מיסוי רווחי הון

מבזקים, חדשות ועדכונים במיסוי רווחי הון

החקיקה שבדרך | עיכוב ביצוע פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בעקבות ערעור לבית-המשפט העליון

החקיקה שבדרך

ביום ד, 4.12.2024, פורסמה הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025), התשפ"ה-2024 ("הצעת החוק") (קישור להצעת החוק).

במסגרת הצעת החוק מוצעיםבין היתרהתיקונים הבאים:


עיכוב ביצוע פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בעקבות ערעור לבית-המשפט העליון

רקע

ביום 1.12.2024 ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון בעניין פלונית.

עניינה של ההחלטה בבקשה שהגישה המבקשת לעיכוב ביצועו של פסק-הדין המשלים שנתן בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 19.5.2024 (השופט ד"ר ש' בורנשטין), בגדרו נדחה הערעור שהגישה המבקשת על שומה שהוּצאה לה בגין עִסקה למכירת מניות.

נזכיר, כי מקורו של ההליך בחיובה של המבקשת במס רווחי הון בגין עסקה שביצעה בשנת 2011 ואשר במסגרתה מכרה מניות. תחילה חויבה המבקשת במס על בסיס שווי עסקה של כ-27 מיליון ₪. בהמשך, ובעקבות הליך משפטי שנקטה המבקשת, נחתם בשנת 2018 בינה ובין מי שרכש ממנה את המניות הסכם גישור ובעקבותיו קיבלה המבקשת ממנו סכום נוסף של כ-80 מיליון ₪ ("התמורה הנוספת"). המבקשת חויבה במס בגין התמורה הנוספת, והמחלוקת שהולידה את ההליך נסבה על כך.
ביום 20.8.2020 הגישה המבקשת ערעור לבית-המשפט המחוזי באשר לחיובה במס בגין התמורה הנוספת. המבקשת טענה, בעיקרו של דבר, כי התמורה הנוספת לא שולמה לה בגין המניות, וכי מכל מקום השומה שמכוחה חויבה במס בגין העִסקה התיישנה.
ביום 10.11.2022 נתן בית-המשפט המחוזי פסק-דין חלקי ("פסק-הדין החלקי") (קישור לפסק-הדין החלקי) שדחה את טענתה של המבקשת באשר לעילת התשלום של התמורה הנוספת וקבע כי זו שולמה בגין מכירת המניות.*

* להשלמת התמונה יצוין, כי המבקשת הגישה ערעור על פסק-הדין החלקי לבית-המשפט העליון, אך ביום 18.3.2024 חזרה בה מערעור זה בשים לב להערות בית-המשפט.

בפסק דינו המשלים ("פסק-הדין המשלים") (קישור לפסק-הדין המשלים), דחה השופט בורנשטין את טענתה של המבקשת לפיה חלה התיישנות ביחס לשומה הנוגעת לתמורה הנוספת.
השופט בורנשטין הִבהיר, בעיקרו של דבר, כי לא ניתן לקבל את טענתה של המבקשת "לפיה תמורה שהתקבלה 'באיחור' אינה חייבת במס, משום שעל פי הנטען אין ליחסה, לא לשנת העסקה ולא לשנה שבה התקבלה". בהתאם לכך חִייב השופט בורנשטין את המבקשת לשלם מס בסכום של כ-40 מיליון ₪.

נזכיר, כי דיווחנו על פסק-הדין החלקי במבזק מס' 1999 מיום 16.11.2022; ואילו על פסק-הדין החלקי דיווחנו במבזק מס' 2083 מיום 1.7.2024.
למַעבר לתמצית פסקי-הדין האמורים, לחצו כאן.

הערעור לבית-המשפט העליון ובקשת עיכוב הביצוע

ביום 17.7.2024 הגישה המבקשת ערעור על פסק-הדין המשלים לבית-המשפט העליון.
בערעור נטען, בין היתר, כי חלה התיישנות ביחס לחיובה של המבקשת במס בכל הנוגע לתמורה הנוספת.

