מבזקים, חדשות ועדכונים במיסוי בינלאומי

ביום 11.9.2023 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין Bay Ventures. 

להלן עיקרי העוּבדות כפי שהובאו בפתח פסק-הדין:
המערערת הינה חברת זרה אשר התאגדה באיי הבתולה הבריטיים (BVI) ומניותיה מוחזקות בידי מר יעקב (ג'ק) בן קיסוס ("מר בן קיסוס"), שהינו תושב-חוץ.
פעילותה היחידה של המערערת הייתה החזקת מניות של חברה פרטית בשם ש.י.א. רפאל פרויקטים בע"מ ("ש.י.א. רפאל"), שהיא חברה יזמית הפועלת בישראל בתחום היזמות והבנייה ועוסקת בבניית מבני מגורים ובמכירתם ללקוחות פרטיים.
בשנת 2015, השנה שקָדמה לשנת-המס שבמחלוקת, הכירה ש.י.א. רפאל בהכנסות ממכירת מלאי דירות. ואילו בשנת 2016, שנת-המס שבמחלוקת, ביצעה ש.י.א. רפאל מספר עסקות של מכירת נכסים. כמו-כן, היו לה הכנסות שכירות מנכס שבבעלותה.
השקעתה של המערערת ב-ש.י.א. רפאל הֵחלה בשנת 2005, אז הוקצו למערערת לראשונה מניותיה של ש.י.א. רפאל, במסגרת הֶסדר נושים, וזאת לאחַר שביום 8.9.2004 ניתן צו הקפאת הליכים בעניינה של ש.י.א. רפאל (בשמה הקודם ש. גוזלן חברה לעבודות בניין ופיתוח בע"מ).
במסגרת הקצאת המניות הוקצו למערערת 60,000 מניות רגילות של ש.י.א. רפאל, ללא עלות, ובעקבות זאת החזיקה המערערת ב-60% מהון המניות של ש.י.א. רפאל, בעוד שבידי בעל המניות הקודם, מר שמעון גוזלן ("מר גוזלן") נותרו 40% מהון המניות.
ביום 18.6.2007 התקיימה אסיפת בעלי המניות שבמהלכה נקבע כי ש.י.א. רפאל תקצה למערערת 1,000 מניות בכורה, בתמורה ל-52,840 ₪ לכל 1 ש"ח ערך נקוב מניית בכורה, ובסה"כ 52,840,000 ₪. בואר בהחלטה, כי תמורת ההנפקה שולמה ל-ש.י.א. רפאל באופן הבא: סך של 17,342,000 ₪ שהעבירה המערערת ל-ש.י.א. רפאל עד יום 31.3.2007; וסך של 35,498,000 ₪ שהעבירה המערערת ל-ש.י.א. רפאל הָחל מיום 1.4.2007 עד יום מועד קיומה של האסיפה.
עוד הוסכם באסיפת בעלי המניות האמורה, כי תבוטל הזכות לפידיון מניות הבכורה, ובמקומה תוענק ל-ש.י.א. רפאל אופציה לרכוש את מניות הבכורה בתמורה ל-52,840 ₪ לכל מניית בכורה, ובלבד שרכישת מניות הבכורה לא תביא להפחתת הונה העצמי של ש.י.א. רפאל מתחת ל-40 מיליון ₪.
בתקנון החברה התייחסה ש.י.א. רפאל למניות הבכורה וקבעה, כי ש.י.א רפאל תהיה רשאית להחליט, על-פי שיקול דעתה הבלעדי, בכל עת, לפדות את מניות הבכורה, ובעל המניות המחזיק בהן יהיה חייב להעבירן לידי ש.י.א. רפאל בתוך 7 ימים ממועד קבלת ההודעה על רצונה של החברה לרכוש את המניות. עוד נקבע בתקנון, כי בתמורה למניות הבכורה, תשלם ש.י.א. רפאל לבעל המניות 52,840 ₪ לכל מניית בכורה, ללא הפרשי הצמדה, ריבית או כל תוספת אחרת.
עוד נקבע בתקנון, כי מלבד הזכות לקבל את התמורה בסך של 52,840 ₪ לכל מניית בכורה, לא תַקנה מניית הבכורה לבעליה זכות נוספת, ולפיכך לא הקנתה מניית הבכורה לבעליה את אחת מהזכויות המוקנות לבעלי המניות הרגילות, לרבות זכות להצבעה, למינוי דירקטורים או לקבלת דיבידנד.
