כידוע, סעיף 23 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 ("פקודת הראיות") קובע, כי בית-המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות הדין, לקבל כראיה תעודה על דבר שנרשם במסמך רשמיה; וכי התעודה תהא חתומה בידי עובד הציבור שעשה את הרישום או את המעשה או קיבל את הידיעה שנרשמה, ואם אין הוא עוד באותו שירות – בידי האחראי על היחידה שבה עבד.
בנוסף, נקבע,* כי תעודת עובד הציבור תיערך לפי הטופס הקבוע בתוספת הראשונה לפקודת הראיות או בדומה לו ככל האפשר; וכי שר המשפטים רשאי, בתקנות, לקבוע דרך הגשתה של תעודת עובד הציבור ולהביא שינויים בטופס האמור.**
* סעיף 24(א) לפקודת הראיות.
** סעיף 24(ב) לפקודת הראיות.
עוד נזכיר, כי דרך המלך לגביית עדותה של רשות ציבורית והמצאת מסמכים על ידיה היא באמצעות תעודת עובד ציבור, כאמור בתקנה 83(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018: "עובד ציבור לא יידרש לתת עדות בעל פה, אם ניתן לגבות את עדותו באמצעות תעודת עובד ציבור או תעודה ציבורית, זולת אם בית המשפט הורה אחרת."
ואכן, מעשה של יום ביומו שהרשות נדרשת לספק מידע מסוים והיא עושה כן בדרך של תעודת עובד ציבור.
כך, לדוגמה, בתביעות נזיקין, מתבקש המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") לספק נתונים על אודות העבר התעסוקתי של הניזוק-התובע או על תגמולים וקצבות ששולמו או ישולמו לתובע.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם בדבר פסק-הדין שניתן ביום 3.12.2023 על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה בעניין מכלוף.
באותו מקרה, נדוֹן ערעור על פסק דינו של בית-הדין האזורי תל אביב, במסגרתו נדחתה תביעת המערער כנגד המשיב-המל"ל בקשר לניכויים שבוצעו מגמלאותיו בְּשל חובו למל"ל.
בתמצית נציין, כי בית-הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעור המערער וקבע, כי "נותרו סימני שאלה לא מבוטלים ביחס לתעודת עובד הציבור שהוגשה מטעם המוסד, סימני שאלה שלא ניתן להם מענה בין בבית הדין האזורי ובין בפנינו, ומשכך לטעמנו לא ניתן לקבל את התעודה המשלימה כלשונה".
לאור זאת, קבע בית-הדין הארצי, כי אין מנוס מלהחזיר את עניינו של המערער פעם נוספת לבית-הדין האזורי.
למַעבר לפסק-הדין, לחצו כאן.