ביום 23.1.2025 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת בעניין זועבי ואח'.
להלן תמצית העוּבדות כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
העוררים, שלושה במספר, הגישו ערר על החלטת המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין נצרת) מיום 5.6.2024 לעניין עסקת מכר מקרקעין שנכרתה בין העוררים לבין הרוכש.
לטענת העוררים, במסגרת השומה לפי מיטב השפיטה שהוציא המשיב התקבלו חלק מהטענות בהשגה, אך המשיב שגה בהחלטתו עת ציין את המילה פשרה, אף שלא הייתה פשרה מוסכמת בין הצדדים.
כמו-כן, השומה התבססה על הנחות שגויות שיש בהן כדי לבטל את החלטתו ולהעמיד את השוֹוי של הזכות שנמכרה בהתאם למצוין בהסכם המכר.
המשיב, לעומת זאת, טוען, כי השומות הוצאו בעקבות פשרה שהתגבשה עם מיַיצגם של העוררים בשלב ההשגה; וכי משהושג הסכם פשרה בין הצדדים אין לתת יד להתנהלות העוררים אשר מתנערים מהפּשרה. משכך, יש לסלק את הערר על הסף.
לטענת העוררים, יש לדחות את הבקשה לסילוק היות שהוגשה לאחַר המועד הקבוע בחוק, בשיהוי רב ובניגוד להסכם שהתגבש בין הצדדים בדבר הארכת מועד להגשת תשובה לערר ולא הארכה להגשת בקשה לסילוק התביעה על הסף.
ועדת-הערר (יו"ר הוועדה השופטת ע' הוד וחברי הוועדה עו"ד א' מן ומר א' כאכון) קיבלה את בקשת המשיב והורתה על סילוק הערר על הסף (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים צוין, כי אין לקבל את טענת העוררים לפיה יש לדחות את הבקשה מחמת הגשתה לאחַר המועד הקבוע בחוק ובשיהוי. שכּן, אין מחלוקת שניתנה למשיב אורכה להגשת כתב תשובה בהסכמת העוררים ושהבקשה לסילוק הוגשה במקביל להגשת כתב התשובה.
לפיכך, טענת הסילוק על הסף נטענה בהזדמנות הראשונה ואין ממש בטענה בדבר איחור ושיהוי בהגשת בקשה זו.
עוד צוין, כי אין לקבל גם את טענת העוררים לפיה יש לדחות את הבקשה מאחַר ולא צוּרף לה תצהיר. "הבקשה נסמכת על טענות משפטיות וכן, על טענות עובדתיות בדבר גיבוש הפשרה הנטענת, אשר נתמכות בתכתובת ששלח מייצגם של העוררים. אציין, כי במסגרת תשובתם לבקשה, העוררים הודו בהתגבשות ההסכם וטענו לפגמים המצדיקים את ביטולו. המחלוקת בין הצדדים היא משפטית, באשר לשאלה, האם לאור עובדה שהתגבשו בין הצדדים הסכמות שבהתאם להם יצאה הודעת המשיב לעניין חיוב העוררים, יש להורות על סילוק הערר אם לאו. לפיכך, אין מקום לדחיית הבקשה בשל העדר תצהיר התומך בה" (פס' 24).
לגופו של עניין, קבעה הוועדה – תוך שהיא מַפנה, בין היתר, לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין מחלב (ע"א 7726/10)* – כי בדומה לפקודת מס הכנסה, גם בחוק מיסוי מקרקעין יש הבחנה בין מקרה בו מתגבשת הסכמה בין הצדדים במסגרת הליך ההשגה והמשיב מוציא הודעה על המס שעל הנישום לשלם לבין מקרה שבו לא מתגבשת הסכמה וניתנת החלטה על-ידי המשיב, עליה ניתן להגיש ערר.
* למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.
במקרה דנא, היה בידי המשיבים לפתוח בהליך אזרחי לביטול הסכמי השומה ככל שסברו כי קיימת עילת ביטול כגון טעות, הטעייה, כפייה וכדומה; ולחלופין, ניתן היה לפְנות למשיב ולבקש לחזור מהסכם השומה ולהחזיר את השומה לשלב ההשגה.
אין מחלוקת, כי העוררים לא נקטו באף אחת משתי הדרכים הללו.
לאור האמור, קיבלה הוועדה את טענת המשיב לפיה לא היה בידי העוררים להגיש ערר בעקבות הודעתו שהוצאה בהתבסס על ההסכמות שהתגבשו בין הצדדים בשלב ההשגה; ומשכך, נקבע, כי יש לקבל את הבקשה ולהורוֹת על סילוק הערר על הסף.