מחלקת מיסוי בינלאומי שבחטיבה המקצועית ברשות המסים פרסמה שלשום (19.4.2021) החלטת מיסוי חדשה (קישור להחלטה).
עניינה של ההחלטה ביחיד (רווק) שנולד בחו"ל בסוף שנות ה-80 והגיע לישראל במהלך חודש אוגוסט 2019 ("מועד העלייה").
ב-10 השנים שקָדמו למועד העלייה היחיד שהה מעל ל-183 ימים במדינה בה נולד, שם נחשב כתושב לצרכי מס ועמד לרשותו בית קבע. כמו-כן, בתקופה האמורה, לא קיבל היחיד קצבאות מביטוח לאומי, לא קיבל טיפול רפואי בישראל במסגרת ביטוח בריאות ממלכתי ואף לא חל עליו האמור בתקנה 2 לתקנות מס הכנסה (קביעת יחידים שיראו אותם כתושבי ישראל וקביעת יחידים שלא יראו אותם כתושבי ישראל), התשס"ו-2006.*
* תקנה זו קובעת כדלקמן:
"יראו כתושב ישראל יחיד שאינו תושב ישראל כאמור בפסקה (א)(4) להגדרה 'תושב ישראל' או 'תושב' שבסעיף 1 לפקודה (להלן – ההגדרה), בכל אחד מאלה:
(1) אם הוא עובד מדינת ישראל – אם יחסי עובד מעביד בינו לבין מדינת ישראל החלו כאשר היה אותו יחיד תושב ישראל;
(2) אם הוא עובד של מעביד אחר המפורט בפסקה (א)(4) להגדרה – אם יחסי עובד מעביד בינו לבין אותו מעביד החלו כאשר היה היחיד תושב ישראל, ובלבד שלא חלפו חמש שנים מיום שהחל היחיד לעבוד אצל אותו מעביד מחוץ לישראל, והכל אלא אם כן הוכיח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה."
היחיד הינו בעל שליטה בחברה זרה שהוקמה לפני מועד העלייה העוסקת בתחום הטכנולוגיה הדיגיטלית. היחיד עבד, לטענתו, בחברה הזרה עד למועד העלייה, אך לא תוגמל בפועל ולא היו לו הכנסות כלשהן מהחברה מיום הקמתה. ואילו מיום העלייה, המשיך היחיד להעניק שירותים לחברה הזרה ללא תגמול.
בשנות-המס 2015–2017 ביקר היחיד בישראל לעיתים תכופות יותר* מאחַר והיה בקשר זוגי עם תושבת ישראל, כאשר בעת ביקוריו בישראל הוא שהה בעיקר בבתי מלון ו/או התארח בבתים של חברים.
* 85 ימים בשנת-המס 2015, 110 ימים בשנת-המס 2016 ו-93 ימים בשנת-המס 2017 (ראו פירוט ימי השהִייה בסעיף-קטן 1.12 לעוּבדות ההחלטה).
הָחל מיום עלייתו לישראל, קיים ליחיד בית קבע בישראל (דירה ששכר שעומדת לרשותו), הוא שוהה כדרך קבע בישראל, ומרכז חייו בישראל. בנוסף, הוא משלם דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות בישראל בהתאם לחוק ומבוטח בביטוח בריאות בקופת חולים.
במסגרת החלטת המיסוי (החלטה בהסכם) נקבע, כי יראו את היחיד כ"תושב ישראל לראשונה" ממועד העלייה (חודש אוגוסט 2019) לרבות לעניין הטבות המס שנקבעו לגבי יחיד כאמור במסגרת תיקון 168.
עוד נקבע, כי הזכאות להטבות כאמור תחול כל עוד מרכז חייו של היחיד ימשיך להתקיים ברציפות בישראל לאחַר מועד העלייה במשך תקופת ההטבות; וכי ככל שהיחיד יפסיק את תושבותו במהלך תקופת ההטבות, אזי קבלת ההטבות תינתן עד למועד ניתוק התושבוּת.
בנוסף, נקבע בהחלטה, כי שווי השירותים אותם העניק היחיד לחברה הזרה הָחל ממועד העלייה הינם הכנסה של היחיד שהופקה ונצמחה בישראל; וכי ככל שהיחיד יעניק שירותים לחברות זרות שבשליטתו, במישרין או בעקיפין, הם יינתנו במחיר שוק בהתאם לסעיף 85א לפקודה.