סוגים שונים של תגמולים הוניים לעובדים

כתבי אופציות על מניות ("כתבי אופציות" או "אופציות") מונפקים על-ידי החברה, בתמורה או ללא תמורה, והם ניתנים למימוש למניות החברה ("מניות המימוש") בתמורה לתוספת מימוש.
מדובר אפוא, בפעולה השונה בתכליתה ממתן אופציות על-ידי בעל מניות לרכישת מניותיו, שכּן לאופציות מהסוג השני אין כל נפקות הן ביחס לחברה (שמניותיה הן נשוא האופציות) והן ביחס לבעלי המניות האחרים בחברה.

האופציות אוצרות בחוּבּן הסכם ברירה, המשאיר למְקבלן ("הניצע") אפשרות לקבל את ההצעה המעוגנת בהן או לדחותה.
כלומר, האופציות מחייבות את המציע-החברה בלבד.

חוזה האופציות מורכב משני חוזים: חוזה עיקרי וחוזה משני, כאשר האחרון מתייחס לברירה הניתנת לניצע לקבל את החוזה העיקרי.
בשלב מתן האופציות, רק החוזה המשני גמור, בעוד שהחוזה העיקרי אינו חוזה מבחינה משפטית – כל עוד לא נעשה קיבול. דהיינו, החוזה העיקרי מתגבש רק כאשר ממומשות האופציות

בהתייחס להקצאת אופציות לעובדים, נהוגים המונחים הבאים:

• מחיר המימוש: המחיר אותו העובד נדרש לשלם על-מנת לקבל מניה אחת. לרוב, המחיר תלוי במחיר השוק של המניה במועד הקצאת האופציות, אך לעיתים מחיר המימוש יכול להיות גם אפס או ערכּן הנקוב של מניות המימוש.
• מועד ההבשלה: המועד שממנו העובד זכאי לממש את האופציה למניה, קרי: לרכוש את המניה בתמורה לתשלום מחיר המימוש.
• מועד הפקיעה: הואיל ואופציות מוגבלות, על-פי רוב, בזמן, על העובד לממש את האופציה למניה על-ידי תשלום מחיר המימוש עד למועד הפקיעה.