מבזקים, חדשות ועדכונים במס ערך מוסף

פסק-הדין בעניין ג'י בי אם בניה בע"מ ו-ג'י בי אם יזמות בע"מ

ביום 2.2.2021 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעורי המס המאוחדים שהגישו חברת ג'י בי אם בניה בע"מ ("המערערת 1") וחברת ג'י בי אם יזמות בע"מ ("המערערת 2") על פסקי-דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ד"ר א' גורמן), בגדרם נדחו ערעוריהן של המערערות לאחַר שלא הפקידו את הערובות עליהן הורה בית-משפט קמא.

המערערת 1 היא חברה העוסקת בתחום הבנייה. ואילו המערערת 2 מחזיקה במניותיה של המערערת 1.
מנהל מע"מ לוד ("המנהל"), מצא כי נעשה שימוש בחשבוניות פיקטיביות והטיל על המערערת 1 כפל מס תשומות בסך של 11,318,804 ₪ ועל המערערת 2 כפל מס תשומות בסך של 767,818 ₪ בהתאם לסעיף 50(א1) לחוק מע"מ; פסל את ספריהן של המערערות בהתאם לסעיף 77ב(ב) לחוק מע"מ; והטיל על המערערות קנס בשיעור של 1% ממחזור עסקאותיהן בהתאם לסעיף 95 לחוק מע"מ.
כנגד החלטות אלו הגישו המערערות ערעור לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד. נוסף על כך, המערערות הגישו ערעור על השומות שערך פקיד-שומה רחובות ("פקיד-השומה"), לשנת המס 2012.
שני הערעורים נדונו בנפרד, אך בפני מותב זהה (בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד).
על רקע מצבן הכלכלי הרעוע של המערערות, ולבקשתם של המנהל ופקיד-השומה, קבע בית-המשפט המחוזי, בשני הערעורים, כי על כל אחת מן המערערות להפקיד סך של 20,000 ₪ להבטחת הוצאות המשפט. עוד נקבע, כי במידה ולא תופקדנה הערובות הערעורים יידחו.*

* ההחלטה בערעור המע"מ ניתנה מכוח סעיף 353א לחוק החברות ואילו ההחלטה בערעור מס ההכנסה ניתנה הן מכוח סעיף 353א לחוק החברות והן מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בערעור המע"מ הגישו המערערות בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון, אך זו נדחתה אף ללא צורך בתגובת המשיב.

המערערות לא הפקידו את הערובות באף אחד מן הערעורים ועל כן, בהתאם להחלטותיו הקודמות, דחה בית-המשפט המחוזי את שני הערעורים.

על פסקי-דין אלה הגישו המערערות ערעורים לבית-המשפט העליון.
בשני הערעורים נטען, בתמצית, כי לא ניתן בערעורי מס לחיֵיב את המערער בהפקדת ערובה.

ביום 15.7.2020, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 1865 מיום 20.7.2020,* ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ (רע"א 7687/18), בגדרו קבע השופט גרוסקופף (בהסכמת השופטים נ' הנדל ו-ע' ברון), כי הפרה של הוראה להפקיד ערובה להוצאות מכוח סעיף 353א לחוק החברות, לרבות הוראה כאמור שניתנה במסגרת ערעור מס, מַקנה לבית-המשפט את הסמכות להורוֹת על מחיקת ההליך, ככל שיגיע למסקנה כי זוהי התוצאה הראויה בנסיבות העניין.

* למַעבר למבזק, לחצו כאן.

בעקבות פסק-הדין, הודיעו המערערות שברצונן "לחסוך בסיכונים" וביקשו לחזור בהן משני הערעורים ובלבד שבית-המשפט העליון יורה על החזרת שני התיקים לבית-משפט קמא ויורה על הפחתת סכום הערובות שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא ב-50%.
המנהל ופקיד-שומה היו נכונים לבטל את פסקי-הדין ולהחזיר את הדיונים בערעורי המס לבית-משפט קמא, אך התנגדו להפחתת סכום הערובות.
המערערות סירבו להצעה זו, ומכאן הערעורים.

בית-המשפט העליון, מפי השופטים י' עמית, ד' מינץ ו-ע' גרוסקופף, דחה את הערעורים (קישור לפסק-הדין).

בית-המשפט ציין, כי יש להצר על כך שעל אף פסיקה מפורשת, המערערות ביקשו להתמיד בערעוריהן.
עוד נקבע, כי טענותיהן של המערערות עומדות בסתירה חזיתית לתקנות ערעור מע"מ ולתקנות ערעור מס הכנסה; בניגוד לפסיקה שרואה את המערער בערעורי מס כתובע; ובניגוד להחלטה בעניינן.
בנוסף, נקבע, כי ככל שנותרו ספקות באשר לתחולת תקנה 519 לתקסד"א וסעיף 353א לחוק החברות, הן הוסרו בעניין מיכאל (ע"א 1970/18), ולאחר מכן בעניין מרעב ובהחלטות נוספות שקָדמו להן. 
לבסוף, צוין, כי יש להצר על כך שהמערערות לא השׂכילו לקבל את ההצעות שהוצעו להן בקדם הערעור שהתנהל בערעור המע"מ ובערעור מס ההכנסה לאחַר שניתן פסק-הדין בעניין מרעב בהסכמת המשיבים.

פסק-הדין בעניין קבוצת מאייר ונכסים בע"מ

פסק-דין נוסף בעניין בקשת מנהל מע"מ להורוֹת למערערת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות משפט מכוח סעיף 353א לחוק החברות ותקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי ניתן ביום 3.2.2021 בעניין קבוצת מאייר ונכסים בע"מ.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את בקשת המשיב (קישור לפסק-הדין).

יצוין, כי באותו מקרה הצדדים לא טענו לעניין גובה הערובה ולא העמידו אסמכתאות המלמדות מהו השיערו הראוי בנסיבות העניין.
השופטת סרוסי, מכל מקום, ציינה כי מקובלת עליה הגישה לפיה יש לנהוֹג במתינות בקביעת גובה הערובה ולאזן באמצעותה את מכלוֹל האינטרסים העומדים על הפרק ובראשם את זכותה של המערערת לקבל את יומה בבית-המשפט ואת זכותה להעמיד את השומה שהוּצאה לה לביקורת שיפוטית.
בהתאם, ובהתחשב בסכומי המס השנויים במחלוקת, הֶעמידה השופטת סרוסי את גובה הערובה על סך של 10,000 ש"ח.