מבזקים, חדשות ועדכונים במס ערך מוסף

בג"ץ לשכת רו"ח ודחיית הדיווח למע"מ (דיווח דו-חודשי)

ביום ב' 20.4.2020 הגישה לשכת רואי חשבון בישראל עתירה לבג"ץ (קישור לעתירה) כנגד ממשלת ישראל, שר האוצר ומנהל רשות המסים, בגדרהּ התבקש בג"ץ להורוֹת על דחייה בת חודש של הדיווח והתשלום בגין ניכויים ומקדמות מס (חל היום, 23.4.2020) ובגין מע"מ (חל ביום 27.4.2020) לגבי עסקים קטנים ובינוניים (למעט עסקי מזון ופארם) שמחזוֹרם עד 50 מיליון ש"ח.

במקביל לעתירה, שהוגשה על-ידי עו"ד ורו"ח א' נייגר ממשרד עו"ד עדי קפלן ושות' (המשַמש כיועץ המשפטי של לשכת רואי חשבון), הוגשה בקשה דחופה למתן צווי ביניים (קישור לבקשה) וצורפו להן תצהירים של נשיאת הלשכה, רו"ח איריס שטרק, שיָזמה את העתירה האמורה.

באותו יום (20.4.2020) התקבלה החלטת בג"צ (קישור להחלטה), מפי השופט י' עמית, בגדרהּ נקבע מועד לתגובה מקדמית של המשיבים עד ליום 4.5.2020 וכן נדחתה הבקשה למתן צווי ביניים.

לנוכח לוח הזמנים הדחוף, הגישה הלשכה לבג"ץ בקשה לעיון חוזר בבקשה לצו ביניים וכן בקשה לקיום דחוף בצו ביניים (קישור לבקשה) בטענה כי אי-מתן צו הביניים עלול להסב נזק בלתי-הפיך לעסקים הקטנים והבינוניים אשר עלולים לקרוס עֵקב נטל התשלומים שהם נדרשים לבצע והפגיעה המהותית בתזרים המזומנים שלהם בְּשל משבר הקורונה, נזק העלול להתרגם לנזק כלל-משקי עֵקב "אפקט הדומינו".

בעקבות הבקשה האמורה, ניתנה החלטה נוספת של השופט עמית (קישור להחלטה) בגדרהּ אמנם לא ראה השופט ליתן צו ביניים במעמד צד אחד ואף לא קבע דיון מוקדם מהמקורי, אך קבע, כי המשיבים יקדימו תגובתם כך שזו תוגש עד ליום 26.4.2020 בשעה 12:00, תוך התייחסות לבקשה לצו ביניים.

רוח גבית נוספת לעתירתה של לשכת רו"ח ניתנה אתמול לאחַר ש-41 חברי כנסת מכּל סיעות הבית (ובכללם יו"ר סיעת הליכוד ח"כ מיקי זוהר וששה יושבי-ראש של סיעות נוספות) חתמו על מכתב הקורא למנכ"ל משרד האוצר, מר שי באבד, לדחות את תשלומי מע"מ ומס הכנסה (ניכויים) של חודש מרץ.

בסמוך לאחר מכן, החליט מנהל רשות המסים, מר ערן יעקב, על מתן ארכה נוספת לעסקים המדַווחים למע"מ בדיווח דו-חודשי וקבע (קישור להודעת דוברוּת רשות המסים), כי הדיווח והתשלום בגין החודשים ינואר ופברואר 2020 יידחה פעם נוספת עד ליום 18.5.2020.*

* הדיווח החד-חודשי למע"מ נותר ביום 27.4.2020.

בהחלט הישג חשוב ללשכת רו"ח הפועלת – ובפרט הנשיאה רו"ח איריס שטרק, סגנית הנשיאה רו"ח ועו"ד ליאת ליאת נויבירט-פייג ורבים וטובים נוספים – ללא לאות למן תחילת משבר הקורונה.

מע"מ בגין שירותים לתושב-חוץ; מס תשומות בגין שירותים משפטיים במסגרת הליך פלילי

ביום 30.3.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין איי.אס.פי. פיננשל מנג'מנט בע"מ.

