מבזקים, חדשות ועדכונים במיסוי מקרקעין

הפרדה רכושית בין בני-זוג ברכישת דירת מגורים

רקע – פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין בלנק ורוזנבוים

ביום 20.4.2021 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעורים שהגיש מנהל מיסוי מקרקעין על פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין תל-אביב בעניין בלנק* ועל פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין מרכז-לוד בעניין רוזנבוים.**

* ו"ע 18027-10-16 (קישור לפסק-הדין). למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

* ו"ע 16836-03-17 (קישור לפסק-הדין). למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

שני פסקי-הדין עָסקו בסוגיה משפטית אחת: שיעור המס החָל על מכירה (עניין בלנק) או רכישה (עניין רוזנבוים) של דירת מגורים יחידה, כאשר למבצע העִסקה יש בן-זוג המחזיק בדירה משלו, ובני-הזוג טוענים לקיומה של הפרדה רכושית ביניהם.
נזכיר, כי בפסיקה הוצגו עד לאותו מועד שלוש גישות שונות לעניין מיסוי עסקה בדירת מגורים של בני-זוג שהפרידו את רכושם.
ההלכה שנקבעה לאחַר פרשות עברי (ע"א 3489/99) ופלם (ע"א 3185/03) שיקפה את גישת התא המשפחתי, שלפיה גם בני-זוג שהפרידו את רכושם ייחשבו ל"יחידה אחת" לצרכי מס שבח ומס רכישה, אך זאת רק ביחס לעסקות שנעשו לאחַר יצירת התא המשפחתי. עסקות שנעשו לפני יצירת התא המשפחתי נזקפו רק לחובת בן-הזוג שביצע אותן.
בעניין שלמי (ע"א 3178/12) הסכימו כל חברי ההרכב לקבוֹע הלכה חדשה שמשקפת את הגישה הקניינית: בני-זוג שאחזו בנכסי מקרקעין בעת יצירת הקשר הזוגי והפרידו את רכושם, ימוסו איש איש לפי זכויות הקניין שאיתן נכנסו לקשר הזוגי. יחד עם זאת, נקבע, כי יש להוכיח את ההפרדה הרכושית, כאשר חברי ההרכב הביעו גישות שונות ביחס לשאלה מה על הנישום להוכיח וכיצד עליו לעשות זאת.

במסגרת הערעור בעניין בלנק ורוזנבוים, הסכימו המערערים (מנהלי מיסוי מקרקעין תל-אביב ומרכז), כי ההלכה שנקבעה בעניין שלמי ושעליה התבססו ועדות-הערר, מכּירה בנפקותו של הסכם ממון בין בני-זוג לעניין שיעורי מס השבח ומס הרכישה.
לטענתם, יש לשנות את ההלכה, ולמעשה לחזור להלכה שקָדמה להלכת שלמי, ושאותה ביטל בית-המשפט בעניין שלמי – ההלכה שנקבעה בעניין עברי.
המערערים סבורים, כי לשון החוק ותכליותיו מתיישבות טוב יותר עם הלכת עברי, ועם הכרעה לפיה אין נפקות לכך שבני-זוג ערכו הסכם ממון, והסכם כזה אינו מוציא אותם מגֶדר "רוכש אחד" או "מוכר אחד" בעת ביצוע עסקה בדירת מגורים.
עוד טענו המערערים, כי גם לפי הלכת שלמי יש לחיֵיב את המשיבים בשני הערעורים בשיעורי המס שקבעו המערערים, שכּן בנסיבות הפרטניות של כל אחד מהמקרים בני-הזוג סטו בפועל מהסכם הממון הקובע הפרדה רכושית.

