ביום 8.12.2024 ניתן פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה בעניין אילה נוה.
להלן תמצית העוּבדות כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
התובעת, שנולדה בישראל בשנת 1957, היא אזרחית ישראלית שעבדה בעבר ובמשך שנים רבות בישראל כאחות בקופּות חולים שונות, וגרה בישראל עם בעלה וילדיה.
התובעת סובלת ממספר בעיות בריאותיות, והָחל משנת 2008 היא אינה עובדת.
בשנת 2012 עברו התובעת ובעלה לארצות הברית, לאור עבודת הבעל.
בשנת 2014 נקבע על-ידי המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל"), כי התובעת אינה נחשבת כ"תושבת" לעניין חוק הביטוח הלאומי.
התובעת אינה מלינה על החלטה זאת, והיא מקובלת עליה.
כיום התובעת אינה עובדת בישראל או בחו"ל, והיא מקבלת גמלה מחברת הביטוח מגדל.
לתובעת ולבעלה יש ילדים ומשפחה שמתגוררים בישראל; התובעת מגיעה לסירוגין לארץ.
לטענת התובעת, במהלך חודש ינואר 2022 היא שבה להיות תושבת ישראל מבּחינת מירב הזיקות שלה, הן מבּחינה אובייקטיבית והן מבּחינה סובייקטיבית.
בהחלטתו מיום 4.9.2023, דחה המל"ל את תביעת התובעת לחדש את תושבותה ולראות בה כתושבת ישראל הָחל משנת 2022, היות שהיא אינה עומדת, לשיטתו, במבחן "מרכז החיים".
מכאן התביעה.
בית-הדין – מפי השופט ט' גולן, מר ג' ביאדגו (נציג ציבור עובדים) ומר ב' נחשול (נציג ציבור מעסיקים) – קיבל את התביעה (קישור לפסק-דין).
בית-הדין קבע, כי התובעת הוכיחה שמרכז חייה הָחל מחודש ינואר 2022 נמצא (גם) בישראל ועל-כן יש להכיר בתושבותה בארץ.
זאת, לאור הנסיבות העובדתיות שעלו מגרסתה ועדותה האמינוֹת של התובעת ואשר לא נסתרו על-ידי המל"ל, ובכלל זאת הצורך הרפואי (בְּשל טיפול בבני משפחה מבוגרים נדרשה התובעת לשהוֹת תקופות ארוכות בישראל), הזיקה המשפחתית לישראל (כלל משפחתה של התובעת נמצא בארץ), הזיקה הכלכלית (התובעת הינה בעלים של רכב שנקנה בישראל, חשבון טלפון סלולרי ישראלי וכן דירה בפרוייקט "כפר הים" בחדרה שבה היא מתגוררת כשהיא מגיעה לישראל (וכשהיא אינה נמצאת בישראל איש אינו גר שם)) ומספר הימים שבהם התובעת שהתה בארץ (184 ימים בשנת 2022 ו-126 בשנת 2023).
בית-הדין הוסיף וקבע, כי הגם שאין לכחד כי לתובעת יש עדיין זיקות רבות ומהותיות בארה"ב, והיא שוהה שם במשך פרקי-זמן ממושכים, ואף מקבֵּלת שם טיפולים רפואיים, ניתן לראות בה כתושבת ארה"ב לצד היותה תושבת ישראל.
עוד נקבע, כי התובעת אינה טוענת כי בעלה הפך להיות תושב ישראל והיא מסכימה שיש לראותו כתושב ארה"ב בלבד, אך בניגוד למל"ל, אין ליתן משקל רב לעובדה זו. "יש גם לזכור כי אילוצים שונים יכולים להביא בני זוג להיות נפרדים במשך תקופות זמן כאלה ואחרות, וביתר-שאת בעת המודרנית ולאור הגלובליזציה" (פס' 19).
וכך סיכם בית-הדין את מסקנותיו (פס' 20): "לסיכום – התובעת הוכיחה כדבעי את תביעתה, והוכח – הן באמצעות עדותה האמינה והרציפה של התובעת; והן באמצעות מסמכים רבים מאוד – כי היא מקיימת כיום, ומאז חודש 1/2022, זיקות מהותיות רבות לארץ, ובכלל זה זיקות רגשיות, משפחתיות וכלכליות. על כן ולאור כל האמור לעיל, תביעתה של התובעת להכרה כתושבת ישראל החל מחודש 1/2022 דינה להתקבל."