ביום 29.10.2010 רכשה ש.י.א. רפאל מהמערערת 50 ממניות הבכורה שבהן החזיקה, לפי שווי של 52,840 ₪ לכל מניית בכורה. ואילו ביום 19.3.2012, רכשה ש.י.א. רפאל 76 מניות בכורה נוספות, לפי שווי של 52,840 ₪ לכל מניית בכורה (סה"כ שולמו אפוא למערערת 6,657,840 ₪ בגין מניות הבכורה שנפדו על-ידי ש.י.א. רפאל). בעקבות פדיון המניות האמור נותרו בידי המערערת 874 מניות בכורה של ש.י.א. רפאל בלבד.
בין המערערת ומר בן קיסוס מצד אחד, לבין מר גוזלן, מצד שני, התגלע במהרה סכסוך עסקי מר באשר לאופן ניהולה של ש.י.א. רפאל, אשר בעקבותיו ננקטו הליכים משפטיים שונים בין הצדדים. בין היתר התברר הסכסוך בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע במסגרת פר"ק 2108-05-14 וה"פ 28296-12-13 שבגדרם מוּנה לש.י.א. רפאל מנהל מיוחד.
ביום 17.3.2016, נחתם הסכם ("הסכם הפשרה") בין המערערת ובן קיסוס מצד אחד, לבין מר גוזלן מצד שני וש.י.א. רפאל מצד שלישי; וביום 3.5.2016, נחתם "פרוטוקול השלמה" להסכם הפשרה ("פרוטוקול ההשלמה"). הסכם הפשרה ופרוטוקול ההשלמה קיבלו תוקף של פסק-דין ביום 17.5.2016.
בהסכם הפשרה ובפרוטוקול ההשלמה סוכם בין הצדדים על סיום החזקותיהם של המערערת ומר בן קיסוס ב-ש.י.א. רפאל, ועל הֶמשך פעילותה של ש.י.א. רפאל באופן עצמאי, ללא מנהל מיוחד. לשם כך נקבע, כי המערערת תמכור לש.י.א. רפאל את מלוא החזקותיה בחברה (מניות הבכורה והמניות הרגילות כאחד) וכפועל יוצא תסתיים כאמור השקעתה ומעורבותה ב-ש.י.א. רפאל.
במסגרת הסכם הפשרה הוסכם, כי  ש.י.א. רפאל תפדה מהמערערת את כל מניות הבכורה כמקשה אחת, וכן תרכוש מהמערערת את כל המניות הרגילות כמקשה אחת; וכי ש.י.א. רפאל תפדה מידי המערערת את מניות הבכורה, בתמורה ל-46,182,160 ₪.
אשר למניות הרגילות, הוסכם בהסכם הפשרה, כי חלק מתמורת המניות הרגילות תשולם לחברה קשורה, ולא למערערת, ואולם בסעיף 1 לפרוטוקול ההשלמה הוסכם, כי ש.י.א. רפאל תרכוש ברכישה עצמית את כלל המניות הרגילות שהוחזקו בידי המערערת ותשלם למערערת את מלוא תמורתן בסך של 8,354,840 ₪.
עוד נקבע בפרוטוקול ההשלמה, כי ש.י.א. רפאל תנכה מס במקור בשיעור 30% מהסכום אשר ישולם למערערת בגין מכירת המניות הרגילות (8,354,840 ₪). 
ש.י.א. רפאל העבירה למערערת את תמורת פידיון מניות הבכורה מבלי שניכתה מס במקור, לאחַר שהמערערת קיבלה עבור פידיון המניות אישור לפטור מניכוי מס במקור בְּשל העברה לתושב-חוץ, שבו נכתב כי אין לנַכּוֹת מס הכנסה במקור מהטעם שמדובר בהחזר קרן הלוואה לתושב-חוץ. עוד נכתב באישור, כי הקביעה היא לצורך ניכוי מס במקור בלבד, בעוד שהקביעה הסופית תיעשה על-ידי פקיד-השומה.
לעומת זאת, מהסכום ששולם בתמורה לרכישת המניות הרגילות ניכתה ש.י.א. רפאל מס במקור בשיעור 30%, בהתאם לאישור ניכוי במקור שניתן על-ידי פקיד-השומה עבור התשלום בגין רווח הון בסכום של 8,354,840 ₪. גם באישור זה נכתב כי שיעור המס הוא לעניין ניכוי מס במקור בלבד, ושיעור המס הסופי ייקבע על-ידי פקיד-השומה. 