בית-המשפט העליון קיבל את הערר ברוב דעות (חוות דעתו של השופט ע' גרוסקופף, אליה הצטרף השופט י' אלרון, כנגד דעתו החולקת של השופט נ' הנדל) (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, הבהיר השופט ע' גרוסקופף, כי מדובר בסוגיה סבוכה ומצערת. על היותה סבוכה ניתן ללמוד מכך שזהו פסק דינו הרביעי של בית-המשפט העליון המוקדש לעיסוק בנושא זה, ולמרות זאת "טרם יצא עשן לבן מארובתו של בית משפט זה". היא מצערת מאחַר שעניינה בפרשנותה של הוראה המשַקפת לטעמו הֶסדר אנכרוניסטי ובלתי-ראוי, אשר מוטב היה לעדכנו ברוח הזמן, ולא להותירו כפי שהוא.
השופט גרוסקופף ציין, כי הוא אינו רואה הצדקה לסטות מההלכות שנקבעו על-ידי בית-המשפט בעניין פלם ובעניין שלמי, ומההכרה שניתנה בהם לשני חריגים נוספים שיצרה הפְּסיקה לכלל היחידה המשפחתית (בנוסף לסייג המגורים בנפרד ולסייג הקטין שנישא, בהם הכיר המחוקק) – חריג המטען ההיסטורי (מכוחו אין מתחשבים בפעולות שביצע אחד מבני-הזוג לפני הנישואין על מנת לשלול זכות לפטוֹר או להקלה העומדת לבן-הזוג האחר) וחריג ההפרדה הרכושית (לפיו יש לפרֵש את כלל היחידה המשפחתית כקובע חזקה ניתנת לסתירה, אשר אין להחילה כאשר בני-הזוג קבעו הפרדה רכושית בהסכם יחסי ממון, והוּכח כי הפרדה זו נשמרת הלכה למעשה, דהיינו שאינה מלאכותית, אינה פיקטיבית והיא לא נזנחה במהלך החיים המשותפים).
לגופו של עניין, קבע השופט גרוסקופף, כי ועדות-הערר שדנו בשני התיקים עשו מלאכתן נאמנה, בהתאם לפסיקת בית-המשפט העליון, והחריגים שהוכרו בה, ואין כל הצדקה להתערב בקביעותיהן, בהינתן ההלכות שנקבעו בעבר, דהיינו הלכת פלם והלכת שלמי.

השופט י' אלרון הצטרף, כאמור, לדעתו של השופט גרוסקופף, תוך שהוסיף, כי יש לשאוף להלימה בין המקרים שבהם ייטה בית-המשפט להכיר בקיומו של שיתוף ספציפי בנכס מסוים, המַקנה לשני בני-הזוג זכויות בנכס – חֵרף האמור בהסכם הממון בין הצדדים ובחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 – לבין המקרים שבהם ייקָבע כי אין להכיר בהפרדה הרכושית בין בני-הזוג לעניין חוק מיסוי מקרקעין.

השופט נ' הנדל, בדעת מיעוט, הציע לקבל את הערעורים.
לשיטתו, בנסיבות שני התיקים שלוש הגישות שהובעו בפסיקה – גישת המגורים, גישת הקניין וגישת התא המשפחתי – מובילות לאותה תוצאה, הגם שלשיטתו הגישה הראויה ביותר, לפי לשון החוק ותכליותיו, היא גישת התא המשפחתי (שבה תמכו הנשיא (דאז) א' ברק והשופטת (כתוארה אז) א' חיות בעניין פלם).

כאמור, הוחלט בהתאם לחוות דעתו של השופט גרוסקופף, אליה הצטרף השופט אלרון, לדחות את הערעורים שהוגשו על-ידי מנהלי מיסוי מקרקעין.

פסק-הדין של ועדת-הערר בעניין אזרחי

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 21.8.2023 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין אזרחי.

תמצית הרקע העובדתי כפי שהובאה בפתח פסק-הדין היא כדלקמן:
ביום 14.2.2006 נישאו העורר וגב' רבקה ברגר ("בת-הזוג").
בצמוד לחתונתם, נרכשה זכות לדירה בקבוצת רכישה ("הדירה ברחוב קורדובירו") אשר נרשמה על-שם בת-הזוג ואמו של העורר.*

* לטענת העורר, הוריו והורי בת-הזוג רצו לרכוש בעבורם דירה, אך הורי בת-הזוג סירבו לרכוש זכות בשותפות עם העורר היות שבאותה העת הוגדר כ"חייב מוגבל באמצעים" ועָמדו נגדו תיקי הוצאה לפועל בסכום של למעלה ממיליון ש"ח. תחת זאת נרשמה הזכות על-שם בת-הזוג ואמו של העורר, כאמור לעיל.

