מבזקים, חדשות ועדכונים במיסוי מקרקעין

ביום ב (11.9.2023) ניתן פסק-דין חשוב ביותר של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אלדר נכסים בע"מ.

להלן עיקרי העוּבדות כפי שהובאו בפתח פסק-הדין:
העוררת, חברת אלדר נכסים בע"מ, הייתה, עובר למכירת חלק מהמניות בינואר 2018, הבעלים של מלוא הון המניות של חברת קניונים בישראל בע"מ ("חברת הבת").
חברת הבת הינה בעלת מלוא הזכויות בקניון בת ים ("הקניון") ואין מחלוקת שחברת הבת הינה בגֶדר "איגוד מקרקעין".
מחצית מהון המניות של חברת הבת הוקצתה לעוררת עם הקמתה בשנת 1987 תמורת עֵרכּן הנקוב (5 מיליון ₪) ומחצית מהון המניות נרכשה על-ידי העוררת בחודש אפריל 2008 מחברת שופרסל בע"מ תמורת סך של כ-156.8 מיליון ₪ (כ-163.4 מיליון ₪ בתוספת ריבית והצמדה).
ביום 24.1.2018 חתמה העוררת על הסכם למכירת מחצית מהון המניות של חברת הבת לחברת ביג מרכזי קניות בע"מ ("ביג") תמורת 124,812,500 ₪.
חברת הבת נהגה לחַלק דיבידנדים באופן שוטף לחברת האם שלה (העוררת).
בהתאם לטופס 1214ב של חברת הבת לשנים 2016 ו-2017 חולקו דיבידנדים כדלקמן: בשנת 2016 חולק דיבידנד בסכום של 27.2 מיליון ₪ אשר יוחס בחלקו (21.033 מיליון ₪) לרווחים השוטפים, ואילו יתרת הסכום (6.167 מיליון ₪) יוחס לרווחי שנת 2015; בשנת 2017 חולק דיבידנד בסכום כולל של 31 מיליון ₪ אשר יוחס בחלקו (20.768 מיליון ₪) לרווחים השוטפים, ואילו היתרה (10.232 מיליון ₪) לרווחים משנת 2016. חלק מהרווחים חולקו מתוך רווחי שערוך הקניון שבבעלות חברת הבת וחֵלקם מרווחים השוטפים שנצברו בחברת הבת מפעילות הפעלת הקניון.
העוררת חישבה את שומתה העצמית בגין מכירת המניות לביג בדרך של עריכת תחשיב אחד המפחית את כלל העלויות של העוררת משווי המכירה, תוך ייחוס שווי הרכישה פרו-רטה לשתי הרכישות, מבלי לפַצל את החישוב לשתי עסקות שונות. סכום המס לפי השומה העצמית הינו 3,093,418 ₪.
בדו"ח הכספי של העוררת לשנת 2018 הוכר הרווח החשבונאי כרווח בדרך של מכירה פרו-רטה של שתי שכבות המניות.
המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב) ערך את השומה בשלב א' כדלקמן: בגין כלל העִסקה יצאה שומה אחת בלבד הכוללת חישוב נפרד לכל רכישה ורכישה: רכישת 1987 כונתה "רכישה 1" ורכישת 2008 כונתה "רכישה 2". בטבלת "חישוב מס השבח" נקבע, כי השבח מרכישה 1 הינו 59,156,624 ₪ וכי השבח מרכישה 2 הינו מינוס 15,620,038 ₪ (דהיינו, הפסד).
בהמשך החישוב נקבע בשומה, כי קיים הפסד הון בגובה 15,620,038 ₪ והפסד זה קוזז מהשבח בגין רכישה 1, באופן שנקבע בשומה כי השבח בעסקה הינו 43,536,586 ₪.
מאוחר יותר, במסגרת החלטתו בהשגה, קבע המשיב, כי חישוב השבח שבוצע בשלב א' היה מוטעה וסירב להפחית את ההפסד מהשבח בהיעדר אישור פקיד-השומה לקיזוז ההפסד, בנימוק שלפי הוראות 94ג לפקודת מס הכנסה* יש ל"איֵין" את הפסד ההון (היות שבתקופה של 24 חודשים שלפני מכירת המניות חילקה חברת הבת דיבידנדים לעוררת בפטוֹר ממס בסכומים העולים על הפסד ההון).

