מבזקים, חדשות ועדכונים

החלטות הוועדה להטלת עיצום כספי

רשות המסים פרסמה את קובץ החלטות הוועדה להטלת עיצום כספי במחצית הראשונה של 2019 (96 החלטות) על מפרי דיווח שלא דיווחו למכס על הכנָסַת כספים והוצאתם, בהעברה פיזית במעברי הגבול או באמצעות הדואר (קישור לקובץ).

שווי שימוש ברכב לבעל שליטה

רקע

במבזקים מיום 16.3.2017, 15.8.2017, 9.3.2018, 14.4.2018, 12.6.2018, 23.7.2018 ו-7.8.2018 התייחסנו לשמונה פסקי-דין של בתי-המשפט המחוזיים בחיפה ובתל-אביב* בנושא חישוב ההטבה המוענקת לעובד בגין קבלת רכב המשַמש אותו גם לצרכים פרטיים, דהיינו כיצד יחושב שווי השימוש ברכב שהועמד לרשותו הפרטית של העובד: האם יחושב אך ורק על פי האמור בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ״ז-1987 ("התקנות"), או שמא רשאים העובד, או המעביד המנכה מס במקור מהכנסת העובד, להוכיח כי שווי השימוש שונה מהקבוע בתקנות.

* פסקי-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין ב.ד מיקוד תקשורת (קישור לפסק-הדין), בעניין פלד-קליין הנדסה אזרחית בע"מ (קישור לפסק-הדין), בעניין נווה נטוע 1972 בע"מ (קישור לפסק-הדין), בענין חכם את אור-זך, עורכי-דין (קישור לפסק-הדין), בעניין גולד פרזול (קישור לפסק-הדין) ובעניין החקלאית אג"ש לבטוח ולשירותים וטרינריים למקנה בישראל בע"מ (קישור לפסק-הדין); ופסקי-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ג.א.ש. – ש.ב בע"מ (קישור לפסק-הדין) ובעניין אור חי הנדסה בע"מ (קישור לפסק-הדין).

​בחלק מפסקי-הדין האמורים נדונה גם השְאֵלה האם הנתונים הנצברים אצל מעביד באמצעות תכנת Save Tax המותקנת ברכבים ובעסק, יכולים לשַמש בסיס לקביעת שווי אחר של ההטבה.​
בתי-המשפט המחוזיים דחו את הערעורים באותם מקרים.

בהמשך לכך, דיווחנו (במסגרת מבזק מס' 1792 מיום 23.5.2019) על פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור שהוגש על שניים מבּין שמונת פסקי-הדין.
המדובר בערעור של חכם את אור-זך, עורכי-דין ושל אור חי הנדסה בע"מ על פסקי-הדין בעניינם שניתנו על-ידי השופטים א' וינשטין (בית-המשפט המחוזי בחיפה) ו-מ' אלטוביה (בית-המשפט המחוזי בתל-אביב), בהתאמה.
בית-המשפט העליון, מפי השופט ד' מינץ (בהסכמת השופטים י' עמית ו-י' וילנר), דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט מינץ בָּחן את לשון התקנות וקבע, כי התקנות מורות על נוסחה קבועה לחישוב שווי השימוש ברכב ואין הן מזכירות דרכים נוספות לחישוב שווי שימוש זה.
לדבריו, אין מדובר בניסוח המצביע על חזקה, או בניסוח המותיר פתח לאפשרויות חישוב חלופיות, אלא בנוסחה ברורה וחד-משמעית, כך שאין כל אחיזה לשונית לפרשנות אותה מציעות המערערות.
השופט מינץ הוסיף וציין, כי את דיני המס, כמו כל דין אחר, יש לפרש גם על-פי תכליתם, אך גם בחינת תכלית ההסדר לאור ההיסטוריה החקיקתית הרלבנטית – שהיא להרחיב את בסיס המס, ובכלל זה להביא בגֶדר הכנסה חייבת במס גם את טובת ההנאה העולה מהצמדת רכב לעובד מידי המעסיק – אינה מובילה לתוצאה שונה.
השופט מינץ ציין, כי הסדרת אופן החישוב בדרך של נוסחה אחידה וברורה יש בה כדי לקַדם את היעילות, הפשטוּת והבהירוּת בגביית מס ובכך להביא לקידום התכלית שעניינה מניעת העלמת מס; וכי חֵרף טרוניית המערערות בעניין, הוא אינו מוצא כי מדובר בהסדר החורג מן המקובל בדיני המס ודוגמאות לכך ניתן למצוא למכביר, כגון: תקנות מס הכנסה (פחת) 1941 ותקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברדיו טלפון נייד), התשס"ב-2002.
בהמשך הדברים, נדרש השופט מינץ לטענת המערערות בדבר "מס אמת". לדבריו, הגם שהשימוש בכללים (ובחזקות חלוטות) מעורר חשש לפגיעה בעקרון היסוד של גביית "מס אמת", אין בחשש זה, כדי לבטל את משקלם של שיקולי ודאות, יעילות וסופיות העומדים בבסיס דיני המסים. זאת, אף ביתר שאת במקום שבו ניכר מלשון מחוקק המשנה כי הוא ביכר יעילות וודאות על פני הדיוק ביחס לנישום הספציפי. זאת ועוד, בענייננו עסקינן בטובת הנאה אשר קיים קושי של ממש בעמידה על ערכּה הכלכלי כפי שהיא משתקפת בעיני כל נישום ונישום. על-כן, בהצמדת רכב על-ידי המעסיק גלומים, כך ציין השופט, יתרונות בלתי מוחשיים רבים אשר את ערכּם המדויק לא ניתן לאמוד; ולפיכך, אין מנוס מלקבוע מחיר ממוצע המשַקף את ערכה המשוער של טובת הנאה זו.
השופט מינץ הוסיף וציין, כי מעיון בדיונים שהתקיימו בוועדת הכספים ניכר כי מחוקק-המשנה נותן את דעתו על הצורך לעדכן את הקבוע בתקנות באופן תדיר ובהתאם לצורך המתעורר לעשות כן, דהיינו מחוקק-המשנה לא קפא על שמריו ועדכן את התקנות מפעם לפעם ועל-כן די בכך כדי לדחות את טענת המערערות בעניין זה.

