מס ערך מוסף

מבזקים, חדשות ועדכונים במס ערך מוסף

צירוף ראיות נוספות | מע"מ בגין דמי ביטול עסקה | חשבוניות פיקטיביות

צירוף ראיות נוספות לאחַר מתן פסק-דין

במבזק מס' 1726 מיום 1.7.2018 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אביוב גולד בע"מ וש.א.ר.פ מתכות בע"מ.

עניינם של הערעורים בשומות תשומות שהוציא המשיב (אגף המכס ומע"מ חקירות ויחידת ביקורת פשיעה חמורה) למערערות בגין ניכוי שלא כדין של מס תשומות בענף הזהב. זאת, כחלק מפרשה מורכבת ומסועפת של הפצה וקיזוז של חשבוניות פיקטיביות בענף הזהב, במסגרתה אנשים רבים הועמדו לדין פלילי, הורשעו וריצו עונשי מאסר ממושכים.
בדומה לתיקים רבים שעניינם בניכוי תשומות על-פי חשבוניות מס שלא כדין, השְאֵלה שבמחלוקת היא האם החשבוניות נשוא הערעור משַקפות את הצדדים הנכונים של העִסקה והאם מוציאי החשבוניות היו הבעלים האמיתיים של הזהב שסופק למערערות.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הערעור תוך פסיקת הוצאות בהוצאות משפט בסך 65,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).

המערערות ערערו על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, כאשר במסגרת הערעור, הגישו המערערים בקשה לצירוף ראיות חדשות.
בהחלטה מיום 29.11.2020 קבע בית-המשפט העליון, כי "התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי הנכבד לדיון בסוגיית הראיות החדשות שהגשתן התבקשה בשלב הערעור בתאריך 29.01.2020 וביחס לנפקות האפשרית של הדבר לגבי פסק הדין שניתן".

ביום 24.2.2021 ניתנה החלטתה של השופטת סרוסי ביחס לראיות הנוספות.
השופטת סרוסי בחנה את הראיות הנוספות וקבעה, כי אין ולא יהיה בצירופן כדי לשנות ממסקנות פסק-הדין (קישור להחלטה).*

* יצוין, כי בין המערערות לבין המשיב התגלעה מחלוקת באשר לשאלת פרשנות החלטתו של בית-המשפט העליון: האם בית-המשפט יצא מנקודת הנחה שהראיות מתקבלות לתיק ונבחנת שאלת השפעתן על פסק-הדין (כטענת המערערות), או שמא יש קודם לדון האם יש מקום לקבל את הראיות החדשות ורק לאחר מכן לדון בהשלכתן (כטענת המשיב)
השופטת סרוסי קבעה, כי עיון בהחלטת בית-המשפט העליון מעלה כי פרשנותו של המשיב היא הנכונה.

מע"מ בגין דמי ביטול עסקה

במבזק מס' 1815 מיום 22.10.2019 דיווחנו, בין היתר, על החלטתו של של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין דרור שלי.

המבקשים, דרור שלי (אדם פרטי) ושגיא שויקה (עוסק מורשה), הגישו תובענה כנגד רשות המסים, לצד בקשה לאשרהּ כייצוגית, בטענה כי אין בסיס חוקי לחיוב דמי ביטול עסקה על-פי הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 ותקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010* – במע"מ.

* כידוע, הוראות הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 ותקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010 מגדירות מקרים בהם צרכן רשאי לבטל עסקה בה התקשר, שלא מחמת פגם, אי-התאמה, הפרה או אי-מסירה, וזאת בכפוף לתשלום קבוע וידוע מראש של 100 ₪ או 5% ממחיר העִסקה, לפי הנמוך מביניהם ("דמי הביטול").

