רקע
כידוע, עובדים עצמאיים ועובדים שאין להם מעסיק שמשלם בעבורם דמי ביטוח לאומי לפי חוק הביטוח הלאומי ("החוק"), נדרשים לשלם דמי ביטוח לאומי מדי שנה בהתאם למנגנון הקבוע לפי החוק, כאשר התשלום מהווה מקדמה על-חשבון סכום דמי הביטוח הסופי כאמור בסעיף 345 לחוק.
סכום דמי הביטוח הסופי שחייב בו הנישום מתברר רק לאחַר מועד הגשת הדוח השנתי לגבי שנת-המס שבה שולמה המקדמה כאמור ("שנת הניכוי"), שאז, לעיתים, מתברר שהמקדמה ששולמה בגין דמי הביטוח שולמה בחסר או ביֶתֶר. אם שולמה בחסר, על המבוטח לשלם למוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") את סכום ההפרש, ואם שולמה ביֶתֶר, על המל"ל להשיב למבוטח את סכום ההפרש ("ההחזר"). בהתאם, השנה שבּה משולם ההחזר לנישום היא שנת-מס מאוחרת לשנת-המס שבה הוא שילם את דמי הביטוח ("שנת ההחזר").
סעיף 47א לפקודת מס הכנסה מתיר לעובדים עצמאיים ועובדים שאין להם מעסיק שמשלם בעבורם דמי ביטוח לאומי כאמור, לנַכּוֹת מהכנסתם החייבת 52% מדמי הביטוח ששילמו, ובכך להקטין את חבות המס שלהם באותה שנה.
ברם, בְּשל האפשרות לקבל החזר מביטוח לאומי על תשלום ביֶתֶר, כפי שתואר לעיל, ייתכן מצב עניינים שבו נישום משלם מקדמה על-חשבון דמי הביטוח, ומנכה בשנת מס נתונה 52% מהמקדמה ששולמה בהתאם לסעיף 47א לפקודה; אלא שלאחַר שהסתיימה שנת-המס ונערכה לו שומה, מתברר שהוא שילם מקדמה ביֶתֶר והוא זכאי להחזר, כך שלמעשה ניכה בשנת הניכוי סכומים גבוהים מאלה שחויב בהם בפועל כדמי ביטוח לאומי בְּשל אותה שנה.
עד לאחרונה, במצב עניינים כגון זה, לפי הפרקטיקה הנוהגת, בהתקבל ההחזר, הסכומים שהתקבלו הקטינו את הניכוי לפי סעיף 47א שהנישום היה זכאי לו בשנה שבּה התקבל ההחזר, בסכום ההחזר שהתקבל. כך, הנישום היה יכול לנַכּוֹת רק 52% מהסכום ששילם בפועל לביטוח לאומי, דהיינו סכום דמי הביטוח שהיה חייב בתשלומם באותה שנה, בהפחתת סכום ההחזר שהיה זכאי לקבל באותו שנה.
אם ההחזר שהיה זכאי לו הנישום היה גבוה יותר מסכום דמי הביטוח שהיה חייב לשלם באותה שנה, הופעל מנגנון שלפיו ראו ב-52% מהסכום שקיבל הנישום כהכנסה לכל דבר ועניין בשנת ההחזר, וחלק זה מההחזר היה מחויב במס ככל הכנסה אחרת של הנישום באותה שנה.
הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות המסים
במבזק מיום 22.2.2017 דיווחנו על פרסום החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בענין קירשבלום.
עניינה של ההחלטה בשתי בקשות לאישור תובענה כייצוגית שהגיש המבקש בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 כנגד המשיבה: עניינה של האחת בחיוב במס הכנסה של סכומי קרן דמי הביטוח שהוחזרו על-ידי המוסד לביטוח לאומי למי ששילם דמי ביטוח לאומי ביֶתֶר; ואילו עניינה של השנייה בחיוב במס הכנסה של הריבית והפרשי ההצמדה שנוספו על סכום קרן ההחזר כאמור. כל זאת, לפי הנטען, בחוסר סמכות.