ביום 17.5.2016 פדתה ש.י.א. רפאל את כלל מניות הבכורה שהיו ברשותה של המערערת, 874 מניות, בתמורה ל-52,840 ₪ לכל מניית בכורה, ובסה"כ 46,180,160 ₪ ("פידיון מניות הבכורה") ורכשה מהמערערת את כלל המניות הרגילות שהחזיקה המערערת ב-ש.י.א רפאל, ברכישה עצמית, בתמורה ל-8,354,840 ₪ ("הרכישה העצמית").
המערערת צירפה לראיותיה טופס הודעה למשיב (פקיד-שומה באר-שבע) שבו דיווחה, כפי הנראה ביום 29.5.2016, על מכירת נכס. בפרטי הנכס הנמכר צוין "השקעה בש.י.א. רפאל". עוד צוין, כי התמורה שהתקבלה הייתה בסכום של 54,537,000 ₪; כי מועד הרכישה הוא 1.1.2007; כי המחיר המקורי הוא 9,566,887 ₪; כי הסכום האינפלציוני הינו 8,354,840 ₪ וכזה הוא גם גובה ההפסד.
בשומה שבצו שהוציא התייחס המשיב לדיווח בדוח השנתי שהגישה המערערת לשנת 2016 (ולא לדוח על רווח ההון שצוּרף לתצהיר מטעם המערערת). הדוח השנתי הוגש לפקיד השומה בשנת 2017 (ולא הוגש לבית המשפט).
על-פי האמור בנימוקי הצו, דיווחה המערערת בדוח השנתי על פידיון מניות הבכורה ועל הרכישה העצמית של המניות הרגילות כמכירת נכס אחד – מניות, כדלקמן: תמורה – 54,537,000 ₪; יתרת מחיר מקורי – (46,182,160 ₪); סכום אינפלציוני פטוּר – 9,615,058 ₪; יתרת מחיר מקורי מתואמת – 55,796,219 ₪; הפסד ריאלי (1,214,047 ₪). כפועל יוצא מחישוב זה, דיווחה המערערת בדוח השנתי על זכאותה להחזר המס שנוכה במקור בסכום של 2,586,601 ₪.
המשיב חָלק על דיווחה של המערערת וסיוֵוג בצו שקבע את הכנסתה של המערערת ממכירת המניות סיווג שונה.
בראש ובראשונה קבע המשיב, כי מדובר במכירת שני נכסים נפרדים: האחד – מניות הבכורה; והשני – המניות הרגילות, ועל-כן היה על המערערת לדַווח על כל רווח הון בנפרד.
בהתאם, נקבע בצו, כי במכירת מניות הבכורה נוצר למערערת הפסד אינפלציוני שאינו בר קיזוז, בעוד שברכישה העצמית של המניות הרגילות נוצר רווח הון החייב במס.
​עוד נקבע בצו לעניין מכירת המניות הרגילות, כי בשלב הראשון חילקה ש.י.א. רפאל דיבידנד בסכום כולל של 8,354,840 ₪, לכל אחד מבעלי מניותיה, על-פי חֵלקו היחסי בהון המניות (כך שלמערערת חוּלק דיבידינד בסכום של 5,012,904 ₪, ואילו למר גוזלן חוּלק דיבידנד בסכום של 3,341,936 ₪); ובשלב השני, רכש מר גוזלן מהמערערת את מניותיה בסכום הדיבידנד שקיבל.
בעקבות זאת, קבע המשיב, כי הייתה למערערת הכנסה מדיבידנד בסכום של 5,012,904 ₪ ורווח הון במכירת המניות הרגילות שנרכשו כאמור ברכישה העצמית בסכום של 3,341,936 ₪.
המשיב הוסיף ופירט לעניין רווח ההון, כי הפטוֹר ממס הקבוע בסעיף 97(ב3)(1) לפקודת מס הכנסה אינו חל בעניינה של המערערת, שכּן עיקר שווי הנכסים שבהם החזיקה ש.י.א. רפאל מקורם ב"זכות במקרקעין" או ב"איגוד מקרקעין", או זכות שימוש במקרקעין, ועל-כן לא חל הפטוֹר מכוח החריג שנקבע בסעיף 97(ב3)(2) לפקודה. הודגש, כי ש.י.א. רפאל הינה חברה יזמית בתחום הבניה אשר עיקר נכסיה הם זכויות במקרקעין. 
עוד קבע המשיב, כי לא הוכח להנחת דעתו שהמערערת לא התרשלה בהגשת הדוח לשנת 2016, ועל-כן קבע קנס גירעון, בהתאם לסעיף 191(ב) לפקודה, בשיעור של 15% מהסכום שבו עודף המס שהמערערת חייבת בו, על המס שהתחייבה בו על-פי הדוח.
מכאן הערעור.

בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, נדרשה השופטת ייטב לשאלה האם יש לראות את המערערת כמי שמכרה נכס אחד, כלל מניותיה ב-ש.י.א. רפאל, כטענת המערערת, או שמא מדובר בשני נכסים שנמכרו בנפרד, כטענת המשיב.
השופטת הֶעדיפה את עמדתו של המשיב.
לדבריה, עצם העובדה שמדובר בהשקעה אחת בחברה, שבגדרהּ נרכשו נכסים שונים, או שמדובר בעסקה אחת של היפרדות מהשקעה בחברה, אינה הופכת את 'העסקה' למסגרת התחשבנות מס אחת, הנתונה לחיוב במס אחד, המנותק מההוראות הקבועות בפקודה בדבר מקורות ההכנסה, חישוב רווח הון במכירת כל נכס בנפרד וקיזוז הפסדים בהתאם להוראות שנקבעו. "אף שבענייננו בוצעו פידיון מניות הבכורה ומכירת המניות הרגילות במסגרת כוללת של סיום השקעתה של המערערת בש.י.א. רפאל ויציאתה מהתמונה, אין בכך כדי לשנות את העובדה שבפועל נמכרו שני נכסים נפרדים: מניות בכורה ומניות רגילות, גם אם מכירת שני הנכסים נעשתה כמקשה אחת, כדי להגן על זכויות הצדדים בהיפרדות, ולפיכך יש לחשב רווח הון במכירת כל אחד מהם בנפרד, כפי שנקבע בהוראות הפקודה" (פס' 36).
השופטת ייטב הוסיפה וציינה, כי בדין טען המשיב שכּל אחד מסוגי המניות ב-ש.י.א. רפאל הקנה למערערת, על-פי תקנון החברה, זכויות שונות לחלוטין. בעוד שהמניות הרגילות הקנו למערערת את כלל הזכויות שמקנות מניות בדרך כלל לבעליהן (כגון: זכויות הצבעה וזכויות לקבלת דיבידנד), לא הקנו מניות הבכורה למערערת זכויות שכאלו, אלא את הזכות לקבל את ערך מניית הבכורה בלבד, בערך נומינלי, ללא תוספת הפרשי הצמדה וריבית. "סוגי המניות נבדלו ביניהם לא רק מבחינת הזכויות שהקנו לבעליהן, אלא גם מבחינת מועד הרכישה והמחיר המקורי, שהם הנתונים שעל פיהם מחושב רווח ההון כאמור 89 בפקודת מס הכנסה" (פס' 37).

