מבזקים, חדשות ועדכונים במיסוי רווחי הון

במבזק מס' 2094 מיום 29.9.2024 דיווחנו על פסק-הדין החלקי של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין עוז טכנולוגיות (1972) בע"מ (ע"מ (מחוזי ת"א) 26652-02-22) ("עניין עוז טכנולוגיות").*

* למַעבר למבזק בעניין עוז טכנולוגיות, לחצו כאן.

נזכיר, כי באותו מקרה, קבע בית-המשפט, מפי השופט ה' קירש, כי הדיבידנד שקיבלה המערערת מתוך רווח חשבונאי הגבוה מהכנסתה החייבת של החברה המחַלקת (חברת הבת של המערערת), בְּשל ניכוי פחת לצורכי מס, נכלל בגֶדר הוראת הפטוֹר הקבועה בסעיף 126(ב) לפקודת מס הכנסה.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 26.12.2024 ניתן פסק-דין של השופטת י' סרוסי בסוגיה דומה, וזאת בעניין בריטיש – ישראל השקעות בע"מ.

להלן תמצית הרקע העובדתי כפי שהובא בפתח פסק-הדין:
המערערת 1, חברת בריטיש – ישראל השקעות בע"מ ("בריטיש"), היא חברת החזקות שמחזיקה, בין היתר, בשיעור של 100% במערערת 2, חברת אירוס הגלבוע בע"מ ("אירוס") ובחברת בריטיש ישראל – הייטק (צפון) בע"מ "הייטק").
אירוס והייטק ("החברות הבנות") מחזיקות בנדל"ן מניב להשקעה – שטחי משרדים ונדל"ן מסחרי ("הנדל"ן להשקעה") – והן מפיקות הכנסות מהשכרתו, ניהולו והשבחתו ("ההכנסות הרגילות").
כנגד ההכנסות הרגילות ניכו החברות הבנות ניכויים בהתאם לסעיף 17, לרבות ניכוי הוצאות פחת בהתאם לסעיפים 17(8) ו-21 וסעיף 3 לחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), התשמ"ה-1985, בשיעור של 4%.
על ההכנסה הרגילה החייבת, אם הייתה, שולם מס חברות.
בריטיש עצמה עוסקת במתן שירותי ניהול והעמדת מימון לפעילות החברות הבנות, כנגד קבלת דמי ניהול, ריבית ודיבידנדים מהחברות הבנות.
החברות הבנות רשמו את הנדל"ן להשקעה בספריהן באופן הבא:* בתחילה, החברות הבנות רשמו את הנדל"ן להשקעה בהתאם למודל העלות. עם זאת, בשלב מסוים, הייטק בשנת 2007 ואירוס בשנת 2009, החברות הבנות בחרו ליישם את מודל השווי ההוגן על הנדל"ן להשקעה.

* בהתאם לתקן חשבונאות בינלאומי 40 IAS ("התקן") קיימות שתי דרכים לרישום חשבונאי של נדל"ן להשקעה:** (א) מודל העלות: שווי הנדל"ן נרשם בספרים בהתאם לעלותו, ובניכוי פחת שנתי נצבר. הפחת השנתי נקבע לפי אורך חייו של השימושיים של הנכס. בפרקטיקה, הפחת השנתי שנרשם בגין הנדל"ן הוא בשיעור של 2% מעלותו (למעט רכיב הקרקע, בגינו לא נרשם פחת). כך, בכל תקופת דיווח נזקפות לדו"ח הרווח והפסד הוצאות בגובה הפחת השנתי, במקביל להפחתת שווי הנכס באותו סכום. בתום אורך חייו השימושיים של הנכס, שוויו יעמוד על אפס. (ב) מודל השווי ההוגן: מדי תקופת דיווח ערכו של הנדל"ן נמדד לפי שוויו ההוגן (Fair Value), כאשר ההפרשים בין הסכום שבו מוצג הנדל"ן בספרים ובין שוויו ההוגן נזקפים לדו"ח הרווח והפסד כ"רווחי/הפסדי שערוך". בניגוד למודל העלות, במודל השווי ההוגן לא מוכּרות הוצאות פחת תקופתיות בגין הנכס.