פסק-הדין בעניין אמרויז בע"מ

בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם בדבר פסק-דין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין אמרויז בע"מ.

באותו מקרה, נדוֹן עניינה של חברה פרטית העוסקת בפיקוח הנדסי על פרויקטים בענף הבניה ואשר בבעלות אח ואחות – מר סמואל שוסטרמן (מנכ"ל המערערת) וגב' קלרה שוסטרמן (מנהלת החשבונות במערערת).
השניים, וכן מר איגור שוסטרמן, בנו של סמואל, הועסקו על-ידי המערערת אשר העמידה לכל אחד מהם רכב צמוד לשימושו.
מביקורת שנערכה על-ידי המשיב (פקיד-שומה נתניה) עלה, כי בין השנים 2014 עד 2015 לא זָקפה המערערת לאותם עובדים שווי שימוש ברכב ואילו בשנים 2016 עד 2017 זָקפה שווי שימוש בסכום חלקי בלבד, וכל זאת שלא בהתאם לתקנות.
לטענת המערערת, זקיפת שווי שימוש ברכב לפי התקנות היא שרירותית, ללא כל קשר להוצאות השימוש בפועל, כאשר שיטת החיוב כשיעור מסך ההוצאות בפועל היא השיטה הנכונה והיעילה במקרים של הוצאה מעורבת.
עוד טענה המערערת, כי היות שמדובר בעובדים שהם "בעלי שליטה" במערערת, יש לזקוֹף להם שווי בדומה לאופן שבו מפחיתים לעצמאי את הוצאות הרכב בְּשל השימוש הפרטי שהוא עושה ברכב ובהתאם לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), תשנ"ה-1995, דהיינו בסכום השווה ל-55% מסך ההוצאות בפועל.
עוד טענה המערערת, כי פסק דינו של בית-המשפט העליון בעניין אור-זך עליו נסמך המשיב, אינו סותם את הגולל על טענותיה אלו. שכּן, "ליבת הערעור" כלל לא נדונה בעניין אור-זך ולא נערכה שם הבחנה בין עובד "רגיל" לבין עובד בעל שליטה, וכן כי במקרה דנן מדובר בחיוב במס שהינו במאות אחוזים מֵעבר להוצאות בפועל.  

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופט בורנשטין קבע, כי שלא כעמדת המערערת, הסוגיה העולה בערעור נדוֹנה והוכרעה בעניין אור-זך, ומשכך אין מקום לדון בה פעם נוספת.
לדבריו, המערערת חזרה על הטענות שהועלו בעניין אור-זך ולפיהן ניתן בנסיבות מתאימות לחרוג מהנוסחה שנקבעה בתקנות, כאשר אותן נסיבות הן שמדובר בעובדים בעלי שליטה; אלא שההלכה שיצאה מלפני בית-המשפט העליון באותו עניין היא ברורה וחד-משמעית – לא ניתן לחרוג מההסדר הקבוע בתקנות.

השופט בורנשטין הוסיף וקבע, כי ניסיון המערערת לטעון כי הדברים שנאמרו על-ידי בית-המשפט העליון יפים כשמדובר בעובד "רגיל", אך לא כשמדובר בעובד שהוא בעל שליטה, משולל בסיס. שכּן, לא רק שלשון התקנות אינה עושה הבחנה זו, ולא רק שהתכלית העומדת ביסוֹד התקנות אינה מַצדיקה אותה, אלא שבָּרי כי משעה שהחליטו בעלי הַשליטה להתאגד כחברה, ונהנו מהיתרונות הקיימים בפעילות באמצעות חברה, לרבות יתרונות מס, לא יעלה על הדעת לטעון כי דווקא לעניין שווי שימוש ברכב יש להתייחס אליהם כ"עצמאים".