* סעיף זה קובע כדלקמן:

"במכירת מניה על ידי חבר בני אדם, יופחת מסכום הפסד ההון בשל מכירת המניה סכום דיבידנד שקיבל חבר בני האדם בשל המניה במשך 24 החודשים שקדמו למכירה אך לא יותר מסכום ההפסד; לענין זה –

'דיבידנד' – למעט דיבידנד ששולם עליו מס בשיעור של 15% או יותר;

'מס' – למעט מס ששולם מחוץ לישראל."

מבּחינה טכנית, "איפס" המשיב את ההפסד בדרך של הקטנת שווי הרכישה של הרכישה משנת 2008.
סלע המחלוקת שבין הצדדים מתמקד בשאלה כיצד יש לחשב לצרכי מס השבח את תוצאת המס ממכירת המניות, שנרכשו בשני מועדים שונים והסוגיה אשר הצדדים העמידו להכרעת הוועדה הינה, האם מכירה של מניות בחברה הינה מכירה של מספר נכסים בהיות כל מניה ומניה נכס נפרד, כטענת המשיב, או שמא, לאור העובדה שמדובר בעסקת מכר אחת, יש לבצע חישוב סל אחד הכולל את סך כל התמורה בגין המניות בניכוי סך כל עלות הרכישה של כלל המניות. במילים אחרות: מהו הנכס הנמכר – האם חלק מהחברה בעסקת מכר אחת (כטענת העוררת) או מספר נכסים (כטענת המשיב).
ככל שייקָבע שיש לבצע חישובים נפרדים לכל שכבה ושכבה – האם יש מניעה מלקזז את ההפסד הנובע מאחת השכבות כנגד הרווח מהשכבה האחרת, וזאת לאור הוראות סעיף 94ג לפקודה ה"מאיֵין", בתנאים מסוימים, הפסד ככל שחוּלק דיבידנד תוך שנתיים עובר למועד המכירה.
ואילו ככל שייקָבע שיש לבצע חישובים נפרדים לכל שכבה ושכבה ויש מניעה לקיזוז ההפסד – האם ניתן לייחֵס עלות לכל שכבה ושכבה בהתאם לשיטה שתקבע העוררת – במקרה דנן לפי שיטת "אחרון נכנס ראשון יוצא" (שיטת "ליפו") – או במילים אחרות: האם ניתן לקבוע את זהות המניות הנמכרות בשיטה שתטיב עם העוררת, על אף שבשומתה העצמית יִיחסה העוררת את זהוּת המניות לפי שיטת הפרו-רטה (עלות ממוצעת של שתי הרכישות).

ועדת-הערר, מפי חבר הוועדה רו"ח צ' פרידמן (בהסכמת יו"ר הוועדה השופט ה' קירש וחבר הוועדה רו"ח י' בליצקי), קיבלה את הערר בחלקו (קישור לפסק-הדין).

לאחַר שסָקר את הוראות החקיקה הרלבנטיות, ובכללן סעיף 7א לחוק מיסוי מקרקעין וסעיף 94ג לפקודת מס הכנסה, נדרש רו"ח פרידמן לטענתה החלופית של העוררת לפיה אם תתקבלנה טענות המשיב היא מעוניינת לחזור בה מהחישוב הממוצע שעָרכה בשומתה העצמית ולייחֵס את מכירת 50% מהחזקותיה בחברת הבת למחצית המניות שנרכשו בשנת 2008 שבגינן נוצר הפסד. לשיטתה, ההוראה היחידה בדין הקובעת את סדר בחירת המניות הנמכרות והקבועה בתקנה 5 לתקנות מס הכנסה (חישוב רווח הון, במכירת נייר ערך הנסחר בבורסה, מילווה המדינה או יחידה בקרן נאמנות), תשס"ג-2002,* מתייחסת אך ורק למניות נסחרות בבורסה והן על-פי הדין הקיים והן על-פי הפרקטיקה הנהוגה במס הכנסה, בהיעדר כל הוראה אחרת ביחס למניות שאינן נסחרות בבורסה, רשאית העוררת לטעון כי המניות שנמכרו מקורן ברכישה ספציפית – במניות שנת 2008.