** נזכיר, כי תקני החשבונאות הבינלאומיים אומצו במסגרת תקן חשבונאות מספר 29 "אימוץ תקני דיווח כספי בינלאומיים (IFRS)".

לצורכי מס, המשיכו החברות הבנות למדוד את הנדל"ן להשקעה לפי עלותו, והן ניכו את הוצאות הפחת כנגד ההכנסות הרגילות הנובעות ממנו (בשיעור 4%).
עֵרב היישום לראשונה של מודל השווי ההוגן על הנדל"ן להשקעה, עלותו המופחתת של הנדל"ן להשקעה בספרים כללה מרכיב פחת נצבר, שמקורו בהוצאות פחת שנרשמו לאורך השנים כנגד ההכנסות הרגילות של החברות הבנות מהנדל"ן להשקעה ("פחנ"צ"). עלותו המופחתת של הנדל"ן להשקעה של הייטק כללה פחנ"צ בסך של 117,069,000 ₪, ועלותו המופחתת של הנדל"ן להשקעה של אירוס כללה פחנ"צ בסך של 2,032,000 ₪.
במועד המעבר למודל השווי ההוגן, זקפו החברות הבנות לסעיף העודפים בהון סכומים שנבעו הן מביטול הפחנ"צ והן משערוך עלות הנדל"ן להשקעה לשוויו ההוגן הנוכחי. תחילה זקפו החברות הבנות את שווי הפחנ"צ שבוטל על-מנת להביא את ערך הנכס לעלותו המקורית, ולאחר מכן שִערכו את עלותו והוסיפו את רווחי השערוך, כדלקמן: הייטק זקפה לסעיף העודפים בהון סך של 260,417,000 ₪: 87,802,000 ₪ כנגד ביטול הפחנ"צ (נטו לאחַר ביטול השפעת מיסים נדחים) ו-172,615,000 ₪ משערוך עלות הנדל"ן; ואילו אירוס זקפה לסעיף העודפים בהון סך של 74,873,000 ₪: 1,929,000 ₪ כנגד ביטול הפחנ"צ (נטו לאחַר ביטול השפעת מיסים נדחים) ו-72,944,000 ₪ משערוך עלות הנדל"ן.
לאחַר המַעבר למודל השווי ההוגן, הרווחים החשבונאיים של החברות הבנות נבעו משני מקורות: (א) רווחים שמקורם בהכנסות הרגילות, אשר הוכרו כהכנסה לצורכי מס ("הרווחים הרגילים"); ו-(ב) רווחי שערוך – רווחים שמקורם בשערוך הנדל"ן להשקעה לשוויו ההוגן. זאת, ללא תזרים מזומנים וללא הכרה בהכנסה לצורכי מס.
החברות הבנות חילקו לבריטיש דיבידנדים מתוך רווחיהן החשבונאיים. בענייננו, בשנים 2014 ו-2015 חילקה אירוס לבריטיש דיבידנדים, ובשנים 2015 ו-2016 חילקה הייטק לבריטיש דיבידנדים.
בשנת 2014, חילקה אירוס דיבידנד בסך של 12,000,000 ₪. עֵרב חלוקת הדיבידנדים בשנת 2014 עמדה יתרת העודפים החשבונאיים של אירוס על סך של 120,814,000 ₪, מהרווחים החשבונאיים שלהלן: (א) רווחים רגילים בסך של 8,904,000 ₪ שהתהוו משנת 2009; (ב) רווחים בסך של 1,929,000 ₪ שמקורם בביטול הפחנ"צ; (ג) רווחי שערוך בסך של 109,981,000 ₪. מתוך רווחי השערוך, סך של 42,094,000 ₪ משַקף הפרשי הצמדה שנצברו בגין הנדל"ן להשקעה (עליית ערך אינפלציונית), מהם סך של 8,901,000 ₪ בגין מרכיב הקרקע. יצוין כי אירוס ניכתה עד למועד זה הוצאות פחת לצורכי מס בגין הנדל"ן להשקעה בסך מצטבר של 38,526,000 ₪.