ואילו ביום 20.9.2024 הגישה המבקשת את הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-הדין המשלים.
לטענת המבקשת, סיכויי הערעור טובים וכי די בנכסיה על מנת להבטיח את ביצועו של פסק-הדין המשלים ככל שיידחה הערעור.
כמו-כן, המבקשת העלתה בבקשתה לעיכוב הביצוע של פסק-הדין טענות באשר למצבה הרפואי ובהקשר זה לצורך שלה בכספים עבור טיפולים רפואיים.

בתגובתו מיום 29.9.2024 טען המשיב (פקיד-שומה נתניה), כי דין הבקשה להידחות.
לטענתו, הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בשיהוי, כארבעה חודשים לאחַר שניתן פסק-הדין המשלים, וכחודשיים לאחַר הגשת הערעור.
עוד טען המשיב, כי "סיכויי הערעור קלושים ולמעשה אפסיים", וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה של המבקשת. בהקשר זה, הדגיש המשיב, כי המבקשת לא הִצביעה על כך שייגרם לה נזק בלתי -הפיך ממימוש פסק-הדין המשלים.
המשיב הוסיף, כי הוצע למבקשת הֶסדר של פריסת תשלומים, אך היא נמנעה מלפעול לפיו. ואילו באשר לטענותיה של המבקשת ביחס למצבה הבריאותי, טוען המשיב כי אלה הועלו בעלמא.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 10.10.2024 הגישה המבקשת בקשה שנָשאה את הכותרת "בקשה בהולה למתן סעד ארעי לעיכוב מימוש חוב המס למיצער עד להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע".
בבקשה זו נטען, בעיקרו של דבר, כי המשיב עיקל כספים בחשבונותיה של המבקשת באופן הפוגע ביכולתה להתקיים.
בהחלטתה מאותו יום, הורתה השופטת ד' ברק-ארז למשיב להודיע "אילו חשבונות בנק של המבקשת יש בכוונתו לעקל, וכיצד יש בכוונתו לאפשר לה התנהלות כספית שוטפת ולו חלקית".
בתשובתו מאותו יום, הודיע המשיב, כי יותיר בחשבונות הבנק של המבקשת סך של 200,000 ₪ על-מנת לאפשר לה לקיים את צרכיה השוטפים.
ואילו בתגובתה מיום 13.10.2024, הוסיפה המבקשת וטענה, כי סכום זה אינו מספיק לצורך הבטחת התנהלותה השוטפת.

השופטת ברק-ארז קיבלה את בקשת עיכוב הביצוע באופן חלקי וללא צו להוצאות (קישור להחלטה).

השופטת ציינה, כי מדובר בסכום כסף משמעותי אשר תשלום מלא שלוֹ עלול להכביד באופן ניכר על המבקשת, בין השאר בהתחשב בצורך לכאורה לממש לשם כך נכסים שאינם נזילים.
מנגד, קיים החשש המובנה שבסופו של דבר המשיב לא יוכל להיפרע מהמבקשת ולמצער לא במלוא הסכום, אם פסק-הדין שניתן יעמוד על כנו. לעומת זאת, בהינתן שהזוכה היא המדינה, אין חשש מקביל לפיו המבקשת לא תוכל לגְבות את הכסף שישולם בחזרה אם ערעורה יתקבל.

על רקע השיקולים האמורים ומבלי לנקוט כל עמדה ביחס לסיכויי הערעור, מצאה השופטת ברק-ארז להורוֹת על עיכוב ביצוע חלקי: בשלב זה המבקשת תידרש לשלם למשיב כמחצית מסכום המס שהיא חייבת בו בהתאם לפסק-הדין המשלים, דהיינו סך של 20 מיליון ₪. לצד זאת, המשיב יוכל להותיר את העיקולים שהוטלו על נכסיה של המבקשת על כנם, עד לגובה יתרת הסכום שנפסק, כך שלא ניתן יהיה לבצע בהם דיספוזיציה – אך מבלי לממשם בשלב זה. כמו-כן, כל עוד העיקולים חלים גם ביחס לחשבונות הבנק של המבקשת – ובהתחשב בצרכים הרפואיים והאחרים שהיא הציגה – סכום העיקול יוגבל, כך שיישאר בידיה סכום כסף נזיל בסך של מיליון ₪ בשנה.