* תקנה זו, שכותרתה "הוראות מיוחדות לענין מכירת ניירות ערך שנרכשו במועדים שונים", קובעת כדלקמן: נמכרו ניירות ערך זהים שנרכשו במועדים שונים, יראו אותם, לענין המחיר המקורי ויום הרכישה, כנמכרים על פי סדר רכישתם, מהראשון עד האחרון, זולת אם הוכיח המוכר לפקיד השומה את יום הרכישה והמחיר המקורי של נייר ערך מסוים."

רו"ח פרידמן דחה את טענתה האמורה של העוררת, בקובעו, כי היא דיווחה, בשומתה העצמית לפי חישוב ממוצע משום שהייתה סבורה שזו הדרך הנכונה והכלכלית לחישוב השבח וכך גם נעשה הדיוווח החשבונאי, והרי ידוע שכללי החשבונאות אמורים לשַקף נכונה את הרווח הכלכלי הנאות של המדַווח.
רו"ח פרידמן הוסיף וציין, תוך שהוא מצטט מפסק-הדין בעניין וינברג (ע"א 345/04), כי ניתן בהחלט להוכיח ולזַהות את המניות הנמכרות באופן ספציפי בשיטת הליפ"ו, אך זאת רק כאשר יש הצדקה כלכלית לכך וכאשר הזיהוי הוא אמיתי ולא נעשה באופן שרירותי לצורך הפחתה במס.
לעומת זאת, בערר דנן, כאשר כל המניות מוחזקות ביחד, כאשר כולן מיַיצגות זכויות זהוֹת בחברה, אין כל משמעות כלכלית ועניינית לבחירה במניות מסוימות מלבד המשמעות המיסויית והפחתת המס הנובעת מכך, מה גם שהעוררת לא הביאה מטעמה כל עדוּת או ראיה אחרת לתמיכה בטענתה החלופית.

משקבע שיש לדחות את טענתה החלופית של העוררת ושהחישוב הראוי לחישוב השבח הוא בשיטת ייחוס פרו-רטה של שתי הרכישות, המשיך רו"ח פרידמן ונדרש לשאלה מהי הדרך הנכונה לחישוב כאמור: האם יש צורך לפַצל גם את שווי המכירה לכל חלק וחלק (טכנית, "כאילו" המדובר בשתי מכירות שונות), או שמא אין לפַצל את שווי המכירה לכל חלק וחלק אלא רק לייחֵס את העלויות ושווי הרכישה לפי שיטת הפרו-רטה.
רו"ח פרידמן ציין, כי הסוגייה אליה התייחסו הצדדים – האם יש לראות בכל מניה ומניה נכס נפרד (כטענת המשיב, אשר ציטט בעניין זה בהרחבה מספרנו מיסוי שוק ההון (מהדורה שלישית, 2019)) או שיש לראות במכירת מניות חברת הבת כנכס אחד (כטענת העוררת) – הינה סוגיה רוחבית ויש לה פנים לכאן ולכאן, ואולם בערר דנן היא אינה דורשת הכרעה, היות שלפי שתי הגישות התוצאה היא שיש לפַצל גם את שווי המכירה לגבי כל שכבה ושכבה, לא מהנימוק שמדובר בשתי עסקות נפרדות אלא בְּשל הבעייתיות הגלומה בחישוב השבח/רווח ההון לגבי נכס שנרכש במספר שלבים כאשר יש שוני בשיעור המס (כגון: כתוצאה מהחישוב הליניארי או משיעור מס מוגבל המתייחס לנכס שנרכש בשנת-המס 1960 או מוקדם יותר), מהטעם הנוסף שאי-פיצול התמורה בהתאם לשלבי הרכישה יביא לקיזוז הפסד הון בערכים ריאליים (בניגוד לרצון המחוקק כי קיזוז הפסד הון ייעשה במונחים נומינליים) וכמתחייב מהלכת סבו (ע"א 208/78).
וכך סיכם רו"ח פרידמן את מסקנותיו: "בין אם נקבל את גישת המשיב, לפיה כל מניה ומניה הינה נכס בנפרד, ובין אם נקבל את גישת העוררת, לפיה מדובר במכירת מחצית מהון המניות של חברת הבת (והמוקד הנכסי הינו החברה הנמכרת), הרי שלצורך שיטת חישוב המס במכירת מניות כאמור, שנרכשו במספר שלבים, מן הראוי לערוך את החישוב בדרך שהתווה המשיב. דהיינו, גם פיצול של תמורת המכירה (שווי המכירה) לכל שכבה ושכבה. יודגש, לפי אותה גישה, אין המדובר במספר עסקאות, אלא בעסקה אחת של מכירת נכס אחד, אלא שלצורך חישוב המס יש צורך לפצל את החישוב לכל שכבה ושכבה, הן לגבי שווי המכירה (התמורה) והן לגבי שווי הרכישה" [ההדגשה במקור – א' ש'.]