בשנת 2015, חילקה אירוס דיבידנד בסך של 35,600,000 ₪. עֵרב חלוקת הדיבידנדים בשנת 2015 התווספו ליתרת העודפים של אירוס: (א) רווחים רגילים בסך של 17,225,000 ₪; (ב) הפסדי שערוך בסך 12,499,000(-) ₪. יצוין כי אירוס ניכתה באותה שנה הוצאות פחת לצורכי מס בגין הנדל"ן להשקעה בסך של 4,254,000 ₪.
בשנת 2015 חילקה הייטק דיבידנד בסך של 245,000,000 ₪. עֵרב חלוקת הדיבידנד בשנת 2015 יתרת העודפים החשבונאיים של הייטק עמדה על סך של 473,718,000 ₪, והיא נבעה מהרווחים החשבונאיים הבאים: (א) רווחים רגילים בסך של 138,134,000 ₪ שהתהוו משנת 2007; (ב) רווחים רגילים נוספים בסך של 12,318,000 ₪ שמקורם בהכנסתה החייבת של הייטק מ"מפעל מאושר" כהגדרתו בחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 ("חוק העידוד") מהשנים 2008-2007 (הייטק הייתה באותן שנים "חברת בית" כהגדרתה בסעיף 64 לפקודת מס הכנסה); (ג) רווחים בסך של 87,802,000 ₪ שמקורם בביטול הפחנ"צ; (ד) רווחי שערוך בסך של 235,464,000 ₪. מתוך רווחי השערוך סך של 84,931,000 ₪ משַקף הפרשי הצמדה שנצברו בגין הנדל"ן להשקעה (עליית ערך אינפלציונית), מהם סך של 52,192,000 ₪ בגין מרכיב הקרקע. יצוין כי עד למועד זה ניכתה הייטק הוצאות פחת לצורכי מס בגין הנדל"ן להשקעה בסך מצטבר של 106,959,000 ₪.
בשנת 2016 חילקה הייטק דיבידנד בסך של 42,000,000 ₪. עֵרב חלוקת הדיבידנדים בשנת 2016 התווספו ליתרת העודפים של הייטק: (א) רווחים רגילים בסך של 37,091,000 ₪; (ב) רווחי שערוך בסך של 21,357,000 ₪. יצוין כי הייטק ניכתה באותה שנה הוצאות פחת לצורכי מס בגין הנדל"ן להשקעה בסך של 16,388,000 ₪.
יצוין, כי הנתונים שהובאו לעיל הם מתוך תצהירו של נציג המערערות, רו"ח טל פרומר, והם בהתאם לתחשיבי המשיב. אולם, הנתונים האמורים שונים מאלה שהוצגו במסגרת ההודעות המפרשות את נימוקי הערעור, אשר לפיהם הדיבידנדים חולקו אך מתוך הרווחים הרגילים וביטול הפחנ"צ. ודוק: בניגוד לנתונים שהוצגו בהודעות המפרשות, סְכִימַת הרווחים הרגילים והפחנ"צ אינה עולה כדי סכום הדיבידנדים שחולקו מהחברות הבנות. לפיכך, בהתאם לנספחים שצורפו לתצהירו של רו"ח פרומר, נוסף על הדיבידנדים שחולקו מהרווחים הרגילים ומביטול הפחנ"צ, סכומים של 1,167,000 ₪ ו-18,375,000 ₪ מהדיבידנדים שחילקה אירוס וסכומים של 6,746,000 ₪ ו-4,909,000 ₪ מהדיבידנדים שחילקה הייטק, חולקו מתוך רווחי השערוך שמשַקפים הפרשי הצמדה שנצברו בגין הנדל"ן להשקעה, דהיינו רווחי שערוך שמשַקפים עליית ערך אינפלציונית של הנדל"ן להשקעה ("רווחי השערוך האינפלציוניים").
כלומר, לטענת החברות הבנות, הן חילקו את הדיבידנדים מתוך הרווחים הרגילים (שלא נוכו מהם הוצאות פחת לאחַר יישום מודל השווי ההוגן, וכולל הרווחים של הייטק מהמפעל המאושר); מתוך הרווחים שנוצרו כתוצאה מביטול הפחנ"צ; ומתוך רווחי השערוך האינפלציוניים.

