ביום 21.8.2023 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין רשק.
במהלך שנת 2019, ביצע המשיב (מנהל מע"מ ירושלים) ביקורת חשבונות של ספרי הנהלת החשבונות אצל המערער (עוסק מורשה שעָסק בתקופה הרלבנטית לשומה כקבלן לעבודות בנייה וגם בעסקי החשמל) משנת 2014 ועד לחודש פברואר 2019 ("הביקורת").
במסגרת הביקורת, שכָּללה בדיקת חשבוניות של המערער (חשבוניות מע"מ עסקות) וחשבוניות של ספקים ונותני שירות למערער (חשבוניות מע"מ תשומות), מצא המשיב, כי המערער לא דיווח למע"מ על מלוא הכנסותיו וכן כי דיווח על חשבוניות מס תשומות וניכה את תשלום המס בגינן שלא כדין.
נוכח ממצאי הביקורת, הוציא המשיב למערער שומה לפי מיטב שפיטה, בגדרהּ קבע כי המערער לא דיווח על מלוא הכנסותיו, לשנים 2016-2014, זאת כאשר בדיקה צולבת שנערכה אצל לקוחותיו של המערער העלתה כי 19 חשבוניות מס, על סך כולל של 236,276 ש"ח (קרן), שהוצאו על ידיו ללקוחותיו לא דוּוחו על ידיו, ואילו לקוחותיו דיווחו וקיזזו את מע"מ התשומות בגינן; על כן, קבע המשיב שומת עסקות לפי מיטב שפיטה, על הסך הנ"ל ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה בסך 23,889 ש"ח ובסה"כ 260,165 ש"ח. על שומה זו לא השיג המערער. ברם, בכתב הערעור טען כי ערעורו נסוב על שתי השומות גם יחד.
במסגרת הביקורת הוּצאה אף שומת תשומות לפי מיטב שפיטה: ממצאי הביקורת העלו כי המערער דיווח על עשרות חשבוניות (כ-120 חשבוניות), שלגרסתו הוצאו על-ידי קבלני משנה שסיפקו לו שירות או ביצעו עבורו עבודה. המשיב לא קיבל את גרסתו של המערער וקבע שומת תשומות בסך 2,839,816 ש"ח (כולל ריבית והפרשי הצמדה) לפיה כלל החשבוניות החשודות בזיוף לא תוכרנה לצורך קיזוז מע"מ תשומות. על שומה זו השיג המערער ומעת שהשגתו נדחתה הגיש את הערעור דנא.
בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).