מבזקים, חדשות ועדכונים

סיווג כחברת בית

במבזק מיום 6.11.2017 התייחסנו לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין עופר נכסי רעננה בע"מ.

נזכיר את עיקרי העוּבדות:
המערערת היא חברת פרטית שמניותיה הוחזקו בשנות-המס שבערעור (השנים 2013-2010) בידי מליסרון בע"מ ("מליסרון"), חברה ציבורית הנסחרת בבורסה בתל אביב למן שנת 1992.
המערערת הייתה בעלת קניון "רננים" ברעננה ("הקניון"), שבבעלותו שטחי מסחר המיועדים להשכרה ואשר נוּהל על-ידי חברת בת בבעלות מלאה של המערערת, היא חברת קניון רננים (ניהול) בע"מ ("חברת הניהול").
מַחזורי ההכנסות של חברת הבת מדמי ניהול בשנות-המס שבערעור היו כ-23 מיליון ₪ לכל שנה, למעט שנת 2013 שבה ההכנסות מדמי ניהול עמדו על כ-6.5 מיליון ₪.
בנוסף להכנסותיה מהשכרה של שטחי הקניון לשוכרים שונים, נבעו למערערת בשנות-המס 2013-2012 גם הכנסות ממכירת חשמל במתח נמוך לשוכרים בקניון (המערערת רכשה חשמל במתח גבוה מחברת החשמל ומכרה חשמל במתח נמוך לשוכרים, כאשר בשטח הקניון הותקנו שנאים לצורך זה). הכנסות המערערת ממכירת חשמל עלו כדי כ-14.2 מיליון ₪ (בשנת 2012) ו-3.5 מיליון ₪ (בשנת 2013), כאשר לשם ההשוואה הכנסותיה מהשכרה הגיעו לכ-60 מיליון ₪ בשנת 2012 וכ-16.25 מיליון ₪ בשנת 2013.
לאור דרישת הממונה על ההגבלים העסקיים, הקשורה לרכישת חברת בריטיש ישראל השקעות בע"מ על-ידי מליסרון,  מכרה המערערת ביום 12.2.2013 את הקניון לקבוצת רוכשים בראשותו של עמיר בירם תמורת 842,500,000 ₪.
המחלוקת בין המערערת לבין המשיב, פקיד-שומה חיפה, נעה סביב השְאֵלה, האם יש להכיר במערערת כ"חברת בית" כמשמעות מונח זה בסעיף 64 לפקודה.
ודוק: הכרה במערערת כ"חברת בית" בשנות-המס שבערעור תביא לזקיפת הכנסותיה השוטפות בשנות-המס שבערעור, כמו גם את הפסד ההון שהיה לה בשנת 2010 ואת שבח המקרקעין ממכירת הקניון בשנת 2013 – בדו"ח של מליסרון, כאשר בשנים אלו היו למליסרון הפסדים עסקיים שוטפים העולים על הכנסות המערערת אשר מבוקש כי יועברו אל מליסרון. מכאן, שכּל הכנסות המערערת יתקזזו במלואן כנגד הפסדי מליסרון ולא ישולם מס בגינן.
לטענת המערערת, יש לראוֹת בה כ"חברת בית" בשנות המס שבערעור בְּשל שני נימוקים: האחד, מכוח הסתמכות על הסכמי שומה קודמים שנחתמו עִמה בשנות-מס קודמות, על הסכמי שומה שנחתמו עם חברות אחרות בקבוצת מליסרון בסמוך למכירת הקניון ועל מצגים שיצר המשיב כלפיה בכך שקלט מדי שנה משנות-המס שבערעור את בקשותיה להכרה בה כ"חברת בית"; השני, מאחַר ולטענת המערערת עומדת היא בתנאי סעיף 64 לפקודה, בהיותה "חברת מעטים" כמשמעותה בסעיף 76 לפקודה, איננה חברה "שיש לציבור עניין ממשי בה", איננה "בת-חברה" וכל רכושה ועסקיה הם החזקת בניינים.
המשיב, מנגד, טען, כי תנאי סעיף 64 לפקודה אינם מתקיימים במערערת ועל-כן אין היא בגדר "חברת בית". בהתאם לכך, טען המשיב, כי המערערת היא חברה "שיש לציבור עניין ממשי בה", היא "בת-חברה" וכן כי כל רכושה ועסקיה אינם מתמצים בהחזקת בניינים, אלא למערערת קיימות הכנסות גם ממכירת החשמל במתח נמוך לשוכרים בקניון, וכן הכנסות מדמי ניהול שהתקבלו באמצעות חברת-בת שניהלה את הקניון. במענה לטענת ההסתמכות, טען המשיב, כי המערערת לא הוכיחה את התנאים הנדרשים להכרה בקיומה של הסתמכות, היינו: קיומו של מצג מטעם רשות המיסים, הסתמכות על המצג בתום לב ובאופן סביר ושינוי מצב לרעה.
