ביום 21.1.2025 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין מרכז ארצי לבחינות ולהערכה (ע"ר).
להלן תמצית הרקע העובדתי כפי שהובא בפתח פסק-הדין:
המערערת, מרכז ארצי לבחינות ולהערכה (ע"ר) ("העמותה" או "המערערת"), התאגדה כעמותה רשומה בשנת 1983 על-ידי נציגים (המייסדים; לימים, חברי האסיפה הכללית של העמותה) מ-7 מוסדות אקדמיים: האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת ת"א, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בר אילן, אוניברסיטת בן גוריון, הטכניון ומכון ויצמן.
עד להתאגדותה של המערערת כעמותה, כל מוסד אקדמי עָרך בחינות כניסה ומיון למועמדים ללימודי התארים השונים באופן עצמאי.
בְּשל הקשיים של הקמת מַערך בחינות ומיון עצמאי, והמשאבים הכספיים והעלויות הגבוהות בפיתוח והחְזקה של מערך מיון, החליטו שבעת המוסדות האקדמיים הנ"ל להקים את העמותה.
מטרות העמותה, בהתאם לתעודת ההתאגדות מרשם העמותות, הן "בניה והפעלה של מערכת מיון וברירת מועמדים ללימודים אקדמיים במוסדות להשכלה גבוהה".
מטרה נוספת, שהעלתה העמותה בהשגתה בשלב א' מיום 29.1.2020, במסגרתה ציטטה מסעיף-קטן 4.4 של חוזר 9/2015,* היא "סיוע למוסד ציבורי בקידום יכולותיו הכלכליות, הארגוניות או הניהוליות", ומשכך פעילות העמותה כמוה כסיוע למוסדות להשכלה גבוהה.
* חוזר מס הכנסה 9/2015 מיום 10.9.2015 בנושא "קוים מנחים להחלת סעיף 64 לפקודת מס הכנסה" (קישור לחוזר).
בתקנון העמותה מינואר 2017 נכללות מטרות נוספות, כגון: מתן שירות וייעוץ בענייני מדידה ומיון, עריכת מחקרים בנושאי מיון ובנושאים אחרים ומתן שירותים לחברי העמותה.
עד לשנת 2013 (כולל), סוּוגה העמותה אצל המשיב (פקיד-שומה ירושלים 3) כמוסד ללא כוונות רווח (מלכ"ר); ולאחר מכן, בעקבות תיקונים ורפורמות בחוקי המס, שוּנה סיווגה של העמותה ל'מוסד ציבורי'. עם זאת, תחת שני הסיוּוגים חל על העמותה סעיף הפטוֹר ממס על ההכנסה – סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה.
כלומר, עד לשנת 2013 (וכולל) ובמשך 30 שנה סוּוגה העמותה כפטורה ממס, ולא נגבה ממנה מס הכנסה; דוחותיה הכספיים הוגשו למשיב, והלה אישרם והסכים לעובדה כי העמותה נהנית מפטוֹר ממס על ההכנסה, בהתאם לסעיף 9(2) לפקודה.
ברם, המשיב עָרך בחינה מחודשת, החל משנת-המס 2014, אשר בסופה קבע כי העמותה לא תסוּוג עוד כמוסד ציבורי הפטוּר ממס על ההכנסה, ומשכך היא תחויב במס.
ביום 30.12.2019 הוציא המשיב הוציא לעמותה שומה לפי מיטב השפיטה בהתאם לסעיף 145(א)(2)(ב) לפקודה, בה קבע כי פעילות המערערת איננה ל'מטרה ציבורית' וכי מטרה מסוג 'חינוך' היא, "לימוד, הדרכה, הכשרה", וכי פעילות של מיון איננה עונה להגדרת 'חינוך'.
עוד קבע המשיב, תוך שהוא מסתמך על הלכת בשערייך ירושלים (ע"א 767/87), כי גם אם נצא מנקודת הנחה כי המטרה הסופית היא 'חינוך' הרי שבהתאם לפסיקה, המטרה הזמנית – שהיא פעילות רווחית רגילה – שומטת את הקרקע מתחת למטרה ציבורית של 'חינוך'.
ביום 26.1.2021 קבע המשיב בצו לפי סעיף 152(ב) לפקודה, כי הכנסותיה של המערערת חייבות במס. זאת, מהנימוק העיקרי שבעקבות פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ויפאסנה (בג"ץ 10893/08), יש לפרש את סעיף 9(2) לפקודה באופן מצמצם והעמותה אינה עונה על ההגדרות שבאותו סעיף והיא אינה מניחה דעתו באשר למטרותיה הציבוריות ואיך היא מסייעת למטרת 'חינוך'.