בריטיש דיוְוחה על ההכנסה מהדיבידנדים שחולקו מהרווחים הרגילים (כולל רווחי המפעל המאושר), מהרווחים שנוצרו כתוצאה מביטול הפחנ"צ ומרִווחי השערוך האינפלציוניים, כעל הכנסה מדיבידנד בין-חברתי שהוראות סעיף 126(ב) לפקודה חלות עליה, ולכן לשיטתה, היא אינה חייבת בתשלום מס חברות בגינה.

המשיב (פקיד-שומה יחידה ארצית לשומה), לעומת זאת, טוען, כי יש לחיֵיב את ההכנסה של בריטיש מהדיבידנדים במס חברות.
לטענתו, אילו החברות הבנות היו מיישמות את מודל העלות ומנַכּות פחת מהרווחים הרגילים, כמעט ולא היה בידיהן די רווחים לחלוקת הדיבידנדים. על-כן, כלל הרווחים שנתהוו כתוצאה מיישום מודל השווי ההוגן הם "רווחי שערוך" שיש לשלם מס חברות בגינם בעת חלוקת דיבידנד (לרבות רווחי השערוך האינפלציוניים), ואילו יתר הרווחים מהווים חוסר מותנה, שסעיף 126(ב) לפקודה אינו חל עליו.
עוד קבע המשיב, כי ההכנסה מדיבידנד שמקורו ברווחי המפעל המאושר חייבת במס בשיעור 15%.

יובהר, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי דיבידנדים שמחולקים מרווחים שנוצרו אך כתוצאה מעליית ערך הנדל"ן להשקעה ("רווחי שערוך") חייבים במס חברות, וזאת בהתאם להלכה שנקבעה בפסק-הדין בעניין חברת אם.סי.אל קניון דרורים בע"מ (ע"א 2515/18) ("הלכת קניון דרורים") (למעט רווחי השערוך האינפלציוניים, שלדעת המערערות גם הם אינם חייבים במס חברות).
אלא שבענייננו, לשיטת המשיב גם הרווחים שנוצרים מהפרשי הפחת הם "רווחי שערוך", ואילו המערערות אינן סוברות כך.

השופטת י' סרוסי קיבלה את הערעור ביחס לשאלת הפרשי הפּחת ודחתה את הערעור ביחס לסוגיות רווחי השערוך האינפלציוניים וההכנסה מדיבידנד שמקורו ברווחי המפעל המאושר, תוך חיוב המשיב בהוצאות המערערות בסך של 75,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).