לטענת רשות המסים, חיוב דמי הביטול במע"מ עולה בקנה אחד עם הוראות חוק מע"מ ותכליתן והוא מהווה תמורה בגין "עסקה" כמשמעותה בחוק.
עוד טענה הרשות, כי לא עומדת למבקשים עילת תביעה אישית. כך, לגבי המבקש 1 נטען, כי בהיותו הצרכן הוא אינו החייב בתשלום המע"מ ועל-כן החיוב במע"מ אינו מתייחס אליו. ואילו לגבי המבקש 2 טענה הרשות, כי לא פעל בהתאם למסלול השומתי שהתווה המחוקק (דרישת החזר מס שנגבה ביֶתֶר).

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט א' יקואל, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

השופט יקואל בָּחן את הוראות חוק מע"מ וקבע, כי דמי הביטול מהווים בגֶדר מתן "שירות" כמשמעותו בחוק והם אף עונים על דרישות חוק מע"מ ביחס להיותם משולמים בידי "עוסק" וב"מהלך העסק".
השופט דחה את טענת המבקשים לפיה ביטול עסקה משמעו אי-מתן שירות, שכּן דמי הביטול משולמים מהצרכן לעוסק עבוּר עצם פעולת הביטול ותכליתם להרתיע צרכנים מביטול עסקאות שלא לצורך, להגביר את הוודאות והאמון בין עוסקים לצרכנים ולשפות את העוסקים בגין ההוצאות שנגרמות להם בגין הביטול.
השופט ציין, כי ניתן למצוא תימוכין לגישתו בטענת רשות המסים לפיה דמי הביטול נגזרים ומחושבים, בין היתר, מ"מחיר העסקה" בהיותו כולל את רכיב המע"מ כמו גם מהוראת סעיף 17א לחוק.

למעלה מן הצורך, קבע השופט יקואל, כי לא מצא ממש בטענות המשיבה לפיה המבקשים אינם עומדים בתנאים הנדרשים לשַמש כתובעים ייצוגיים.
לדבריו, מקובלת עליו עמדת המבקשים, לפיה ביחס למבקש 1 תכלית חוק מע"מ היא לגלגל את הערך המוסף על הצרכן הסופי, כך שלא ניתן לגרוס כי אין יריבוּת בינו לבין המדינה ואין להפנותו לעוסקים על-מנת שאֵלה ינקטו בשמו, בהליך השומתי (ובהקשר זה הפנה השופט לבג"ץ 438/10). ואילו גם ביחס למבקש 2, קיבל השופט את עמדת המבקשים לפיה משמדובר בסוגיה עקרונית אין להוליכו במסלול השומתי על-מנת למצות את טענותיו, כאשר מדובר במחלוקת פרשנית עקרונית שעמדת הרשות לגבּיה ידועה מראשובמיוחד כאשר הסכום השנוי במחלוקת הוא זעום באופן שאינו מתיישב עם התשומות הכרוכות בניהול הליך שומתי, כשלעצמו.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי המבקשים הגישו ערעור על ההחלטה לבית-המשפט העליון, אך בהמלצת המותב ולאחַר שמיעת הערותיו הודיעו המערערים כי הם אינם עומדים על הערעור.
לפיכך, הערעור נדחה​ (קישור לפסק-הדין).


חשבוניות פיקטיביות

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין מוראד ערמין.

עניינו של פסק-הדין בערעור שהגיש ערמין על חיובו בכפל-מס בהתאם לסעיף 50(א) לחוק מע"מ בגין הוצאת חשבוניות פיקטיביות.
זאת, לאחַר שהמערער הורשע בכל האישומים שיוחסו לו בעניין זה ובעקבות זאת קיבל בית-המשפט את בקשת המשיב (ממונה אזורי מע"מ ירושלים) לפי סעיפים 42א ו-42ג לפקודת הראיות וקבע כי הממצאים והמסקנות של פסק-הדין החלוט במשפט הפלילי בו הורשע המערער יהיו קבילים בערעור המס שהוגש על-ידיו (כאמור בסעיף 42א(א) לפקודת הראיות).

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).