פורסם פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין בנימין ואח'.
עניינו של פסק-הדין בערר על החלטותיו של מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים לדחות את ההשגות שהגישו שלושת העוררים על שומות מס השבח שהוציא להם.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לדרישת העוררים להתיר בניכוי בחישוב השבח שנצמח להם במכירת החנויות שמכרו את דמי המפתח ששולמו בשעתו על-ידי קרוביהם, כדיירים מוגנים באותן חנויות; או, לחלופין, להכיר בהוצאה רעיונית של דמי פינוי עצמי.
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט א' דורות (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד י' אלקיס ומר א' הוכמן), דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).
השופט דורות בָּחן את הסכמי השכירות של החנויות שהוצגו בפני הוועדה וקבע, כי העוררים לא הצליחו להרים את נטל השכנוע המוטל עליהם ולא הוכיחו כי אכן שולמו דמי מפתח עבוּר שכירת החנויות.
לדבריו, עיון בתצהירים ובחקירות של העוררים מלמד שגם עדויות העוררים בעניין תשלום דמי המפתח אינן מבססות את טענתם בעניין זה, וברובן מדובר בראיות מפי השמועה שאין בהן לשפוך אור על התנהלות הצדדים שנקשרו בעסקות השכירות.
השופט דורות הוסיף וציין, כי הסכום המופחת ששילמו העוררים בגין רכישת החנויות אינו בהכרח תולדה של דמי המפתח ששולמו, שכּן ייתכן שמקור התשלום המופחת בקשיים בפינוי החנויות, בקשיים תזרימיים של המוֹכרת או ביכולות משא-ומתן של הצדדים.
לבסוף, ציין השופט כי טענת העוררים בדבר ההכרה בדמי פינוי עצמיים נזנחה ולא הועלתה בסיכומיהם.