לאחַר שסָקרה בקצרה את הוראות סעיף 126 לפקודת מס הכנסה ואת מודל המיסוי הדו-שלבי, נדרשה השופטת סרוסי לשאלה האם יש לחיֵיב את בריטיש במס חברות על הדיבידנדים שקיבלה מהחברות הבנות כנגד הפרשי הפחת וביטול הפחנ"צ.
זאת, בהינתן כי המשיב אינו טוען שסעיף 126(ב) לפקודה חל בהכרח רק על הכנסה חייבת. כלומר, מההיבט העקרוני, גם המשיב מסכים כי סעיף 126(ב) חל גם על הכנסות שנוכו כנגדן הוצאות שונות לצורכי מס, ושלא הופחתו במסגרת החשבונאית.
השופטת ציינה, כי המשיב העלה שתי טענות עיקריות כנגד תחולת סעיף 126(ב) לפקודה על רווחים שנובעים מהפרשי פחת ומביטול הפחנ"צ: האחת, כי מדובר ב"רווחי שערוך"; והשנייה, כי מדובר בחוסר מותנה. כלומר, לשיטת המשיב, במקרה הספציפי של הפרשי פחת יש לחיֵיב במס חברות את הפער בין הרווחים החשבונאיים לבין ההכנסה החייבת.
לדבריה, אין להבחין בין ביטול הפחנ"צ לבין הפרשי הפְְּחָת. ביטול הפחנ"צ הוא אך מקרה פרטי של הפרשי פחת שנובע מהחזרת הגלגל לאחור, אילו לא היו מנוכות הוצאות הפְְּחָת מלכתחילה לפי מודל העלות. לצורך העניין, לוּ החברות הבנות היו מיישמות מבראשית את מודל השווי ההוגן ומעולם לא מנַכּות פחת לפי מודל העלות, התוצאה החשבונאית לענייננו הייתה זהה, והפער בין הרווחים החשבונאיים הראויים לחלוקה ובין ההכנסה החייבת היה אותו הפער.
עוד ציינה השופטת, כי כל עוד אין יתרון פיסקאלי למערערות מעצם המַעבר ומביטול בדיעבד של הפחנ"צ, שכּן התוצאות הן זהוֹת גם אם היו בוחרים במודל השווי ההוגן מלכתחילה (ודווקא ביטול הפחנ"צ הוא שמביא לזהוּת בתוצאות), הרי שהשְאֵלה היא האם יש לחיֵיב במס דיבידנדים שחולקו מתוך הפרשי הפחת, ללא התייחסות מיוחדת לביטול הפחנ"צ.
השופטת דחתה את טענת המשיב לפיה הפרשי הפְְּחָת וביטול הפחנ"צ מהווים רווחי שערוך. לדבריה, רווחי שערוך שסעיף 126(ב) לפקודה לא חל עליהם בהתאם להלכת קניון דרורים הם רווחים "על הנייר", שעדיין לא מומשו. בענייננו, לעומת זאת, מדובר ברווחים שמקורם בהכנסות הרגילות, כלומר, ברווחים שמומשו (גם אם מבּחינה חשבונאית לא נוכו מהם הוצאות שונות, כגון פחת). מקורו של הרווח שחולק הוא בהכנסה רגילה, שהייתה כפופה לרשת המס אף אם לא חויבה במס, והיא שונה מהגדרת "רווחי שערוך" (שהם רווחים שלא מומשו ולכן על חלוקתם לא חל סעיף 126(ב) לפקודה).
וכך ציינה השופטת (בפס' 72-71): "אין בידי לקבל את טענתו של המשיב בסעיף 38 לסיכומיו כי 'במקרה כזה, שעה שהרווחים שחולקו אין מקורם ב'הכנסה', לא יחול הפטור הקבוע בסעיף 126(ב) לפקודה'. במקרה דנן הרווחים שחולקו מקורם בהכנסה הרגילה, ולא ניתן לקבל את הלהטוטנות של המשיב, כי לכאורה ההכנסות הרגילות פחתו כנגד הוצאות פחת תיאורטיות (גם אם אלו לא הופחתו לפי מודל השווי ההוגן), וכי כל הרווח שנוצר מקורו בשערוך. כתוצאה מבחירה במודל השווי ההוגן ההכנסות הרגילות עמדו על תילן, והן אלו ששימשו לחלוקת הדיבידנד. על אף שהמשיב מכנה את הפער בין הוצאות הפחת לצורכי מס ובין אי-ההכרה בהוצאות הפחת ברמה החשבונאית – רווחי שערוך (ככל הנראה על מנת לחסות בצלה של הלכת קניון דרורים), לא מדובר ברווחי שערוך. מדובר בפער שהוא ככל פער שנוצר בין הוצאה שמותרת לצורכי מס ובין הוצאה שאינה מוכרת לפי דיני החשבונאות, והוא אינו קשור ברווחי שערוך שהם רווחים 'על הנייר' שמקורם בעליית ערך הנדל"ן להשקעה" [ההדגשה במקור – א' ש'.]
השופטת הוסיפה וציינה, כי לוּ המשיב היה עקבי בעמדתו, גם חוסר זמני היה אמור להיחשב מבחינתו רווחי שערוך. שכּן, אם לשיטתו עצם ניכוי הפְּחָת לצורכי מס, שלא נעשה ברמה החשבונאית, הוא רווחי שערוך, הדבר נכון גם ביחס להפרש שנוצר בעת בחירה במודל העלות, כתוצאה מניכוי שיעורי פחת שונים.
לסיכום, קבעה השופטת, תוך שהיא מַפנה לפסק-הדין בעניין עוז טכנולוגיות, כי היא אינה סבורה שמדובר ברווחי שערוך. הרווחים שמהם חולקו הדיבידנדים מומשו, שכּן מקורם בהכנסות הרגילות, ועל-כן מדובר ב"הכנסה". זאת בשונה מרווחי שערוך, שלא מומשו מלכתחילה ועל-כן הם אינם מהווים "הכנסה". מהבּחינה הזאת, מדובר בפער שהוא ככל פער בין הוצאה שמוכּרת לצורכי מס ושאינה מוכּרת מבּחינת כללי החשבונאות. "אין בעובדה כי הפער גדל כתוצאה מבחירה במודל השווי ההוגן על פני מודל העלות, כדי להפוך את הפער כשלעצמו לרווחי שערוך" (פס' 82).