לאור מסקנתו, כי יש לפַצל גם את שווי המכירה לרכישה משנת 1987 ולרכישה משנת 2008, וכתוצאה מכך נוצר הפסד במכירה שמקורהּ ברכישה משנת 2008, המשיך רו"ח פרידמן ונדרש לשאלת תחולתן של הוראות סעיף 94ג לפקודה וזאת לאחַר שקבע כי לוועדת-הערר סמכות לדון בנושא זה* והִבהיר כי הפסד הון מוּכּר בערכים נומינליים בלבד.**

* ראו פס' 38 לחוות דעתו של רו"ח פרידמן.

** ראו פס' 39 לחוות דעתו של רו"ח פרידמן.

רו"ח פרידמן קבע, כי הגם שאינו מסכים עם הטענה לפיה אין מקום להחיל את סעיף 94ג לפקודת מס הכנסה במסגרת חוק מיסוי מקרקעין וכי למרות שלשון אותו סעיף 94ג רחבה מאוד וכוללת גם חלוקת דיבידנד שאינה מלאכותית, אין להחיל בנסיבות הייחודיות של המקרה דנן את הוראות סעיף 94ג והפסד ההון הנומינלי (בגין השכבה משנת 2008) יקוזז במלואו כנגד השבח הריאלי הנובע מהשכבה הראשונה משנת 1987, בדרך של קיזוז פנימי.

