ביום 1.3.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בענין עירית רמלה.
עניינו של הערעור בחיובה של המערערת, רשות מקומית המסוּוגת כמלכ"ר בהתאם לסעיף 1 לחוק מע"מ, בהפרשי מס שכר, לאחַר שביקורת שביצע המשיב (פקיד-שומה רמלה) העלתה כי קיימת אי-התאמה בין שכר העבודה ששילמה המערערת לעובדיה בשנות-המס שבמחלוקת לבין סך מס השכר שדוּוח ושולם על-ידיה.
המערערת העלתה שורה של טענות ביחס למחלוקת העיקרית ובמקביל טענה, כי חלה התיישנות לגבי השומות וכן שהשומות אינן מבוססות, אינן משַקפות את מלוא המידע המסמכים והתחשיבים שהוצגו למשיב ואף הוצאו בחוסר סמכות.
בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הערעור תוך חיוב המערערת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 100,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרש השופט בורנשטין לטענת ההתיישנות שהעלתה המערערת כמו גם לטענתו של המשיב כי זו (טענת ההתיישנות) לא הועלתה בהזדמנות הראשונה ועל-כן יש לדחותה על הסף.
לדבריו, טענת התיישנות יש אכן להעלות בהזדמנות הראשונה. עם זאת, הוסיף השופט וקבע – תוך שהוא מַפנה לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופטת א' וינשטיין) בעניין פחמאווי (ע"מ (חי') 17079-07-16) – כי אין לחסום בפני המערערת את טענת ההתיישנות רק משום שנטענה באיחור. זאת, מהטעם שמדובר בטענת התיישנות "מהותית" הנוגעת למועדים שבהם רשאי המשיב לערוך את השומה וככזו נראה כי ניתן להעלותה בכל שלב.
ואולם, לגופו של עניין, דחה השופט את טענת ההתיישנות, שכּן הדו"חות שהגישה המערערת לא היו סופיים ותקינים במועד הנטען על-ידיה אלא רק במועד מאוחר יותר שאינו חורג מתקופת ההתיישנות.
השופט בורנשטין המשיך ונדרש למחלוקת המהותית בין הצדדים, תוך שהוא מַקדים ומַבהיר, כי בדומה לעניין מועצה אזורית מעלה יוסף (ע"מ (חי') 68374-09-16)* ולעניין מועצה מקומית גדרה (ע"מ (מרכז-לוד) 61866-11-15),** המערערת לא הוכיחה את שנדרשת היא להוכיח וטענותיה נותרו במישור התיאורטי גרידא. "המערערת טענה בסיכומי התשובה שלה כי 'הראיות בתיק דנן, לרבות הראיות שצורפו בהסכמה מתיק מעלה יוסף, מקימות מארג עובדתי רחב ואיתן המקים את העובדות הנדרשות לתיק דנן'. לא מניה ולא מקצתיה. לא ראיות, לא מארג, לא רחב ולא איתן. המערערת ניהלה את ההליך תוך התעלמות מחובתה להציג ראיות, תוך ערבוב מין שאינו במינו, תוך יצירת בלבול וערבוב בין הליך אחד ובין הליך אחר, ובאופן בלתי ברור ובלתי נהיר".
* למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.
** למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.
באשר לרכיבי התשלום השונים ששילמה המערערת לעובדיה ושאלת חבותה במס שכר בגינם, קבע השופט בורנשטין כי אין לקבל את עמדת המערערת וכי חלק ניכר מהטענות שהעלתה בערעור דנן הועלו גם בעניין מועצה מקומית גדרה ונדחו על-ידיו.