השופטת סרוסי הִמשיכה ונדרשה לשאלה האם יש בחוסר המותנה כשלעצמו כדי להביא לדחיית הערעור בשאלה האמורה, גם אם לא מדובר ברווחי שערוך כמובנם בהלכת קניון דרורים.
לדבריה, אין למעשה מחלוקת כי בענייננו הפרשי הפְּחָת מהווים חוסר מותנה, והפער במיסוי יושלם אך במכירת הנכס, דבר התלוי בפעולתו של הנישום; והשְאֵלה אם יש בכך כדי להצדיק את מיסוי של הדיבידנד. השופטת ענתה על שאלה זו בשלילה (פס' 91-88): "אני סבורה שלא. אין כל מקור בדין הקובע כי במקרה של חוסר מותנה, יש למסות את הפער במס חברות. מבחינה לשונית, על מנת שיחול סעיף 126(ב) לפקודה על הדיבידנד, די בכך שמדובר ב'הכנסה' ואין כל דרישה ל'הכנסה חייבת' ולא מוזכר כל סייג ביחס לאותה 'הכנסה'. כאמור לעיל, בענייננו, הרווחים שמהם מחולק הדיבידנד מקורם ב'הכנסה'. אין בעובדה כי מדובר בחוסר מותנה, כדי להוציא את הפרשי הפחת מגדר 'הכנסה' (זאת בשונה מרווחי שערוך כאמור, שלא מומשו ועל כן הם אינם מהווים הכנסה מלכתחילה) [...] יתרה מזו, אף חברי כב' השופט קירש, שהגדיר בפסק דינו בעניין אורון את החוסר המותנה והשלכתו לעניין הפעלת סעיף 126(ב) לפקודה, אינו סבור כי יש בו לשלול את תחולת הסעיף ובעניין עוז טכנולוגיות, קיבל את ערעור החברה הנישומה וקבע כי סעיף 126(ב) לפקודה יחול על דיבידנד שחולק מתוך הפרשי פחת, וזאת כאשר מדובר בחוסר מותנה. בהקשר זה אציין כי אני מסכימה עם האמור ועם מסקנתו של כב' השופט קירש בפסק דינו זה".

כאמור, בהתאם לאמור בתצהיר הנציג מטעם המערערות, חלק מהדיבידנדים חולקו מתוך רווחי שערוך אינפלציוניים – רווחי שערוך המשַקפים הפרשי הצמדה נצברים, הנובעים מעליית ערך אינפלציונית.
לטענת המערערות, אין לחיֵיב במס חברות חלוקה של דיבידנדים במקרה שכזה, שכּן ממילא אין לשלם מס בעת מימוש הנכס על הרווחים הנובעים אך מעליית ערכו האינפלציונית.
השופטת דחתה טענה זו.
לדבריה, גם המערערות מסכימות כי מדובר ברווחי שערוך שטרם מומשו, ומשכך בהתאם להלכת קניון דרורים הם אינם מהווים "הכנסה", כך שסעיף 126(ב) לפקודה אינו חל עליהם. די בכך כדי לדחות טענה זו.
השופטת דחתה גם את טענת המערערת כי ניתן להשליך מעניין ז'ורבין (ע"א 7566/13). שכּן, בעוד  שעניין ז'ורבין עָסק בפרשנות המונח "רווחים שנתחייבו במס" הקבוע בסעיף 94ב(ב)(1) לפקודה, ענייננו שונה בתכלית ועוסק בשאלה האם הרווחים בכלל נובעים מהכנסה ובהתאם להלכת קניון דרורים התשובה לשאלה זו היא שלילית ועל-כן רווחים אלה אינם נכנסים מלכתחילה לגדרי סעיף 126(ב) לפקודה; מה גם שמבּחינה מהותית כלל לא בטוח כי רווחים אלה אכן יעמדו למערערות בעת מימוש הנכס במקרה שתחול ירידה במדד או שעֵרך הנדל"ן יופחת.
השופטת דחתה גם את טענת המערערות לפיה מיסוי חלק זה מתוך הדיבידנד יהווה מיסוי שלא כדין שכּן לא יהיה ניתן להחזירו בעת מימוש הנכס: "אף אם כך, אין בכך לגבור על הוראות החוק. כפי שהפרשי הפחת מהווים חוסר מותנה אשר לא בטוח שייסגר בעתיד אלא בעת מכירת הנכס, ועדיין אין למסותם בעת חלוקת הדיבידנד, כך גם בסוגיה זו. אם המערערות אינן מעוניינות להתמסות בגין הפרשי ההצמדה, הפתרון הוא פשוט. לחלק דיבידנדים כנגד רווחי השערוך הרגילים, ולבקש להזדכות על המס בעתיד, בעת מכירת הנכס" (פס' 109).