המערערת היא תושבת ישראל ומצויה בבעלותו הישירה והעקיפה –באמצעות חברת ISP group AG ("קבוצת ISP") – של מר רועי טל ("מר טל").
לקוחותיה היחידים של המערערת הם שתי חברות הרשומות בשוויץ בבעלות קבוצת ISP: האחת, ISP financial services AG ("החברה השוויצרית"), המעניקה שירותי ייצוג ושיווק למנהלי קרנות זרות, כדוגמת בנק Pictet ו-UBS; השנייה, ISP securities AG, המעניקה שירותי ברוקראז' ("הברוקר השוויצרי").
החברה השוויצרית מעניקה את שירותי הייצוג והשיווק בישראל, המופנים כלפי גופי השקעה מוסדיים ישראליים, באמצעות המערערת, כשזו מספקת את שירותי הייצוג והשיווק בישראל באמצעות חברת "בארי" הנמצאת בבעלותו של מר אורן בארי ("מר בארי"). המערערת היא הלקוחה היחידה של מר בארי והיא משלמת לו עמלה בשיעור של 20% מתוך הכנסותיה של החברה השוויצרית הנגזרות מהיקף השקעותיהם של המשקיעים הישראלים בקרנות הזרות.
התמורה המשולמת למערערת בגין שירותיה נקבעה לפי מנגנון של + Cost, דהיינו הוצאותיה מכוסות בתוספת מִרווח, בשיעור 7%.

הערעור נוגע לשתי החלטות של המשיב, מנהל מע"מ פתח-תקווה:
האחת, עניינה שומת מס עסקות שנערכה מהטעם שהמשיב לא קיבל את האופן שבו דיוְחה המערערת על העִסקות האמורות, דהיינו כעסקות הנכללות בסעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, בהיותן, לשיטת המערערת, שירות לתושב-חוץ החייב במע"מ בשיעור אפס.*

* יצוין, כי הערעור הוגש מלכתחילה גם על החלטת המשיב שלא להכיר במערערת כמי שזכאית ליהנות ממע"מ בשיעור אפס בהתייחס לשירותי הברוקראז' שהעניקה ללקוחותיה, אך בהודעה שמסר המשיב הובהר כי הוא אינו עומד עוד על טענתו בעניין זה.

לטענת המשיב, השירות שנותנת המערערת לחברה השוויצרית ניתן גם לתושב ישראל, קרי: אותם גופים מוסדיים אליהם פונה המערערת על-מנת לשַווק את הקרנות הזרות.

השנייה, שומת מס תשומות הנוגעת לקיזוז מס תשומות הכלול בחשבוניות שהוצאו למערערת בגין שירותים משפטיים שסופקו למר איתי שטרום – מייסד קבוצת ISP ושותפו לשעבר של מר רועי טל – אשר העביר את החזקותיו בקבוצה למר טל עם פתיחת ההליך הפלילי שנוהל נגדו ונגד מר נוחי דנקנר.
לטענת המשיב, מדובר בהוצאה שאינה במישור העסקי ושלא לשימוש בעסקות חייבות במס. עוד נטען, כי אין להתיר את ההוצאה מטעמים של תקנת הציבור, משעה שעניינו של מר שטרום הסתיים בהרשעה.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים ניתח השופט בורנשטין את הוראות סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ לרבות פסקי-הדין שניתנו בעניינן, תוך שהוא מציין, כי הנטל להוכיח את תחולתה של ההטבה המנויה באותן הוראות מוטל על כתפי המערערת.
לגופו של עניין, קבע השופט, כי אין לקבל את טענת המערערת שתפקידה מצטמצם לתפקיד טכני במהותו ושמדובר לכל היותר בסיוע ליצירת קשר ראשוני בין הגופים המוסדיים לבין מנהלי הקרנות הזרות. לדבריו, חומר הראיות שהוצג בפניו מלמד כי תפקידה של המערערת (ובכלל זאת של מר בארי כל שכּן לאור שכרו הגבוה) הוא מהותי, משמעותי ונמשך.
לאחר מכן, נדרש השופט לטענת המערערת לפיה הופלתה לרעה לעומת נציגוּת בנק Pictet בישראל אשר נהנתה מהקלה (חלקית) לפי סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, וזאת במסגרת רולינג שניתן על-ידי רשות המסים. השופט דחה טענה זו (ראו פס' 31–32 לפסק-הדין). 

לבסוף, נדרש השופט בורנשטין לשומת מס התשומות שהוּצאה למערערת בְּשל קיזוז מס התשומות בגין ההוצאות המשפטיות בקשר להליך הפלילי שנוּהל כנגד מר שטרום.
השופט דחה את עמדת המערערת הן לאור ההלכה לפיה אין להתיר הוצאות משפטיות בהליך פלילי שהסתיים בהרשעה חלוטה, וזאת מטעמים של תקנת הציבור (ע"א 1793/12) והן מהטעם שהמערערת לא הוכיחה כי ההוצאות האמורות הוצאו לצרכיה העסקיים, כי הן נכללו במסגרת השירותים שהמערערת נדרשה לספֵּק ושבגינן יָצאו חשבוניות מס על-ידיה ואף לא כי קיימת איזו זיקה בין ההוצאות האמורות לבין העִסקות החייבות במס.*

* עם זאת, ציין השופט, כי בהתאם להצהרת ב"כ המשיב עדיין נתונה בידי המערערת הזכות להוכיח כי סכום החשבוניות בגין ההוצאות המשפטיות נכלל בעסקות שדוּוחו על-ידיה, וככל שכך יוכח, תופחת שומת מס העִסקות בהתאם, הכל במסגרת המועדים הקבועים ועל-פי הדין.

ביטול רישום כעוסק בהיעדר פעילות

ביום 20.4.2020 פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין זמירי.

עניינו של פסק-הדין בשני ערעורים אשר אוחדו ונדונו במאוחד, המופנים כנגד שתי החלטותיו של המשיב, מנהל מע"מ תל-אביב 3:
האחת, ביטול רישומו של המערער 1, מר יוסף זמירי ("המערער") כעוסק במרשמי מע"מ, וזאת מכוח סמכותו של המשיב לפי סעיף 61 לחוק מע"מ;
השנייה, דחיית השגתו של המערער על שומת תשומות שהוציא המשיב, בגדרהּ נקבע כי אין להתיר לו ניכוי מס תשומות.
הטעם הניצב בבסיס שתי ההחלטות מושא הערעורים נעוץ בטענת המשיב לפיה המערער – הטוען, כי הצליח להפריך את תורת היחסות של אלברט איינשטיין ולהוכיח טעויות נוספות של פיזיקאים בכירים והוא מהווה בגֶדר עסק בהקמה – לא ביצע כל פעילות עסקית במשך שנים ארוכות ולא דיווח למשיב מאז שנת 2012 על עסקות כלשהן.

בית-המשפט, מפי השופט א' גורמן, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

חיוב במע"מ ופסילת ספרים

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין פ.ח. לעבודות גמר (2015) בע"מ.

המערערת היא חברה שעיסוקה הוא בעבודות גמר ושיפוצים.
המשיב, מנהל מע"מ חיפה, ערך חקירה בעניינה של החברה בחשד כי זו הגישה דו"חות כוזבים למע"מ, בגדרם העלימה מס עסקות בסך של כ-340,000 ש"ח. מידע זה הגיע למשיב באמצעות לקוחותיה של המערערת אשר דיוְחו בדו"חות מקוּונים על חשבוניות המס שקיבלו מהמערערת וניכוי את מס התשומות הגלום בהן.
עוד התגלה למשיב, כי המערערת דרשה בדו"חותיה התקופתיים מס תשומות ביֶתֶר, ללא גיבוי בחשבוניות מס, בסך של כ-430,000 ש"ח.
במסגרת בדיקות המשיב אף נסתבר, כי לא הייתה הנהלת חשבונות למערערת ועל-כן הוא החליט לפסוֹל את ספריה לשנת 2017 ולהטיל עליה קנס לפי סעיף 95 לחוק מע"מ.
מכאן הערעור.

בית-המשפט, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

חשבוניות פיקטיביות

לפני מספר ימים ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין בדיר.

עניינו של פסק-הדין בערעור על שתי החלטות של המשיב (מנהל מע"מ – היחידה לפשיעה חמורה) לחיֵיב את המערער בכפל-מס בהתאם לסעיף 50(א) לחוק מע"מ, מהטעם שמדובר בחשבוניות פיקטיביות.
לאחַר הגשת הערעור, הגיש המשיב בקשה למתן פסק-דין וזאת בעקבות הרשעתו של המערער, על-פי הודאתו, בפסק-דין חלוט, וזאת בהתבסס על סעיף 42א(א) לפקודת הראיות לפיו ממצאים ומסקנות של פסק-דין חלוט בו הורשע הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמוּר בהם.
לאחַר דיון קדם המשפט, הגיש המערער בקשה להבאת ראיות לסתירת ממצאים ומסקנות בהליך הפלילי, בהתאם לסעיף 42ג לפקודת הראיות, הקובע כי אם הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע רשאי להביא ראיות לסתור אלא ברשות בית-המשפט, וזאת מטעמים שיירשמו וכדי למְנוע עיוות דין.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את בקשת המערער להוספת ראיות לסתור את הממצאים והמסקנות בהליך הפלילי וקיבל את בקשת המשיב למתן פסק-דין על-סמך סעיף 42א לפקודת הראיות (קישור לפסק-הדין).

בקשה להגיש ראיות מפריכות

פורסמה החלטתו של בית-המשפט העליון בבקשת רשות הערעור שהגישה אולגה מלוייב על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

להלן עיקרי העוּבדות הרלבנטיות:

ביום 28.3.2018 הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי תביעה למתן פסק-דין הצהרתי נגד המשיב (מנהל מע"מ באר-שבע).
עניינה של התביעה בפעולות גביית חוב שנוקט המשיב נגד המבקשת הָחל משנת 2016, כאשר לטענת המבקשת החוב נשוא פעולות הגבייה הוא חוב המשויך לחברות המצויות בבעלות בן זוגה ("בן-זוגה של המבקשת") – חברת מסגריית אל שורוק בע"מ וחברת סיף מתכות בע"מ ("חברת סיף").
המבקשת עבדה בחברות אלה כמנהלת חשבונות, אך לטענתה החוב נוצר בטרם הפכו השניים לזוג.
משכך, במסגרת התביעה נתבקש בית-המשפט לקבוע, כי למבקשת אין כל קשר להיווצרות החוב נשוא פעולות הגבייה והיא איננה חבה בו, ועל-כן פעולות התפיסה והעיקול שביצע המשיב ברכושה משוללות תוקף.

ביום 2.12.2018 התקיים דיון מקדמי במעמד הצדדים, אשר בסופו הורה בית-המשפט, כי המבקשת רשאית להשלים את ראיותיה תוך 60 ימים, וכי המשיב רשאי להשלים את ראיותיו תוך 30 ימים מיום שהִשלימה המבקשת את ראיותיה.
עוד קבע בית המשפט דיון הוכחות ליום 17.3.2019.
לאחָר שהמבקשת ביקשה וקיבלה ארכה, הוגש התצהיר האחרון מטעמה ביום 4.3.2019.

ביום 17.3.2019 התקיים דיון הוכחות ראשון.
בתום הדיון, ביקש המשיב מבית המשפט להגיש תצהיר נוסף של עד מטעמו, מר ראובן סבח ("סבח"), אשר מכַהן כ"ממונה פרויקטים בביקורת חשבונות" במשרדי המשיב.
על אף ש​המבקשת התנגדה לבקשה (בטענה כי המועדים להגשת ראיות חלפו), החליט בית-המשפט כי בהתאם להחלטתו מיום 2.12.2018, מאחַר שטרם חלפו 30 יום ממועד השלמת ראיותיה של המבקשת (שכּן כאמור, היא הגישה את התצהיר האחרון מטעמה ביום 4.3.2019), אין למנוע מהמשיב להגיש את תצהירו של סבח.
תצהיר זה הוגש ביום 1.4.2019 ובמסגרתו פורטו פעולות כספיות שביצע בן-זוגה של המבקשת בחברת סיף בשנים 2013–2017 ("התצהיר מיום 1.4.2019").

ביום 2.10.2019, בטרם התקיים דיון הוכחות נוסף, הגיש המשיב בקשה להגשת תצהיר משלים של סבח, הנסמך בעיקרו על הנתונים המספריים שהובאו בתצהיר מיום 1.4.2019, ואשר מטרתו להציג בפני בית-המשפט בצורה מדויקת יותר את היתרות בחברת סיף, בהתאם למועד התרחשותן בפועל של הפעולות שבוצעו בחשבון ("התצהיר המשלים").
בתגובתה, התנגדה המבקשת לבקשה בטענה כי מדובר בניסיון להרחבת חזית אסורה.
חֵרף התנגדות המבקשת, ביום 22.10.2019 קיבל בית-המשפט את הבקשה להגשת התצהיר המשלים, בציינו כי נוכח התוספת המוגבלת שבתצהיר המשלים, ובהתחשב בכך שסבח טרם נחקר בחקירה נגדית על ידי המבקשת, הגשת התצהיר המשלים לא תסב לה נזק ממשי. בנוסף, ציין בית-המשפט, כי טענותיה של המבקשת בדבר הרחבת חזית שמורות לה ותוכל להעלותן בסיכומיה, וכן כי ככל שתסבור שהגשת התצהיר המשלים מקימה לה זכות להגשת ראיות מפריכות, היא רשאית להגיש בקשה בעניין. התצהיר המשלים הוגש עוד באותו יום.

למחרת, ביום 23.10.2019, התקיים דיון הוכחות נוסף במסגרתו הֵחלה המבקשת בחקירתו הנגדית של סבח.
בפתח הדיון טענה המבקשת, כי הגשתו של התצהיר מיום 1.4.2019, כמו גם התצהיר המשלים (ביחד: "התצהירים"), מהווה הרחבת חזית אסורה ולכן לא היה ראוי כי בית-המשפט יתיר את הגשתם.
בית-המשפט התייחס לטענות אלו כבקשה לעיון מחדש בהחלטותיו מיום 17.3.2019 ומיום 22.10.2019, אשר התירו את הגשת התצהירים, וקבע כי לא מצא כל נימוק לסטייה מהן.
כן ציין בית-המשפט, כי בכל הנוגע לתצהיר מיום 1.4.2019, תמוהה העובדה שהבקשה מוגשת רק עכשיו, בחלוֹף כ-7 חודשים מאז שניתנה החלטה בעניינו.
בנוסף, בית-המשפט חזר על כך שטענותיה של המבקשת בדבר הרחבת חזית שמורות לה, והיא תהיה רשאית לפרטן בסיכומיה. בתום הדיון, קבע בית המשפט מועד לדיון הוכחות נוסף במסגרתו תושלם חקירתו של סבח, אשר התארכה עֵקב הגשת התצהיר המשלים.
כן קבע, כי המבקשת רשאית להגיש בקשה להגשת ראיות מפריכות תוך 30 ימים.

בחלוֹף חודש וחצי, ביום 8.12.2019 הגישה המבקשת "בקשה להגשת ראיות הזמה וראיות מפריכות" ("הבקשה להגשת ראיות מפריכות"), במסגרתה נטען כי התצהירים כוללים טענות חדשות ולכן מהווים הרחבת חזית אסורה.
משכך, לשיטתה, ככל שיש לקבל אותם לתיק בית-המשפט, יש לאפשר לה להתמודד עם הטענות החדשות שהועלו באמצעות הגשת ראיות מפריכות, ביניהן: דו"חות פעולות של חברת סיף, כרטיס פקודות יומן של חברת סיף, דו"חות שנתיים של חברת סיף, תצהיר שנתן בן-זוגה של המבקשת לרשויות המס ביום 20.7.2016 ועוד.