השופטת הִמשיכה ונדרשה לטענת המערערת, כי מניות הבכורה הוקצו לה במקום הלוואת בעלים או שניתן היה להציגם כהלוואת בעלים, אך לדבריה אין בטענה זו כדי לשנות את התוצאה בענייננו, וזאת משלושה טעמים.*

* וראו גם פס' 72 לפסק-הדין, שם דחתה השופטת את טענת המערערת לתחולת הוראות סעיף 94א לפקודה.

האחד, ההשקעה של המערערת ב-ש.י.א. רפאל נעשתה באמצעות השקעה בהון מניות הבכורה, וגם אם בתחילה נרשמה ההשקעה בספריה של ש.י.א. רפאל, כולה או חלקהּ, כהלוואת בעלים, הרי שהלוואה זו נפרעה, כפי שטען המשיב, או הומרה למניות בכורה, כפי שטענה המערערת, ובכל מקרה אין מחלוקת על כך שבמועד מכירת המניות לא הייתה רשומה בספריה של ש.י.א. רפאל הלוואת בעלים לטובת המערערת, גם לשיטתה של המערערת; וכידוע הנישום אינו רשאי לטעון שיש לחייבו במס בהתאם לדרך אחרת שבה יכול היה לנקוט מלכתחילה. 
השני, תוצאת מכירת מניות הבכורה בענייננו אינה חיוב במס, ולפיכך מבּחינת תוצאתה היא דומה להחזר הלוואת בעלים, ולפיכך שאלת ההבחנה בין תוצאת המס במכירת מניות הבכורה לעומת תוצאה המס בהחזר הלוואה, אינה רלוונטית בענייננו.
והשלישי, בקביעת חבות המס במכירת המניות הרגילות ל-ש.י.א. רפאל, אשר נרכשו על-ידי ש.י.א. רפאל מהמערערת ברכישה עצמית, סיוֵוג פקיד השומה (בצדק) את ההכנסה ממכירת המניות באופן שונה, והתייחס לשני השלבים במיסוי: הכנסה פירותית מחלוקת דיבידנד, בשלב הראשון, ורווח הון במכירת מניות, בשלב השני. לעומת זאת, בעניין מניות הבכורה, לא קבע המשיב כי יש לסַווג את פדיון מניות הבכורה באופן אחר (אף שגם מניות הבכורה נרכשו על-ידי ש.י.א. רפאל ברכישה עצמית). אומנם, המשיב לא ביאר את טעמיו להבחנה שעשה בין שתי הרכישות העצמיות, אולי מהטעם שהדברים נראו לו ברורים מאליהם. על כל פנים, התייחסותו של המשיב לרכישה העצמית של מניות הבכורה כפידיון מניות בלבד, אינה שנויה במחלוקת ואינה טעונה הכרעה.

סיכומו של עניין: המערערת מכרה שני נכסים נפרדים: מניות הבכורה והמניות הרגילות, ובהתאם להוראות פקודת מס הכנסה יש לחשב את רווח ההון במכירת כל אחד מהם בנפרד, כפי שעשה פקיד-השומה.

השופטת ייטב הִמשיכה את ניתוחה ונדרשה לרכישה העצמית של המניות הרגילות תוך שהיא דוחה את טענת המערערת, כי ההלכה הפסוקה אשר עָסקה ברכישה עצמית של מניות רלבנטית רק לחבות המס של בעל המניות הנותר אשר לא מכר את מניותיו בחברה ולא לחבות במס של בעל המניות המוכר את המניות.
"בית המשפט העליון דן לאחרונה בחבות המס ברכישת מניות עצמית בחברת מעטים, שבהן מספר קטן של בעלי מניות, המאופיינות בדין הכללי כ'מעין-שותפויות', בפרשת בית-חוסן. דעת הרוב (כב' השופטים ר' רונן וע' פוגלמן) בפרשת בית-חוסן הכירה בסיווג השונה שסיווג פקיד השומה את הרכישה העצמית של המניות בנסיבות הדומות לנסיבות שבענייננו, לחלוקת דיבידנד, בשלב ראשון ולרכישת מניות בשלב השני [...]
אף שבית המשפט העליון  עסק בפרשת בית- חוסן בערעורו של בעל המניות הנותר, ולא בבעל המניות שמכר את מניותיו בחברה (להלן - 'בעל המניות היוצא'), קבעה דעת הרוב במפורש כי הן בעל המניות הנותר והן בעל המניות היוצא, נהנים מהשימוש שנעשה בכספי החברה, ועל כן, הדגישה כב' השופטת ר' רונן כי אף ששווי הטבה לבעל המניות הנותר הוא כשווי התמורה ששולמה לבעל המניות היוצא בתמורה למניותיו [...]
כב' השופט פוגלמן הדגיש אף הוא כי האינטרס המשותף של שני הצדדים בהיפרדות, כמו גם ההנאה המשותפת ממנה, מצדיקים את ראיית בעלי המניות כולם (היוצאים והנותרים) ככאלו שקיבלו דיבידנד בגובה שווי המכירה, לפי חלקם היחסי בהון המניות טרם המכירה [...]" (פס' 57-53).
בהתאם, קבעה השופטת ייטב, כי יש לקבל את הסיווג השונה שעָרך המשיב, שלפיו בשלב הראשון חוּלק למערערת דיבידנד, בהתאם לחֵלקהּ בהון המניות טרם הרכישה העצמית, ובשלב השני רכש מר גוזלן את המניות הרגילות שהיו ברשותה ושילם עבורן בסכום הדיבידנד שקיבל.