לבסוף, נדרשה השופטת סרוסי לשאלת מיסויָם של הרווחים הרגילים שמקורם ברווחי המפעל המאושר מהשנים 2008-2007 כאשר הייטק הייתה חברת בית כהגדרתה בסעיף 64 לפקודת מס הכנסה.
השופטת קיבלה את טענת המשיב לפיה יש למסות את ההכנסה מהדיבידנדים בשיעור של 15%, וזאת בהתאם להוראות סעיף 47(ב)(2) לחוק העידוד (כנוסחהּ במועד הרלבנטי) אשר גוברות על הוראות סעיף 64 לפקודה. זאת, לאור הלכת צ.א.ג (ע"א 8783/14). וכך היא קבעה (בפס' 118-113):
"בנסיבות העניין ובהתאם לנתונים הפרוסים לפניי, במחלוקת זו דעתי כדעת המשיב. המערערות טוענות כי רווחי המפעל המאושר כבר חויבו במס בהתאם למודל חד-שלבי, ולמעשה חלוקת הדיבידנד של הייטק לבריטיש אינה מהווה חלוקה.
אלא, שסעיף 64(ג)(1) לפקודה קובע כי: "הכנסתה החייבת והפסדיה של חברת בית ייחשבו, מיום התאגדותה, כהכנסתה החייבת והפסדיהם של בעלי מניותיה, בהתאם לחלקם בזכויות לרווחי חברת הבית, ויחולו הוראות אלה: (1) יראו את רווחי חברת הבית שחויבו בשיעורי המס של יחיד לפי סעיף זה וחולקו, בין בתקופה שבה החברה היתה חברת בית ובין לאחר שחדלה להיות חברה כאמור, כאילו לא חולקו".
כלומר, רק אם הרווחים מהמפעל המאושר חויבו בשיעורי המס של 'יחיד' לפי סעיף 64 לפקודה, יראו אותם כאילו הם לא חולקו. בענייננו, הדעת נותנת כי הרווחים חויבו בשיעורי המס של החברה האם, כלומר, במס חברות, ולא הוצג בפניי כי הרווחים חויבו בשיעורי מס של יחיד. על כן, יש להתייחס לרווחים כאילו הם חולקו במסגרת חלוקת הדיבידנדים.
במקרה שכזה, ועל פי ההלכה שנקבעה בעניין צ.א.ג, הוראותיו הפרטניות של חוק העידוד גוברות על הוראות סעיף 126(ב) לפקודה (כאשר החברה מקבלת הדיבידנד יכולה להזדכות בגין המס ששילמה). כפי שצוין בעניין צ.א.ג, התכלית העומדת בבסיס קביעה זו הוא הרצון לשמר את רווחי המפעל המאושר בחברה עצמה על מנת להמשיך בפיתוחו, ולא להעביר את רווחי החברה לבעל המניות. כל קביעה אחרת לפיה חברת בית יכולה להעביר את הרווחים לבעל המניות מבלי להתמסות על פי הוראות חוק העידוד, תפגע בתכלית זו ותהווה מסלול עוקף לחוק העידוד. לא מצאתי הבדל רב בין הגשת דוח מאוחד (המקרה הנידון בעניין צ.א.ג) ובין העלאת הרווחים לחברה האם באמצעות חברת בית. בשני המקרים הרווחים מועברים במעין מסלול עוקף לחוק העידוד.
ויובהר, כי המערערות אינן טוענות כי במקרה של חלוקת דיבידנד הוראות חוק העידוד אינן גוברות על הוראות סעיף 64 לחוק. אלא כי במקרה דנן לא מדובר בחלוקה לאור המיסוי שנעשה ברמת בעלי המניות [...] נראה גם כי המערערות מתייחסות לטענות נוספות של המשיב, שנזנחו בשלב הסיכומים). כאמור, מהנתונים שהוצגו בפניי אני סבורה כי במקרה דנן מדובר בחלוקה של דיבידנד בין-חברתי, ובהתאם, הוראות חוק העידוד גוברות.
במאמר מוסגר אציין, כי אם אכן הרווחים מהמפעל המאושר חויבו במס לפי שיעור של יחיד, כלומר במס בשיעור הסופי לפי המודל החד-שלבי, אין מקום למסות שוב את הדיבידנדים בשיעור של 15%, שעה שיהיה מדובר במיסוי בכפל. אם אכן המשיב סובר כי גם במקרה שכזה הוראות חוק העידוד גוברות על הוראות סעיף 64 לפקודה, יש מקום לזכות את המערערות מתשלום המס על פי שיעור היחיד."

לאור כל האמור, הערעור התקבל בחלקו ונדחה בחלקו.