בְּשל כל אלה, מצא המשיב לנכון להוציא למערערת ביום 19.5.2015 שומות בצווים, בהם קבע כי המערערת אינה "חברת-בית". מכאן הערעור.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ניתחה השופטת וינשטיין את הוראות סעיף 64 לפקודת מס הכנסה, תוך שהיא מתייחסת לפסקי-הדין שניתנו בעניין פלפלון סנטר (עמ"ה 27/09), לינור חברה לנכסים (עמ"ה 12970-02-10) וג'י כפר סבא (ע"מ 24798-07-12) וקבעה, כי היא תמימת דעים עם עמדת הפּסיקה האמורה וכי הפרשנות שתינתן להוראות אלו תיעשה תוך מתן משקל משמעותי לתכלית החקיקתית שהיא מתן הקלה ל"חברה פרטית קטנה" העוסקת בהחזקת בניינים.
לאחר מכן, נדרשה השופטת וינשטיין לשאלה, האם המערערת הינה "חברת מעטים". לאחַר ניתוח ארוך ומפורט, קבעה השופטת, כי היות ש-100% ממניותיה של המערערת הוחזקו בשנות-המס שבערעור בידי מליסרון, שהינה חברה ציבורית, והיות שאין ולא יכולה להיות מחלוקת כי לציבור יש עניין ממשי במליסרון – ועל-כן היא בגֶדר חברה שהוראות פרק חמישי שבחלק ד לפקודה אינן חלות עליה – הרי שהמערערת הינה "בת חברה" ולפיכך אינה נכנסת לגֶדר "חברת מעטים" ומכאן שלא ניתן להכיר בה כ"חברת בית".
השופטת וינשטיין הסיפה ובָּחנה את השְאֵלה, האם כל רכושה ועסקיה של המערערת הם החזקת בניינים. לדבריה, אין מחלוקת כי מֵעבר להשכרת שטחים בקניון ולהפקת הכנסות משכירות, עָסקה המערערת גם במכירת חשמל במתח נמוך לשוכרים בקניון בשנות-המס 2013-2012 וכן החזיקה במניות חברת הניהול בשנות-המס שבערעור; וההכנסות שהפיקה המערערת ממכירת החשמל כמו גם הכנסות חברת הניהול אינן מהוות הכנסות זניחות. בהתאם, קבעה השופטת וינשטיין, כי מאחַר ובידי המערערת "רכוש" (שנאים ומניות של חברת הניהול) והכנסות (ממכירת החשמל) כאמור, הרי שאין היא עונה על התנאי "שכל רכושה ועסקיה החזקת בניינים". בעניין זה, הדגישה השופטת וינשטיין, כי אין מקום ליצירת זהות בין הפּסיקה במישור מיסוי מקרקעין העוסקת בהגדרת "איגוד מקרקעין" לבין הכרה בחברה כ"חברת בית".
לבסוף נדרשה השופטת וינשטיין לטענת ההסתמכות שהעלתה המערערת ודחתה טענה זו, לאחַר ניתוח מקיף של סוגייה זו (ראו סעיף 61 ואילך לפסק-הדין).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 5.12.2019 התקיים בבית-המשפט העליון דיון בערעור שהגישה המערערת על פסק-הדין; וכי בגמר הדיון, בהמלצת בית-המשפט (השופטים נ' סולברג, ג' קרא ו-א' שטיין), חזרה בה המערערת מערעורה וזה נדחה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).

הארכת הטבת שווי השימוש לרכבים היברידיים/חשמליים

במבזק מיום 28.10.2015 דיווחנו אודות פרסום תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב) (הוראת שעה), התשע"ו-2015 ("התקנות") (קישור לתקנות), בגדרן עודכנה זקיפת שווי השימוש בכלי רכב היברידיים וכלי רכב חשמליים וכן רכבי "פלאג אין", כך שרכבים כאמור יקבלו הפחתת שווי שימוש בגובה של 500 ש"ח ו-1,000 ש"ח בהתאמה.

ואילו במבזק מיום 4.2.2018 דיווחנו אודות פרסום תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב) (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ח-2018 (קישור לתיקון) המאריכות את התקנות עד ליום 31.12.2019. זאת, רטרואקטיבית מיום 1.1.2018.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 5.12.2019 פורסמו ברשומות תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב) (הוראת שעה) (תיקון), התש"ף-2019 (קישור לתיקון) המאריכות את התקנות עד ליום 31.12.2021.