וכך הוא קבע (בפס' 44 ואילך):
"לשון סעיף 94ג לפקודה רחבה דייה לכלול, על פניו ולכאורה, גם חלוקת דיבידנדים שהמחוקק לא התכוון אליה, ואם היה ער לכך היה מחריגם מתחולת הסעיף. כוונתי לחלוקת דיבידנד מתוך עודפים שנצברו בחברת הבת לאחר יום הרכישה, שבגינם שילמה חברת הבת מס כדין, ושאילו לא חולקו כדיבידנד היו מפחיתים את רווח ההוןהשבח במסגרת הרווחים הראויים לחלוקה שלפי סעיף 94ב לפקודת מס הכנסה. חלוקת עודפים כאמור שנצברו בחברת הבת לאחר תאריך הרכישה (ששולם עליהם מס כדין) – לא הם שגרמו להפסד ההון, היות שמצד אחד רווחים אלו (נטו-לאחר תשלום המס) העלו את ערך מניות חברת הבת, וחלוקתם כדיבידנד 'הקטינה' עליית ערך זו. כוונת המחוקק בחוקקו את סעיף 94ג, הייתה למנוע מצב של רכישת מניות בחברה שצברה עודפים עובר לרכישתן ומכירתן לאחר חלוקת הדיבידנד, ובכך ליצור הפסד 'יש מאיין'. אין כל הצדקה כלכלית לשלול מחברת האם את זכותה הבסיסית לקבל כדיבידנד את הרווחים שהניבה השקעת הבחברת הבת בתקופה החזקתה בה. בנסיבות אלה מכירת המניות של חברת הבת בהפסד אינה יוצרת הפסד 'יש מאיין' (הפסד מלאכותי) אלא מדובר בהפסד הנובע מתנאי השוק כגון ירידה במחירי הנדל"ן וכו' [...]
במסגרת הערעור על פסק הדין [בעניין אורון אחזקות מלונאות], קבע בית המשפט העליון שאכן חברת האם אשר קיבלה דיבידנד שמקורם ברווחי השערוך של חברת הבת, שלא מוסו על ידה בהעדר מימוש הנכס המשוערך, תהא חייבת במס חברות בשל קבלת הדיבידנד האמור. בין היתר, התייחס בית המשפט העליון להתחשבות עתידית במס שהוטל, כאשר החברה המחלקת תממש בפועל את הנכס ששוערך. כבוד השופט מלצר סבר, כפי שסבר השופט קירש בבית משפט קמא, כי ראוי שרשות המיסים תביא בחשבון, במסגרת חישוב רווח ההון/השבח העתידי בעת מכירת הנכס בפועל על ידי חברת הבת, את העובדה שהדיבידנד שחולק מאותם שערוכים מוסה אצל החברה שקיבלה את הדיבידנד, ויימנע מלהטיל כפל מס בגין אותם רווחים (כל עוד חברת האם לא מכרה את החזקותיה בחברת הבת) [...]
ומה יהיה הדין כאשר חברת האם תמכור את החזקותיה בחברת הבת בטרם נמכר הנכס בחברת הבת? האם נוכל להשלים עם התוצאה של עיוות המס וכפל המס הנובע מהעובדה ששר האוצר טרם קבע את הגדרת 'רווחי השערוך' לצורך כניסתו לתוקף של ההסדר שאומץ בסעיף 100א1 לפקודה? האם חברת האם לא תוכל להזדכות על המס ששילמה בגין הדיבידנדים שקבלה מחברת הבת שמקורם ברווחי השערוך? התשובה, לדעתי, היא שראוי במקרה כזה לראות בדיבידנדים שקיבלה חברת האם, שמקורם ברווחי שערוך, כחלק מהתמורה שקיבלה חברת האם בשל מכירת החזקותיה בחברת הבת, ובמקביל לזכותה בסכומי המס ששילמה בגין אותם דיבידנדים, והכל במונחים ריאליים. זאת היות והתמורה בגין מכירת המניות קטנה בעקבות הדיבידנדים שחולקו לה אשר מקורם ברווחי השערוך. וישאל השואל למאי נפקא מנה? התשובה היא כדלקמן: יתכן מצב, שעקב חלוקת הדיבידנדים מרווחי השערוך, תקטן התמורה בסכום אשר יגרום לתוצאה של הפסד הון. או אז לא תהא חברת האם זכאית ליהנות מהסכום האינפלציוני הפטור (שכן, הפסד הון מוכר בערכים נומינליים בלבד-ראה לעיל), לא תיהנה מסכום הרווחים הראויים לחלוקה שלפי סעיף 94ב לפקודה, היות ואין לה רווח הון שממנו תוכל להפחית סכומים אלו, ותהא חשופה למחיקת הפסד ההון כתוצאה מהחלת הוראות סעיף 94ג לפקודה במידה וחברת הבת חילקה כדיבידנד חלק מהרווחים השוטפים שבגינם שילמה מס בתקופה של 24 חודשים עובר למכירה ועוד [...]
סיכום ביניים: מיסוי חברת אם בשל קבלת דיבידנד מחברת הבת שלה שמקורו ברווחי שערוך, אי-כניסתו לתוקף של ההסדר שאומץ בסעיף 100א1 לפקודה ובשילוב עם הוראות סעיף 94ג לפקודה, יוצר עיוותי מס רבים ומוביל למיסוי כפול. על המשמעות של מיסוי כפול הרחבנו בדיון לעיל, ועל הפרשן לעשות כל מאמץ למנוע מיסוי כפול ועיוותי מס בהתאם להלכות בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין [...]
לדעתי, ישנן שלוש אפשרויות בנסיבות הערר דנן למנוע את עיוותי המס עליהם הצבענו לעיל:
הראשונה: לפרש את סעיף 94ג לפקודה – לפיו יופחת הפסד הון בשל סכום דיבידנד שקיבל חבר בני האדם בשל המניה במשך 24 החודשים שקדמו למכירה – כמתייחס רק לדיבידנדים שחולקו שמקורם ברווחים בחברה המחלקת שנצברו עובר לרכישת המניה על ידי המוכר, שכן לא יעלה על הדעת שהמחוקק התכוון להחיל את הוראות סעיף 94ג לפקודה גם לגבי רווחים שנצברו לאחר רכישת החברה [...]
השנייה: לצורך חישוב גובה הפסד ההון לעניין סעיף 94ג לפקודה יש להוסיף לתמורה גם את הדיבידנדים שקיבלה חברת האם (העוררת) מחברת הבת, שמקורם ברווחי השערוך המתייחסים לחלק הנמכר (משכבת המניות של שנת 2008), ואשר מוסו במסגרת הסכם הפשרה עם פקיד השומה, והכל בערכים ריאליים [...]
השלישית: אימוץ הגישה לפיה המדובר בעסקה אחת של מכירת מחצית מההחזקה של מניות חברת הבת. אומנם, חישוב הרווח /ההפסד נעשה בגין כל שכבת מניות שנרכשה (אשר בגין השכבה הראשונה התוצאה היא רווח/שבח ריאלי, ואילו בגין השכבה השנייה התוצאה היא הפסד הון נומינלי), אך המדובר בחישוב טכני לצורך חישוב המס. לפיכך, ביישום הוראות סעיף 94ג לפקודה יש להביא בחשבון את התוצאה הכוללת שמסתיימת ברווח, ובשל כך אין להפעיל את הוראות סעיף 94ג לפקודה" [ההדגשות במקור – א' ש'.]

