הונית (ולא הכנסת עבודה) (חשיבות קביעה זו הינה, בין היתר, לגבי קיזוז הפסדים והעדר חבות בדמי ביטוח לאומי/בריאות), אך שיעור המס שחל עליה אינו 35% כקבוע בצו ההקלה אלא שיעור המס השולי. למַעבר לפסק-הדין, לחצו כאן.
האחת - כי במהלך השגותיהם על השומות ביקשו את פקיד-השומה לערוך עִמם הסכמי פשרה ולפיו ימוסו הכנסותיהם בשיעור של 42.5%, וזאת בדומה להסכמי פשרה שערך פקיד-השומה עם נישומים אחרים לגבי הכנסות דומות, וסירובו לערוך עִמם הסכמים דומים מהווה את אפלייתם לרעה ושלא כדין.
השנייה - כי בעקבות תיקון 132, ועל אף הוראת-המַעבר הקבועה בסעיף 90(ו) לתיקון זה, שיעור המס המקסימלי בנסיבות הענין הינו 35%, או, לחלופין, שילוב של מס בשיעור שולי ובשיעור 35%, לפי חלוקה ליניארית.
בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור.