אתמול (31.1.2021) ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין מדס תעשיות חימום (1991) בע"מ.
המערערת, שהוקמה בשנת 1991, עוסקת בייצור כבלים לחימום רצפתי עבוּר לקוחות ישראלים וזרים וכן במתן שירותי שיווק, ייעוץ ושירותים טכניים ללקוחות בישראל ומחוץ לישראל, הכל לגבי מוצריה של חברת Maxford Holding Ltd ("מקספורד") המאוגדת בהונג קונג וממוקמת בסין. זאת, בהתאם להסכם מיום 17.12.2009 בין החברה לבין מקספורד ("ההסכם").
בעל המניות ומנהלהּ היחידה של המערערת הוא מר שמחה דסלר ("דסלר").
על-פי ההסכם, על המערערת להעמיד לרשות מקספורד נציג אשר יבצע בסין פעולות שונות.*
* ואלו הן הפעולות: השתתפות בירידי סחר רלבנטיים, מתן תמיכה טכנית לעובדי המשרד בסין לגבי הזמנות פתוחות, ביקור בקווי הייצור של המפעלים, ביצוע בדיקות בקרת איכות טכניות עבוּר הזמנות רלבנטיות, אחריות על איסוף תשלומים מקונים בינלאומיים וקבלת תרגום ומעקב אחַר הזמנות חדשות וקיימות.
לדברי המערערת, פעולות אלו ניתנות למקספורד באמצעות דסלר, כאשר השירותים המסופקים בזיקה ללקוחות ישראלים ניתנים למקספורד הן בארץ והן מחוצה לה ואילו השירותים המסופקים בזיקה ללקוחות מקספורד מחו"ל ניתנים למקספורד אך ורק בחו"ל ובהיות דסלר בחו"ל.
בהתאם להסכם, המערערת זכאית לקבל תשלום בסך 5,000$ לחודש בצירוף החזר הוצאות בשיעור 80% מהוצאות הנסיעה של נציגה בסין ושהותו שם. זאת, בכפוף לכך שסך המכירות השנתיות של מקספורד לקונים המיוצגים על-ידי המערערת לא יפחת מסך של 1,500,000$; וככל שיפחת, יבוצע שינוי בהתאם.
בתקופה שבין חודש יולי 2013 לבין חודש יוני 2017 ("התקופה שבמחלוקת") הוציאה המערערת למקספורד 8 חשבוניות בגין "שירותי ייעוץ", כל אחת בסך 30,000$ ("החשבוניות"). החשבוניות כללו מע"מ בשיעור אפס.
בעקבות ביקורת שעָרך המשיב (מנהל מע"מ גוש דן) טענה המערערת כי העסקאות שביצעה נכללות בהוראות סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ.
ברם, המשיב קבע, כי הוראות אותו סעיף אינן חלות בעניינה של המערערת, וזאת מהטעם שהתשלומים היו בגין שירותי תיווך בין מקספורד לבין לקוחות ישראליים.
מכאן הערעור, בגדרו טענה המערערת לראשונה בכתב,* כי חלק ניכר מהעסקאות חייבות במע"מ בשיעור אפס מכוח הוראות סעיף 30(א)(7) לחוק מע"מ (כאשר החלק האחר, כפי שפורט בהשגה שהגישה המערערת, חייב, לשיטתה, במע"מ בשיעור אפס מכוח הוראות סעיף 30(א)(5) לחוק).
* לטענת המערערת, טיעון זה עלה אף בשלב הדיונים בהשגה אף שלא מצא את ביטויו בהשגה עצמה או במסמך כתוב אחר. מכל מקום, המשיב לא עמד על הטענה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה.
בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' גורמן, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
באשר להוראות סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, קבע השופט גורמן, כי הגם שהוא מקבל מבּחינה עקרונית את טענת המערערת באשר לחריג הקבוע בסיפא לאותו סעיף ("שירות שתמורתו מהווה חלק מערך הטובין שנקבע כאמור בסעיפים 129 עד 133ט לפקודת המכס..."),* אין בכך כדי לקבל את הערעור, וזאת לאור דרך התנהלותה הבלתי-ראויה של המערערת אשר הותירה ספקות של ממש אודות מהות השירות שניתן, כך שלא ניתן לקבוע כי שירות זה כולו אכן כלול בערך טובין שיובאו לישראל.
* השופט גורמן הפנה בעניין זה לפסק-הדין של סגן נשיא בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, השופט ד"ר א' סטולר, בעניין אפלאוז. ראו בעניין זה מבזק מס' 1874.
השופט גורמן הוסיף וקבע, כי לנוכח הראיות החלקיות שהציגה המערערת כמו גם בחירתה שלא להביא עדים רלבנטיים ונטולי אינטרס והימנעותה מהצגת מערכת מסמכים המתעדת את פעילותה, לא עלה בידי המערערת להוכיח כי עָמדה בדרישות סעיפים 30(א)(5) ו-(7) לחוק מע"מ.