חבר הוועדה רו"ח י' בליצקי הסכים עם חוות דעתו של רו"ח פרידמן, אך ציין, בין היתר, שדעתו נוטה יותר לעמדת העוררת לפיה יש לראות בחבילת מניות לא סחירות של איגוד מקרקעין כמכירת נכס אחד לעומת מכירת מניות סחירות בבורסה שבו כל מניה ומניה מהווה נכס פיננסי נפרד.

יו"ר הוועדה, השופט ה' קירש, הצטרף לתוצאה הסופית אליה הגיע רו"ח פרידמן אך ציין, כי לשיטתו, לצורך יישום חוקי המס, ולאור הוראותיהם של חוקים אלה וחוק החברות, יש להביט על כל מניה כנכס בפני עצמו.
לדבריו, משמעות גישתו האמורה היא שבמקרה הנדון נמכרו 5,000,001 נכסים בודדים. אולם, ניתן לחַלק את כלל המניות לשתי קבוצות כאשר בתוך כל קבוצה כל מניה זהה בכל תכונותיה לחברותיה, כך שלמעשה מדובר בשני מאגרי נכסים בלבד (המניות שנרכשו בשנת 1987 והמניות שנרכשו בשנת 2008) כאשר חלק יחסי (50%) מכל מאגר נמכר.
השופט קירש הוסיף וציין, כי הגם שניתן לסבור במישור הכלכלי והעסקי שאין מקום לתחולתו של סעיף 94ג לפקודה בנסיבות המקרה דנא, הגישה (הנכונה בעיניו) לפיה כל מניה היא נכס מחייבת את המסקנה המשפטית כי על קבוצת מניות 2008, שלגבּיה נוצר הפסד, יש לכאורה הכרח להפעיל את הוראות סעיף 94ג.
עם זאת, היות שבמקרה דנן קיימת "מכה כפולה" (היווצרות הפסד פיסקאלי למרות שבמישור העסקי המכירה הניבה רווח מובהק לצד מיסוי ביֶתֶר) אין הוא יכול לחלוֹק אל התוצאה אליה הגיעו רואי-החשבון פרידמן ובליצקי, אם כי, כשלעצמו, היה משאיר את הסוגיה העקרונית הנוגעת להיקף תחולתו של סעיף 94ג לעת מצוא.

ביטול שומת מס שבח שמבוססת על ייפוי כוח מזויף

ביום 7.9.2023 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בנצרת בעניין קלשם בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בערר שהגישה העוררת בעקבות החלטת המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין נצרת) לדחות את בקשת העוררת לביטול שומת מס שבח שהוּצאה לה בהתבסס על טופס הצהרה על עסקת מקרקעין משנת 2000 שהגיש אדם שזהותו אינה ידועה ואשר מבוססת על ייפוי כוח אשר לטענת העוררת הינו מזויף.
בכתב התשובה הודה המשיב כי מוסכם עליו שהדיווח על העִסקה היה מפוקפק, אך לטענתו אין לו ידיעה באשר לעסקה הנטענת ועל-כן כפיתרון הציע לעוררת לפְנות לבית-המשפט לצורך הכרעה בשאלת הבעלוּת.

ועדת הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת ע' הוד, קיבלה את הערר וקבעה כי יש לבטל את השומה כמו גם את כל החיובים אשר יצאו מכוחה (קישור לפסק-הדין).