ביום 22.10.2012 אוּשר הסכם ממון שנחתם בין בני-הזוג ביום 31.5.2012, על-ידי בית-הדין הרבני בירושלים.
ביום 22.8.2013 רכשה בת-הזוג על שמה בלבד דירה ברחוב סלמן מוצפי בירושלים ("הדירה הראשונה") תמורת 3,250,000 ש"ח. בדירה זו התגוררו העורר ובת זוגו יחד עם ילדיהם בשנים 2021-2013. בנוסף, ביום 20.7.2017 רכשה בת-הזוג מחסן כתוספת לדירה בסך 93,300 ש"ח.
ביום 12.3.2018 נרכשה דירה נוספת ברחוב משה זילברג 30 בירושלים ("הדירה הנוספת") תמורת 5,850,000 ש"ח.
ביום 22.3.2018 הגישו העורר ובת-זוגו הצהרה למשיב (מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים) על רכישת הדירה הנוספת תוך שהוצהר כי מדובר בדירה יחידה, ובהתאם קבעו את שומתם העצמית על סך 227,321 ש"ח.
ביום 17.5.2018 הגישו העורר ובת-זוגו באמצעות מיַיצגם הקודם, בקשה לתיקון שומה, בה הודיעו כי בהצהרתם המקורית נפלה שגגה, וכי בבעלותם דירה נוספת. לאור זאת קבע המשיב את שומת מס הרכישה של העורר ובת-זוגו על-פי מדרגות המס שחלות לגבי דירת מגורים שאיננה יחידה, כאמור בסעיף 9 לחוק.
ביום 21.2.2019 פנו העורר ובת-זוגו בשלישית אל המשיב וטענו, כי בין הצדדים מתקיימת הפרדה רכושית מוחלטת בהתאם להסכם הממון שחתמו ביניהם. לטענתם, בהתאם להפרדה הרכושית, הדירה הראשונה הינה בבעלות בת-הזוג בלבד, כך שביחס למחצית הדירה הנוספת של בת-הזוג מדובר בדירה שאיננה יחידה, אך ביחס למחצית שבבעלות העורר מדובר בדירה יחידה; ועל-כן התבקש המשיב לתקן את שומת מס הרכישה ביחס לעורר לצורך חישוב מס מופחת לפי מדרגות מס על דירת מגורים יחידה בהתאם לסעיף 9 לחוק.
המשיב דחה את הבקשה לתיקון השומה.
ביום 11.9.2019 הגיש העורר השגה על החלטת המשיב בטענה כי יש לראות את חֵלקו בדירה הנוספת כדירה יחידה. זאת, לאור הסכם הממון, ושמירה על הפרדה רכושית קפדנית. כמו-כן צוין כי הסכם הממון נחתם 5 שנים קודם לרכישת הדירה הראשונה בכדי להגן על בת-הזוג מסיכונים עסקיים שנטל על עצמו העורר, ולא לשם הפחתת מס בלתי-נאותה. עוד נטען, כי בת הזוג שמרה על שם משפחתה ולא שינתה אותו לשם בעלה כנהוג במגזר החרדי, כי לבני הזוג חשבונות בנק נפרדים, כי הדירה הראשונה נרכשה ממקורות כלכליים עצמאים של בת הזוג, וכי החזרי המשכנתא משולמים מחשבון הבנק של בת-הזוג.
ביום 11.8.2020, לאחר חילופי דברים, החליט המשיב לדחות את ההשגה בהתבסס על החומר שהומצא לידיו עד לאותה העת. מכאן הערר.
במסגרת הערר, העלה העורר טענות מהותיות כנגד החלטת המשיב בעניין העדר ההפרדה הרכושית בין בני-הזוג. בנוסף, העלה העורר טענה מקדמית ובה טען כי החלטת המשיב התקבלה במועד מאוחר מזה הקבוע בחוק, ועל כן יש לקבל את הערר על הסף שעה שהחלטת המשיב התקבלה בחוסר סמכות. טענה זו נדחתה בהחלטת בית-המשפט מיום 6.6.2021.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט א' דורות (בהסכמת חברות הוועדה גב' ג' בלטר וגב' נ' סירקיס), דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).

לאחַר שסָקר את פסקי-הדין בעניין עברי, שלמי ובלנק, שנדונו לעיל, קבע השופט דורות, כי במקרה דנא אין מדובר בהפרדה מלאכותית הנובעת משיקולי מס בלבד, שכּן הסכם הממון נחתם ואוּשר על-ידי בית-הדין הרבני כשנה לפני רכישת הדירה הראשונה.
עם זאת, הוסיף השופט, הבעלוּת המשותפת בדירה הנוספת מצביעה על כך שהסכם הממון – הקובע הפרדה ביחס לכל זכות או חובה "מכל מין וסוג שהוא", "בכל זמן ובכל תנאי" וכן קובע כי כל שינוי בהוראות ההסכם "ייעשה אך ורק בכתב ויהיה לו תוקף אך ורק לאחר אישור הערכאה המוסמכת על פי דין" – נזנח ואינו מתקיים הלכה למעשה.
משכך, קבע השופט, יש לבחון מתי ההסכם נזנח והאם ההפרדה הרכושית נשמרה הלכה למעשה במהלך החיים המשותפים של בני-הזוג וביחס לדירה הנוספת.

השופט דורות בָּחן את נסיבות רכישת הדירה ברחוב קורדובירו, רכישת הדירה הראשונה ורכישת הדירה הנוספת וקבע, כי אלו מביאים למסקנה כי העורר לא עמד בנטל להוכיח את חריג ההפרדה הרכושית.
וכך הוא קבע (פס' 31 ואילך):
"נפתח ברכישת הדירה ברחוב קורדובירו. העורר טען כי בשל ההפרדה הרכושית שנקבעה עוד בטרם הנישואין, נרשמה מחצית הדירה על שם בת הזוג והמחצית השניה על שם אמו של העורר. הטענה בדבר הפרדה רכושית ביחס לדירה זו אינה עולה לכאורה בקנה אחד עם המכתב שנשלח מאת קבוצת קורדובירו גבעת שאול (מוצג מש/1) הממוען אל העורר ואל אמו, שהרי לטענת העורר הדירה אינה בבעלותו.
מכאן נמשיך ונבחן את רכישת הדירה ברחוב מוצפי. לטענת העורר, ביום 22.8.13 רכשה רעייתו את הדירה ברחוב סלמן מוצפי על שמה בלבד תמורת כ-3.2 מיליון ש"ח וכי לצורך מימון ההון העצמי לרכישת דירה זו נמכרה הדירה ברחוב קורדובירו (שנרכשה בקבוצת רכישה) והיתרה מומנה במשכנתה (סעיף 15 לתצהיר העורר). הצהרה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההסכם למכירת הדירה ברח' קורדובירו מיום 11.1.15 (מש/2), אשר נחתם כשנה וארבע חודשים לאחר רכישת הדירה ברחוב מוצפי.
בדיוני השומה העלה ב"כ העורר מספר אפשרויות ביחס למימון התשלום הראשון עבור הדירה [...] אולם בתצהיר העורר, אפשרויות אלה לא פורטו. בחקירתו הנגדית טען העורר טענה חדשה, לפיה המימון מקורו במשכורתה הגבוהה של בת הזוג בשנת 2013 [...] לא הוגשו ראיות בדבר השתכרות בת הזוג, כמו תלושי שכר, טופס 106 או דפי בנק ועל כן יש מקום להתייחס בספקנות לגרסה זו, במיוחד לאור אי הבאת בת הזוג לעדות (לאחר שהוגש תצהיר עדות ראשית מטעמה). על פי הפסיקה, אי הבאת עד רלוונטי, בהעדר הסבר אמין וסביר לכך פועלת לחובתו של בעל הדין שממנע מלהשמיעו, ומקימה חזקה עובדתית לחובתו, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בדבר, שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובתו [...] במקרה זה, הימנעות מהעדת רעייתו של העורר בולטת במיוחד שכן לעדותה חשיבות מיוחדת, בהיותה מעורבת בליבת המחלוקת בין הצדדים. להימנעות ממתן העדות לא ניתן הסבר אמין וסביר ואי הבאתה לעדות מעוררת את החשד כי העורר חשש מעדותה ומחשיפתה לחקירה נגדית. הואיל ונטל סתירת החזקה מוטל על העורר, יש להימנעות בת הזוג ממתן עדות משקל משמעותי לעניין סוגיית עמידת העורר בנטל המוטל עליו [...]
זאת ועוד. הסכם המשכנתה נערך בין הבנק המממן (בנק לאומי) לבין העורר ורעייתו (נספח 12 לתצהיר המשיב) וזאת בניגוד לטענת העורר בתצהירו כי המשכנתה נלקחה על שם רעייתו בלבד (סעיף 15 לתצהיר העורר). בחקירתו הנגדית השיב העורר על כך כי הוא טיפל בטפסים מול הבנק וכי אישור הבנק ניתן על סמך ההיכרות שלו עם הבנק (עמ' 10 לפרוטוקול). קשה לקבל את טענת העורר בעניין זה, כיצד מעורבתו בהגשת הטפסים הובילה לחתימתו כלווה ובכל מקרה, נסתרה טענתו כי המשכנתה נלקחה על ידי בת זוגו בלבד [...]
מנסיבות העניין עולה, אפוא, כי יש קושי רב בקבלת גרסתו של העורר, לפיה הדירה ברח' מוצפי, נרכשה במימון בלעדי של בת הזוג ונראה כי העורר השתתף במימון הדירה והמחסן, אף שהזכויות בדירה נרשמו רק על שם רעייתו.
מכאן נעבור לבחינת רכישת הדירה ברח' זילברג בשנת 2018. לטענת העורר, ביום 12.3.18 נרכשה הדירה בחלקים שווים על ידו ועל ידי רעייתו, תמורת כ-5.8 מיליון שקלים. נטען כי דמי השכירות ששולמו עבור הדירה ברח' מוצפי כיסו את תשלומי המשכנתה על הדירה ברח' זילברג [...]
במסגרת הבקשה לתיקון השומה הוצהר כי - 'בבעלות הרוכשים דירה נוספת והם מתחייבים למכרה בתוך 24 חודש כחוק' (נספח 6 לתצהיר מטעם המשיב). מאוחר יותר נטען כי בני הזוג לא זכרו את הסכם הממון ועל כן לא דיווחו על ההפרדה הרכושית. יש קושי רב בקבלת גרסה זו לאור החשיבות הרבה שיוחסה מטעם רעיית העורר להפרדה הרכושית. העורר תיאר את החובות בהם היה שקוע ואת העסקה מיום 25.11.12 מרובת הסיכונים שהובילה לחתימה על הסכם ממון, לצורך מיסוד פורמלי של ההפרדה הרכושית. בנסיבות אלה, כיצד פרח לו הסכם הממון מזכרונם של בני הזוג? לא שוכנעתי מהסבר העורר בהקשר זה ואי הבאת רעייתו למתן עדות (וחשיפתה לחקירה נגדית) פועלת לחובת העורר.
[...]
בכל הנוגע לחשבונות הבנק הנפרדים של בני הזוג והעדר חשבון בנק משותף, הפנה המשיב ליפוי הכוח שהיה בידי העורר בחשבון הבנק של רעייתו בבנק לאומי. בחקירתו הנגדית טען העורר כי הבנק חייב אותו להיות מיופה כח בחשבון רעייתו, מכיוון שהוא טיפל בכל העניינים האדמיניסטרטיביים [...] גם הסבר זה לא עולה בקנה אחד עם הטענה כי כל אחד מבני הזוג מנהל את עניינו בחשבון בנק באופן עצמאי על שמו [...] העורר טען כי הוא מעולם לא ביצע פעולה בחשבון הבנק של רעייתו [...] אי הבאת רעייתו של העורר לעדות בבית המשפט מנע את חקירתה הנגדית, שהייתה יכולה לשפוך אור על התנהלותה העצמאית בהקשר לחשבון הבנק הנ"ל.
העורר העלה טענות נוספות, התומכות, לטענתו, בעמדתו. טענה אחת, נוגעת לכך שרעייתו לא שינתה את שם נעוריה בעקבות נישואי בני הזוג, בשונה מן הנהוג במגזר החרדי. איני סבור שיש לתת לכך משקל משמעותי בנוגע למחלוקת המס וגם בסוגיה זו, המנעות רעיית העורר ממתן עדות ומחקירה נגדית, פועלת לחובת העורר. עוד נטען, כי במקרה (היפוטטי) של גירושין, לעורר לא יהיה חלק בדירה ברח' מוצפי, שתשאר בבעלות העוררת בלבד. מדובר באירוע שלא התרחש ובסוגיה החורגת לחלוטין מהמחלוקת בתיק מיסוי זה, באופן שאין לתת לה משקל.
לאור האמור לעיל, מסקנתי הינה כי לא עלה בידי העורר לסתור את החזקה כי מדובר ברוכש אחד במובן החוק ולהוכיח את החריג בדבר ההפרדה הרכושית וכי הפרדה זו נשמרה הלכה למעשה ולא נזנחה במהלך החיים המשותפים" [ההדגשות אינן במקור – א' ש'.]

