מבזקים, חדשות ועדכונים במיסוי שוק ההון

ביום 6.3.08 פורסם חוק מס הכנסה (תיאומים של אינפלציה) (תיקון מס' 20), התשס"ח-2008 ("תיקון 20 לחוק התיאומים").
בגדרו של אותו תיקון נקבע, כי הוראות חוק התיאומים תחולנה רק עד תום שנת-המס 2007 (בכפוף להוראות מעבר). בנוסף, בוצעו תיקונים נוספים בפקודת מס הכנסה ובחוק מע"מ.

בכתבה זו נידרש לאחת ההשפעות של תיקון 20 לחוק התיאומים והיא על תוצאות המס הגלומות בהשקעה של חברה בפיקדון בנקאי.
כוונתנו להשקעה בפיקדון בידי חברה (תושבת ישראל) שאינה נחשבת ל"חברה משפחתית" או ל"חברת בית" לצורכי מס (בחברה משפחתית ובחברת בית נדוּן בעתיד בכתבה נפרדת).

בניגוד ליחיד, הכפוף למס בשיעור 20% על הכנסותיו מריבית על פיקדון בנקאי, פטוּר ממס על הפרשי ההצמדה (לגבי פיקדון שאינו צמוד במלואו, המס הוא בשיעור 15% מכל התשׂואה) וזכאי, במקרים מסוימים, להקלות מס (למשל: אם מדובר בקשיש), חברה חייבת במס חברות (27% נכון לשנת-המס 2008) על הכנסותיה מפיקדונות בנקאיים (בין בארץ ובין בחו"ל) והיא אינה זכאית, על-פי רוב, להקלות מס בגינן.

לעניין שיעור המס, ובניגוד ליחידים, אין הבדל בין פיקדון צמוד לבין פיקדון שאינו צמוד (כלומר, בשני המקרים, שיעור המס הוא 27%). בנוסף, חברה אינה פטורה ממס בגין הכנסות מהפרשי הצמדה על פיקדון בנקאי, שכּן הפטוֹר ממס להכנסות אלו מוקנה, אף הוא, רק ליחידים.
כלומר, ההכנסות של חברה מפיקדון בנקאי חייבות במלואן במס, לרבות בגין הפרשי ההצמדה המשתלמים (ככל שמשתלמים) על הפיקדון.

עד לתיקון 20 לחוק התיאומים, חברות שחוק התיאומים חל בקביעת הכנסתן, היו זכאיות ל"ניכוי בשל אינפלציה" ובכך נוטרלה (אם כי לא באופן מלא), הטלת המס על הפרשי ההצמדה (כמו גם הטלת המס בשיעור "הרגיל" על פיקדון שקלי).
ברם, בעקבות התיקון והחל מיום 1.1.2008, הוראות חוק התיאומים אינן חלות עוד וכנגזר מכך, חברות לא מקבלות עוד "ניכוי בשל אינפלציה" (אומנם, חלק מהוראות חוק התיאומים ממשיכות לחול בהתאם להוראות המעבר, אך הוראות אלו אינן רלבנטיות לענייננו).
כלומר, חברה הבוחרת להשקיע בפיקדון בנקאי חייבת במס, החל בשנת-המס 2008 ואילך, בשיעור רגיל (27%) על מלוא התשׂואה הנומינלית הגלומה בפיקדון.

נקל אפוא להבין, שהשקעה בפיקדון בנקאי בידי חברה אוצרת בחוּבּה חסרון משמעותי מבחינת תוצאות המס.
לאור זאת ומהיבט של תכנון מס, יש לשקול, אם לא מן הראוי להשקיע את כספי החברה בניירות-ערך, שכן הרווח ממכירתם/פדיונם אינו חייב במס במלואו, אלא רק חלקו הריאלי (שהוא רווח ההון הנומינלי בניטרול המרכיב האינפלציוני המכונה בחוק "סכום אינפלציוני").
כך, למשל, החברה יכולה להשקיע באיגרות-חוב, קרנות נאמנות (על-פי רוב, הבחירה תהיה בקרן פטורה, כדי למנוע כפל-מס) ועוד.

לדוגמה
אם החברה תבחר להחליף פיקדון בנקאי שקלי הנושא ריבית שנתית בשיעור 3.2% בקרן כספית שתשׂואתה* לשם הדוגמה זהה, התשואה השנתית נטו, בהנחת אינפלציה (שנתית) של 3%, תהיה 3.146% [(3% – 3.2%) × 27% – 3.2%] במקום 2.336% [(3.2% × 27%) – 3.2%], קרי: גבוהה יותר בכ-35%!
* לאחר דמי ניהול, עמלות וכו'.
מובן ששינוי בשיעור האינפלציה ישנה את תוצאת החישוב (אינפלציה גבוהה יותר תגדיל את הפער בתשׂואה נטו, ולהפך).
בכל מקרה, בהנחת אינפלציה בשיעור כזה או אחר, העדר "ההגנה האינפלציונית" על הפיקדון מהווה חיסרון משמעותי.

* מבזק זה פורסם הבוקר במוסף The Marker שבעיתון הארץ במסגרת הטור הקבוע בנושא מיסוי של הח"מ.