בנוסף, הטיל המשיב על העמותה קנס גירעון.
מכאן הערעור.
בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור, למעט בנושא קנס הגירעון, ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרש השופט דורות לשאלה מדוע ממועד התאגדותה של המערערת ועד לשנות-המס שבמחלוקת (2016-2014) סוּוגה המערערת על-ידי המשיב כמלכ"ר הפטוּר ממס ואילו רק לאחַר כ-30 שנה ביצע המשיב בחינה מחודשת ביחס לסיווג כאמור.*
* סוגיה זו הועלתה על-ידי המערערת בשלב ההשגה אך לא בערעור.
השופט קבע, כי השתכנע שהמשיב עקבי בטענותיו ושמדיניות השומה כלפי נישומים אחרים המסוּוגים כמוסד ציבורי אינה שונה ונסמכת על הוראות פקודת מס הכנסה, חוזרי רשות המיסים וההלכה הפסוקה; וכי ככלל עומדת למשיב, במקרה דנא, חזקת התקינוּת המינהלית.
מההיבט העובדתי, ולאחַר שנדרש לפרשנות המצמצמת שיש ליתן להוראות סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה,* קבע השופט דורות, כי פעילות העמותה אינה משמשת למטרת 'חינוך' כמשמעות מונח זה על-פי הלשון וכן על-פי משמעות סעיף 9(2) לפקודה, שכּן מטרת הבּחינה הפסיכומטרית אינה ללמד את המבקשים ללמוד באוניברסיטאות חומר לימוד, ידע אקדמי או מקצוע, אלא מטרתה לסייע למוסדות הלימוד האקדמי במיון של מועמדים, על דרך של ניבוי מי מהם יצליח לסיים את לימודיו, בהשוואה למועמדים אחרים. "פועלה של המערערת מבורך, אך איני רואה כי מטרות המערערת עולות כדי 'מטרה ציבורית' כהגדרתה בפקודה" (פס' 70).
* בעניין זה, הפנה השופט דורות לפסק-הדין בעניין עמותת ועידת המדעים וההשכלה האיסלאמית (ע"א 2079/20). למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.
ואילו מההיבט המשפטי, קבע השופט, כי כפות המאזניים נוטות לפרשנות ולעמדת המשיב. זאת, הן לאור הפרשנות המצמצמת שיש ליתן לסעיף 9(2) לפקודה, הן מהעיקרון לפיו יש לבכר את פרשנות הרשות המינהלית (ככל שהיא סבירה) על-פני פרשנות אחרת והן מהטעם שהמערערת התקשתה להרים את נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות המוטלים עליה.
בהמשך הדברים, ולאחַר שנדרש לכך שהמערערת לא סימנה בטופס הרלבנטי ("דין וחשבון על הכנסות והוצאות מוסד ציבורי בשנת המס ___") (טופס 1215) כי היא עוסקת במטרה ציבורית מסוג 'מדע' או 'סיוע למוסד ציבורי', פנה השופט לטענת המשיב לפיה עודפי המערערת שהינם בהיקפים גדולים מאוד מצביעים על רווחיות ולא על מוסד ללא כוונת רווח.
השופט קיבל טענה זו (ראו פס' 92-82).
לבסוף, דחה השופט את טענת המערערת ביחס לחובתו של המשיב להסתייע בחוות-דעת של מומחה, אך קיבל את טענתה בנושא קנס הגירעון. וכך הוא קבע בעניין זה (פס' 94): "בנסיבות העניין, איני רואה מקום לחיוב המערערת בקנס גירעון. עסקינן במערערת שקיבלה מעמד של מוסד ציבורי פטור משך כ-30 שנה. למרות בחינה מחדש של מעמדה אצל המשיב, איני סבור כי יש בדיווחיה משום רשלנות או הפרה של הוראות פקודת מס הכנסה. משום כך, יש לקבל את הערעור בהיבט זה, באופן שקנס הגירעון יבוטל."
עוד קבע השופט, כי בטופס 1215 ניתן לראות בבירור כי ניתן לסמן יותר ממטרה אחת ואף להוסיף מטרות שאינן מצוינות בסעיף 9(2) לפקודה.