תובענה ייצוגית נגד רשות המיסים והמל"ל

ביום 20.8.2023 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין בללתי.

עניינה של ההחלטה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה על-ידי המבקש ביום 26.7.2021 בנושא תקרת הפטוֹר החודשית ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים הקבועה בחוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים), תש"ן-1990 ("החוק").

על-פי הנטען,  המשיבים (רשות המיסים והמוסד לביטוח לאומי) גבו מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי ביֶתֶר, בהתאמה, הן כתוצאה ממידוד שגוי של סכום תקרת הפטוֹר ("סוגיית המידוד") והן כתוצאה מעיגול שגוי של סכום תקרת הפטוֹר ("סוגיית עיגול הסכומים").

בתגובה לבקשה לאישור, הגישה רשות המיסים (המשיבה מס' 1) כתב תשובה ביחס לעילה שעניינה סוגיית המידוד וכן הודעה בדבר הפסקת גבייה חלקית לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות ביחס לעילה שעניינה סוגיית עיגול הסכומים.*

* במבזק מס' 1952 מיום 13.12.2021 דיווחנו, בין היתר, על הודעת רשות המסים מיום 9.12.2021 (קישור להודעה), לפיה תקרת הפטוֹר החודשית ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים הקבועה בחוק לחודש שכירות לשנות-המס 2021-2015 היא כפי המפורסמת בעמודת "תקרת הפטור המעודכנת" בטבלה שבהודעה. 

עוד צוין בהודעה, כי נישומים שהייתה להם הכנסה מהשכרת דירת מגורים באיזו משנות-המס לעיל ואשר נוכח תקרת המס שפורסמה בעבר דיווחו על הכנסה חייבת מהשכרת הדירה וטרם שילמו את חובם הָחל מיום 24.10.2021 (או שרק הָחל מיום 24.10.2021 שילמו את חובם כאמור) וכן הכנסתם החייבת לפי תקרת הפטוֹר המעודכנת קטנה יותר מזו שדיווחו, מוזמנים להגיש לפקיד השומה דוח מתַקן לאותה שנת מס, בצירוף נייר עבודה עם פירוט לגבי אופן חישוב הסכום החייב בהתאם לתקרת הפטור המעודכנת; וכי דו"ח מתַקן שיוגש בהתאם לתקרת הפטוֹר המעודכנת ייקלט על-ידי פקיד-השומה, בכפוף למגבלות ההתיישנות, ייערך לפיו חישוב מס מתוקן והכל ללא שינוי במועד הגשת דו"ח שנתי כפי שנקבע קודם לדו"ח המתוקן.

המוסד לביטוח לאומי הגיש ביום 7.3.2022 בקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור, בהדגישו, בתמצית, כי למבקש לא קמה עילת תביעה אישית כנגדו, ובנוסף, כי כלל לא קיימת קבוצה שבגינה שולמו דמי ביטוח לאומי ביֶתֶר.

לאחַר שהצדדים פרשו בפני בית-המשפט את עמדותיהם בכתב, הם הגיעו להסכמה (במסגרת דיון קדם המשפט), כי ההכרעה בבקשת המוסד לביטוח לאומי לסילוק על הסף כמו גם ההכרעה בסוגיית עיגול הסכומים, תינתן רק לאחַר שתתקבל הכרעה בסוגיית המידוד, ובהתאם לאותה הכרעה.
החלטת בית-המשפט מיום 20.8.2023 עוסקת אפוא, אך ורק בסוגיית המידוד.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את בקשת האישור בסוגיית המידוד תוך חיוב המבקש בהוצאות בסך של 30,000 ש"ח (קישור להחלטה).