ביום 7.4.2021 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין צנציפר חברה ליבוא תבואות ומספוא בע"מ.
עניינו של פסק-הדין בשתי מחלוקות שהתגלעו בין המערערת, חברה העוסקת בייבוא תבואות ומספוא המשוּוקים ללקוחות בישראל ובשטח הרשות הפלסטינית, לבין המשיב, מנהל מע"מ תל-אביב 1:
האחת (העיקרית) – סירובו של המשיב להכיר בהפיכתם של חובות לקוחות עזתיים של המערערת לאבודים כמו גם לאשר את הודעות הזיכוי שהוציאה המערערת שכּן אלו אינן עומדות, לשיטתו, בדרישות תקנה 24א(ב) לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 ("התקנות") ובמועד הקבוע בתקנה 24א(ג) לתקנות;*
* תקנה זו קובעת, כי "הוצאת הודעת הזיכוי והגשת הודעה כאמור בתקנת משנה (ב) ייעשו לאחר שחלפו שישה חודשים מהמועד שבו הוצאה חשבונית המס שבשלה נוצר החוב וכל עוד לא חלפו שלוש שנים מן המועד האמור (להלן – התקופה)" [ההדגשה אינה במקור – א' ש'.]
השנייה (מינורית בהיקפה הכספי) – שאלת זכאותה של המערערת לנַכּוֹת מס תשומות בגין הוצאות הכרוכות בשימוש בכלי רכב השייכים לה. לטענת המערערת היא זכאית לנַכּוֹת 2/3 ממס התשומות, בעוד שהמשיב התיר לה 50% בלבד.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור לגבי המחלוקת הראשונה וקיבל את הערעור לגבי המחלוקת השנייה (קישור לפסק-הדין).
תשומת לבכם, בין היתר, לניתוח שעָרך השופט קירש ביחס לאפשרות החלת הוראות סעיף 116 לחוק מע"מ* על המועד הקבוע בתקנה 24א(ג) סיפא.