לטענת המשיבה, אין היא מחייבת כהכנסה סכומים המתקבלים כהחזרי דמי ביטוח כאמור, אך מקום בו דורש הנישום את התשלום לביטוח לאומי כניכוי בשנת-מס קודמת כלשהי וחֵלק מאותו הסכום מוחזר ליחיד, פועלת המשיבה להקטנת התשלום שנתבע כניכוי. דהיינו, אין מדובר, אליבא דהמשיבה, במיסוי ההחזר כהכנסה, אלא בהקטנת הניכוי שכבר נדרש.
בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, קבע, כי פעולת הנתבעת (רשות המסים) מהווה לכאורה גבייה שלא כדין בהתאם לפרט 11 לחוק תובענות ייצוגיות ובהתאם יש לאשר את ניהול התובענה כייצוגית (קישור להחלטה).
בהמשך לכך, דיווחנו במסגרת מבזק מס' 1824 מיום 15.12.2019 בדבר פסק-הדין של בית-המשפט בתובענה, בגדרו קיבל השופט בורנשטין את התובענה באופן חלקי (קישור לפסק-הדין).
השופט בורנשטין דחה את טענת הרשות כי הגבייה נעשתה כדין וכי בנסיבות העניין, אין מקום לפטוֹר אותה מחובת השבה.
עם זאת, היות שלא כל חברי הקבוצה אכן ניזוקו מפעולת הרשות, כמו גם לאור טענתה של הרשות בדבר הגנת התקציב והפגיעה בקופה הציבורית, צמצם השופט את היקף ההשבה.
במבזק מס' 1824 מיום 15.12.2019, כי על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הוגש ערעור וערעור שכנגד וביום 1.5.2022 ניתן פסק-הדין בערעורים האמורים.
בית-המשפט העליון – מפי הנשיאה א' חיות, השופטת ע' ברון והשופטת ג' כנפי-שטייניץ – דחה את הערעור ואת הערעור שכנגד (קישור לפסק-הדין).
התיקון במסגרת חוק ההסדרים
במבזק מס' 2026 דיווחנו על פרסום חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו־2024), התשפ"ג-2023 ("חוק ההסדרים") (קישור לחוק ההסדרים).
במסגרת חוק ההסדרים* נקבע תיקון עקיף לפקודת מס הכנסה (תיקון מס' 266), בגדרו תוקן סעיף 47א לפקודת מס הכנסה, כך שסכום הניכוי שיהיה זכאי לו הנישום יהיה 52% מסכום דמי ביטוח לאומי ששילם בשנת-המס בהפחתת סכום ההחזר של דמי ביטוח לאומי שקיבל באותה שנה.
* ראו סעיף 40 לחוק ההסדרים.
עוד נקבע, כי אם בשנה מסוימת ההחזר שהתקבל מביטוח לאומי גבוה מדמי הביטוח שמשלם הנישום באותה שנה, יראו 52% מהסכום שבו עולה סכום ההחזר על סכום דמי הביטוח ששילם, כחלק מהכנסתו של הנישום בשנת-המס שבּה קיבל את ההחזר.
עם זאת, הכְּלָל האמור יחול לגבי החזר הקרן ולא לגבי תוספת הריבית והפרשי הצמדה שמשלם המל"ל על כספים ששולמו ביֶתֶר בהתאם לסעיף 362(א) לחוק ("התוספת").
לגבי התוספת, ימשיך לחול הכלל הקבוע בסעיף 362(ה) לחוק, ולפיו היא לא תיחשב כהכנסה לעניין פקודת מס הכנסה.
סעיף 47א לפקודת מס הכנסה, כנוסחו לאחַר תיקונו כאמור, יחול בחישוב המס החָל בשנת 2025 ואילך.*