מבזקים, חדשות ועדכונים במס ערך מוסף

החלפת מערכת ההזדהות לדיווחים תקופתיים למע"מ

פורסמה הודעתם בנושא של גב' נטע סבח, סמנכ"לית בכירה לאכיפת הגביה ברשות המיסים ומר שלמה אוחיון, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.

קיזוז מס תשומות בגין רכישת רכב מדברי

ביום 18.9.2024 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין מוסאי.

עניינו של פסק-הדין בערעור שהגיש המערער על החלטת המשיב (מנהל מע"מ ת"א 2) שלא להתיר למערער לנַכּוֹת מס תשומות בגין רכישת רכב מסוג סובארו 4x4 דגם DYTL7GT כינוי מסחרי CROSSTREK XV, משקל 1970 ק"ג, בעל 5 מקומות ישיבה ("הרכב").
לטענת המערער, העובד כמורה דרך והוא בעל רישיון מורה דרך מטעם משרד התיירות, הרכב אינו "רכב פרטי" אלא "רכב מדברי" שהוא לטענתו "רכב ציבורי", ומשכך הוא זכאי לנַכּוֹת כמס תשומות את מלוא המע"מ ששילם ברכישת הרכב.
לחילופין, טוען המערער, כי הוא זכאי לנַכּוֹת חלק מהתשומות מכוח הוראות תקנה 18 לתקנות מע"מ.
המשיב, לעומת זאת, סבור שהמערער אינו זכאי לנַכּוֹת כל מס תשומות בגין רכישת הרכב.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' גורמן, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

מע"מ בגין מכירת כרטיסים לאירועים

ביום 15.10.2024 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין איסתא ספורט בע"מ.

המערערת עוסקת בשיווק ומכירה של חבילות תיור הכוללת טיסות, בתי מלון וכניסה לאירועי ספורט ואירועים שונים המתקיימים בחוץ לארץ.
עד שנת 2017 דיווחה המערערת למשיב (מנהל מע"מ ת"א 3) על ההכנסה ממכירות הכרטיסים לאירועי ספורט ואירועים שונים הכלולים בחבילות ששיווקה ("ההכנסה מכרטיסים") ושילמה על ההכנסה האמורה מע"מ בשיעור הקבוע בדין.
בשנת 2017 תיקנה המערערת את דוחותיה לשנים 2017-2012 ודיווחה על ההכנסה מכרטיסים כהכנסה החייבת במע"מ בשיעור אפס.
המשיב לא קיבל את הדיווח של המערערת וקבע כי עליה לשלם מע"מ בשיעור מלא.
במסגרת דיוני השומה שָטחה המערערת את טענותיה, אולם המשיב דחה אותן וחִייב את המערערת במע"מ בסך 1,754,544 ₪ לשנים 2017-2022. מכאן הערעור.

לטענת המשיב, המערערת היא חברה קמעונאית לחבילות תיור ובפועל נותנת שירותי תיווך בין הספקים בחו"ל לבין מקבלי השירות תושבי ישראל. משכך, והיות שהכרטיסים שמשַווקת המערערת ניתנים להעברה מיד ליד וממלאים אחַר תנאי העבירוּת המהווה תנאי עיקרי להיותם "מסמך סחיר", חלות הוראות סעיף 19(ב) לחוק מע"מ. עוד טוען המשיב, כי התנהלות המערערת עצמה, הכרוכה ברכישת הכרטיסים מספקי השירותים וסוחרי יד שנייה והעברתם ללקוחותיה, מגלמת את "עבירוּת" הכרטיסים והיותם מסמך סחיר.

המערערת, לעומת זאת, טוענת, כי הכרטיסים אינם מהווים "מסמכים סחירים" ועל-כן סעיף 19(ב) לחוק מע"מ אינו חל על ההכנסה מהכרטיסים לאירועים וכי בהתאם להוראות סעיף 30(א)(7) לחוק מע"מ מדובר בהכנסה החייבת במע"מ בשיעור אפס.

בית-המשפט, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור תוך חיוב המערערת בהוצאות בסך 45,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).

השופט אלטוביה קבע, תוך שהוא מַפנה לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין וינוקור (ע"א 6181/08),* כי המבחן העיקרי והמהותי להיותו של "מסמך סחיר" היא תכונת העבירוּת של המסמך, דהיינו הכָּשרות להעבירו מהגורם המנפיק המקורי (ספק השירות) אל הלקוח הסופי באמצעות מתווכים.

* למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן.

לגופם של דברים, קבע השופט, כי מהראיות שהוצגו בפניו עולה, כי הכרטיסים שרוכשת המערערת הם עבירים וסחירים אחרת המערערת עצמה לא הייתה יכולה לסחר אותם ללקוחותיה שבפועל רשאים להעבירם הלאה "כל יום כל היום" (כפי שהעיד בחקירתו העד מטעם המערערת, מר יואב ברוק). "מדובר במקרה פשוט ביותר בו רוכשת המערערת את הכרטיסים מספקי השירות או מיד שנייה (המקור אינו מעלה או מוריד) ומשווקת אותם ללקוחותיה. התנהלות זאת היא היא המלמדת על עבירות הכרטיסים – ומכאן שיש לראות בכרטיסים מסמך סחיר כמשמעותו בסעיף 19(ב) לחוק מס ערך מוסף. במילים אחרות, די בכך שאין חולק שהמערערת מוכרת את הכרטיסים שהיא רוכשת ללקוח קצה כדי ללמד שמדובר במסמך עביר וסחיר שאם לא כן, המערערת הייתה נותרת עם הכרטיסים בידיה ללא אפשרות למכור אותם" (פס' 5).

השופט אלטוביה ציין, כי בסיכומיה הסתמכה המערערת על פסק-הדין בעניין וינוקור, שם קבע בית-המשפט העליון כי תיקי הוצאה לפועל אינם מסמכים סחירים.
אלא שלדבריו, בכך אין כדי לסייע למערערת, וזאת מהטעם שאין להשוות כלל וכלל בין תיקי הוצאה לפועל המחייבים הליכי גבייה עד למפגש עם הכסף לבין הכרטיסים שמוכרת המערערת ומקבלת את תמורת הכספים עם מכירתם.
לשון אחר, במקרה כאן אין המערערת צריכה לעשות דבר כדי לקבל את מחיר הכרטיסים מהלקוח, בעוד במקרה שנדון בעניין וינוקור רוכש תיקי ההוצאה לפועל (המקביל למערערת) צריך היה לנהל הליכי גבייה כדי לגבות כסף מהחייבים.

עוד קבע השופט, כי לא מצא בטענות המערערת באשר לתכלית ההחריגה של מסמכים סחירים מהמונח "טובין" כדי לסייע למערערת או לשנות ממסקנותיו, לפי שכפי שבעניין וינוקור עליו נסמכת המערערת, נקבע במפורש כי החרגת המסמכים הסחירים לא נועדה לפטור אותם מתשלום מע"מ אלא לקבוע הֶסדר שונה ומיוחד כאמור בסעיפים 19(ב) ו-9(ב) לחוק מע"מ.

לבסוף, ציין השופט אלטוביה, כי משהגיע למסקנה לפיה סעיף 19(ב) לחוק מע"מ חל בעניינה של המערערת ובהתאם היא חייבת במע"מ בשיעור מלא, אין הוא רואה צורך להידרש לטענות המערערת באשר לתחולתו ויישומו של סעיף 30(א)(7) לחוק מע"מ.
עוד ציין השופט, כי גם טענת המערערת באשר לאופן התנהלות המשיב או באשר לעמדת המשיב במקרים אחרים, אינה יכולה לסייע לה מקום שעל-פי דין היא עוסקת בתיווך שירות כהגדרתו בסעיף 19(ב) לחוק מע"מ: "עם כל הכבוד, אין למשיב כלום משלו והוא כפוף להוראות הדין בכל הכרוך במתן פטור או קביעת שיעור מס ערך מוסף מופחת, ואפילו טעה המשיב והעניק למאן דהוא הטבה כאמור, אין המערערת יכולה להסתמך על כך מקום שההטבה ניתנה בניגוד לדין" (פס' 15).

חוב מע"מ שנוצר במרמה אינו בר הפטר

ביום 10.11.2024 ניתנה החלטתו של בית-משפט השלום בבאר-שבע בעניין אבו סעלוק.

עניינה של ההחלטה בשאלה, האם חובו של המבקש למע"מ, שמקורו בכפל-ממס שהוטל עליו בגין הוצאת חשבוניות פיקטיביות (שבגינהּ הורשע המבקש בעבירות שונות), הינו בר-הפטר.

בית-המשפט, מפי השופט ע' כפכפי, קבע, כי לא ניתן להחיל את ההפטר על החוב כלפי מע"מ שעה שזה נוצר במרמה (קישור להחלטה).