כאמור, הצדדים היו חלוקים ביניהם גם באשר לשאלת זכאותה של המערערת (שהיא, כזכור, חברה תושבת-חוץ) לפטוֹר ממס על רווח ההון במכירת המניות הרגילות, וזאת בהתאם לסעיף 97(ב3) לפקודה, כאשר לטענת המשיב המערערת לא זכאית לפטוֹר האמור היות שעיקר נכסיה של ש.י.א. רפאל הינם מקרקעין בישראל כך שחל הסייג לפטוֹר הקבוע בסעיף 97(ב3)(2).
השופטת ייטב ציינה את טענת המערערת לפיה בהגדרת "נכס" בסעיף 88 לפקודה מועט "מלאי עסקי" ועל-כן היות שנכסיה של ש.י.א רפאל בשנים הרלבנטיות היו בגֶדר מלאי עסקי בידי קבלן בניין, לא חל הסייג לפטוֹר, אך לא נדרשה לטענה זו. שכּן, המערערת רכשה את המניות הרגילות בשנת 2005 ועל-כן הוראת התחילה של תיקון 169, במסגרתו תוקן סעיף 97(ב3) לפקודה,* שוללת את הפטוֹר מכוחו, כך שממילא התייתר הצורך לדון בטענה האמורה.

* סעיף 97(ב3) לפקודת מס הכנסה חוקק במקור במסגרת תיקון 147, וזאת כהוראת-שעה לגבי מכירת נייר-ערך של חברה תושבת ישראל או מכירת זכות בחבר-בני-אדם תושב-חוץ שעיקר נכסיו הם זכויות, במישרין או בעקיפין, בנכסים הנמצאים בישראל, שאותו רכש בתמורה בתקופה שבין 1.7.2005 לבין 31.12.2008, תוך שהפטוֹר הותנה בתנאים רבים, הן מהותיים והן פרוצדורליים, ובכללם התנאי שדרש שתושב-החוץ יהיה תושב מדינה גומלת (קרי: מדינה שחתומה על אמנה למניעת מסי-כפל עם ישראל) במועד המכירה ובמועדים נוספים, ובתנאי נוסף שתושב-החוץ דיווח על המכירה ועל הרכישה.

במסגרת תיקון 169, בוצעו מספר שינויים בהוראת הפטוֹר הקבועה בסעיף 97(ב3) לפקודה ובכלל זאת ההוראה הפכה להוראת-קבע והיא אינה מגבילה עוד את מועד רכישת נייר-הערך. עם זאת, תחולת סעיף 97(ב3) לפקודה, כנוסחו בעקבות אותו תיקון 169 נקבעה לגבי מכירת נייר-ערך או זכות שמועד רכישתם ביום 1.1.2009 ואילך. **

** ראו סעיף 5(ג) לתיקון 169.

לבסוף, נדרשה השופטת לקנס הגירעון בשיעור 15% שהטיל המשיב על המערערת וקבעה, תוך שהיא מַפנה לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין יינות ביתן (ע"א 3454/21), כי לא מצאה פגם בהטלת הקנס האמור: "עיקר גרעון המס בענייננו נובע מהצגת רווח הון אחד, הנובע כביכול ממכירת נכס אחד, אף שדובר בשני נכסים נפרדים שנמכרו. באמצעות הדיווח שהגישה ביקשה המערערת לייחס למניות הרגילות 'מחיר מקורי', אף שלא היה להן 'מחיר מקורי', ובכך להקטין את רווח ההון. לא זו אף זו. בדרך זו ביקשה המערערת לאפשר לה לקזוז רווח הון אינפלציוני אינפלציוני שאינו בר קיזוז, מרווח ההון במכירת המניות הרגילות. דיווח זה אינו תואם את הוראות פקודת מס הכנסה, לא רק מבחינת הצגת שני הנכסים כנכס אחד, אלא גם מבחינת קביעת 'מועד רכישה' ו'מחיר מקורי' שאינם תואמים את העובדות. למותר לציין שהדיווח אינו תואם את הבקשה שהוגשה מטעם המערערת לקבלת אישור לניכוי מס במקור, אשר התייחסה לשני נכסים נפרדים: מניות הבכורה והמניות הרגילות. בנסיבות אלו מדובר לכל הפחות ברשלנות (אם לא במעשה מכוון של ממש). ובכול מקרה לא הוכח על ידי המערערת שלא מדובר ברשלנות מצדה" (פס' 77).