לאחַר שהוגשו תגובות הצדדים, ביום 4.2.2020, דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה.
בנמקו החלטה זו, ציין בית-המשפט, כי הראיות החדשות אותן מבקשת המבקשת להגיש מתייחסות כולן לתצהיר מיום 1.4.2019 (אשר הוגש למעלה מ-8 חודשים עובר להגשת הבקשה להגשת ראיות מפריכות), וכי לא מצא כל הצדקה לשיהוי בהגשת הבקשה.
ביחס לתצהיר המשלים, ציין בית-המשפט כי הוא נסמך בעיקרו על הנתונים שהוצגו בתצהיר מיום 1.4.2019, ולכן הוא אינו בגֶדר ראיה מפתיעה שעשויה להצדיק הגשת ראיות מפריכות.
עוד הוסיף בית-המשפט, כי לצדדים ניתן זמן רב לצורך השלמת ההליכים המקדמיים, ולכן אין הוא רואה סיבה להתיר בשלב זה הגשת מסמכים שלא גולו בשלב ההליכים המקדמיים, כאשר לא הייתה כל מניעה להגשתם.
כן חזר בית-המשפט על כך שטענותיה של המבקשת בדבר הרחבת חזית שמורות לה והיא תוכל להביאן במסגרת סיכומיה, וציין כי ככל שיימצא שאכן התצהירים מהווים הרחבת חזית אסורה, הרי שממילא לא ניתן יהיה לבסס עליהם כל ממצא פוזיטיבי.

על החלטתו זו של בית-המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון.

בית-המשפט העליון, מפי השופט ע' גרוסקופף, דחה את הבקשה מבלי להידרש לתשובת המשיב (קישור להחלטה).

השופט גרוסקופף ציין, כי החלטות מסוג ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, העוסקות בסוגיה דיונית מובהקת, מסוּרות לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, וערכאת הערעור תתערב בהן רק במקרים חריגים, בהם נמצא כי ההחלטה מנוגדת לדין או עלולה לגרום לעיוות דין; וכי לא מצא שענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

עוד קבע השופט גרוסקופף, כי בית-המשפט קמא החליט שלא להתיר את הגשתן של הראיות המפריכות נוכח שני טעמים עיקריים: האחד – מאחַר שהבקשה להגשת ראיות מפריכות מתייחסת בעיקרה לתצהיר מיום 1.4.2019, אשר הוגש למעלה מ-8 חודשים עובר להגשתה, הרי שהוגשה באיחור משמעותי מבלי לספק טעם המצדיק זאת; והשני – בהיותו של התצהיר המשלים מבוסס בעיקרו על התצהיר מיום 1.4.2019, לא היה בו כדי להפתיע את המבקשת באופן המצדיק הגשת ראיות מפריכות.
טעמים אלה, ציין השופט גרוסקופף, סבירים ואין הצדקה להתערב בהחלטה הנסמכת עליהם; וממילא לא הוצג כל נימוק שיש בו כדי לסתור אותם.

השופט גרוסקופף הוסיף וציין, כי עיקר טרוניית המבקשת הוא כי בהגשת התצהירים, ובפרט התצהיר מיום 1.4.2019, ביצע המשיב הרחבת חזית אסורה; וכי אף לשיטתה של המבקשת עצמה, מטרתן היחידה של הראיות אותן ביקשה להגיש היא התמודדות עם הרחבת החזית הנטענת, לה היא מוסיפה להתנגד.
ואולם, מהחלטת בית-המשפט קמא עולה, כי טענת המבקשת בדבר הרחבת חזית טרם הוכרעה ובית-המשפט אף ציין מפורשות כי טענה זו שמורה למבקשת ובאפשרותה להעלותה בפירוט במסגרת סיכומיה, וכי ככל שיוכרע כי אכן תצהיריו של סבח מהווים הרחבת חזית אסורה, הרי שממילא לא ניתן יהיה לבסס עליהם כל ממצא פוזיטיבי.
מכאן, שאף לשיטת המבקשת אין הצדקה לאפשר לה הגשת ראיות מפריכות: שהרי ממה נפשך – אם צודקת היא בטענתה כי מדובר בהרחבת חזית, ממילא לא יהיה בתצהירים כדי להשפיע על פסק הדין; אם טועה היא בטענתה זו, אין הצדקה לאפשר לה להגיש בשלב זה ראיות שהיה עליה לגלות ולהגיש בשעתו.
מטעם זה, בכל מקרה לא נגרם למבקשת עיוות דין המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.