מבזקים, חדשות ועדכונים במיסוי שוק ההון

ביום 1.12.2019 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין כור סחר בע"מ.

להלן העוּבדות המוסכמות בין הצדדים:

1. המערערת היא חברת תושבת ישראל אשר נוסדה בשנת 1970.
2. המערערת החזיקה מיום 30.12.2002 ב-49% מהון המניות הרשום והמונפק של חברת Balton C.P. Limited ("בלטון"), שהינה חברה פרטית שהתאגדה באנגליה ועָסקה בתחום המסחר והחקלאות. יתרת המניות (51%) הוחזקה על-ידי חברה פרטית זרה שהתאגדה באנגליה ("החברה הנוספת").
3. בלטון נישומה באנגליה ואינה חייבת במס בישראל. בהתאם, רווחיה מעולם לא חויבו במס בישראל.
4. ביום 2.4.2012 נחתם הסכם בין המערערת לבין החברה הנוספת, בגדרו הוסכם על מכירת מניות המערערת בבלטון בתמורה לכ-30 מיליון ש"ח.
   בנוסף לתמורה האמורה, ביום 3.4.2012 חוּלק ושולם למערערת דיבידנד מבלטון בסך של כ-8.5 מיליון ש"ח.
5. המערערת דיוְוחה למשיב (פקיד-שומה חיפה) על מכירת מניות בלטון במסגרת הדו"ח השנתי לשנת-המס 2012 (הוגש ביום 20.7.2014).
6. במסגרת הדיווח האמור, דיוְוחה המערערת על רווח הון ריאלי בסך של כ-6.2 מיליון ש"ח שאינו חייב במס, וזאת עֵקב קיומם של "רווחים ראויים לחלוקה" כמשמעותם בסעיף 94ב לפקודה בסך של כ-29.5 מיליון ש"ח (חֵלקהּ של המערערת). דהיינו, המערערת נסמכה על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ד"ר ש' בורנשטיין) בעניין דלק הונגריה (למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן).
7. בהיעדר חבות במס במכירת המניות, המערערת לא קיזזה הפסד הון מועבר משנת-המס 2011 בסך של כ-3.3 מיליון ש"ח. לאור זאת, והיות שבשנות-המס 2013 ו-2014 דיוְוחה המערערת על הפסד, הותירה המערערת את קיומו של ההפסד בדו"חות המס לשנות-המס האמורות כהפסד הון מועבר משנים קודמות.
8. במסגרת הדו"ח השנתי לשנת-המס 2012, דיוְוחה המערערת למשיב גם על ההכנסה מהדיבידנד וצירפה חישוב לפיו היא אינה חייבת במס בגינו בְּשל מנגנון הזיכוי העקיף הקבוע בסעיף 126 לפקודה. המשיב לא חָלק על החישוב האמור.
9. בשומות בצו שהוציא למערערת לשנות-המס 2012–2014, קבע המשיב ביחס לשנת-המס 2012, כי תחילה ובכל מקרה יש לקזז את הפסד ההון המועבר מרֶווח ההון הריאלי במכירת המניות (וממילא לבטל את העברתו לשנות-המס 2013 ו-2014).
   עוד קבע המשיב, כי אין להחיל לגבי יתרת רווח ההון הריאלי במכירת המניות את סעיף 94ב לפקודה.
   מכאן הערעור.

בית-המשפט, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בחלקו הראשון והעיקרי של פסק-הדין, נדרשה השופטת וינשטיין לשאלת זכאותה של המערערת להחיל את הוראות סעיף 94ב לפקודת מס הכנסה במכירת מניות בלטון.
השופטת וינשטיין סָקרה את הרקע והתכלית של הוראות אלו והגיעה למסקנה, כי בכל הקשור והמתייחס לסוגיה שבמחלוקת, דעתה אינה כדעתו של השופט בורנשטין בפסק-דין דלק הונגריה.*

* יצוין, כי על פסק-הדין בעניין דלק הונגריה הוגש ערעור לבית-המשפט העליון (ע"א 8511/18).

לשיטתה, הן לשונו של סעיף 94ב לפקודה והן מטרתו ותכליתו שוללים את אפשרות תחולתו על מכירת מניות חברה זרה אשר רווחיה חויבו אך ורק במס זר; וכי החלופה המיסויית שבסעיף 94ב לפקודה אינה יכולה לחול כאשר רווחיה של החברה הזרה לא התחייבו במס חברות בישראל, ועל-כן, ולנוכח העובדה כי חישוב הרווחים הראויים לחלוקה נעשה לפי הנמוך מבין החישוב החשבונאי והחישוב המיסויי, לא קמה למערערת זכאות להחלת הוראות הסעיף.
השופטת ציינה, בפרפרזה על הבדלי הגישות בין עמדתו של השופט בורנשטין לבין עמדתה, כי עמדתו "הגלובלית" של הראשון היא כי יש לראות בעולם (וישראל בתוכו) כאילו היא כפר גלובלי מיסויי אחד, בעוד שעמדתה היא עמדה לוקאלית ולפיה "עניי עירך קודמים" והמיסוי אינו כלל-עולמי.
עוד ציינה השופטת וינשטיין, כי נימוקו החלופי של השופט בורנשטין לפרשנות המונח "נתחייבו במס" (לפיו "רווחים ייחשבו כאלה ש'נתחייבו במס' ככל שבעת חלוקת הדיבידנד לא מוטל מס ישראלי נוסף, דהיינו שכבר מוצו כלל חיובי המס לפי הפקודה") התבסס על פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ז'ורבין (ע"א 7566/13), אך לטעמה כיוּון פרשנות זה שננקט בעניין ז'ורבין אינו רלבנטי לסוגיה הנדוֹנה כאן וכי באותו עניין מדובר היה בנסיבות עובדתיות שונות בתכלית.
בנוסף, ציינה השופטת, כחלק מניתוח לשונן של הוראות סעיף 94ב לפקודה ותוך שהיא מַפנה, בין היתר, למאמרו של הח"מ, כי החלופה המיסויית של הרווחים הראויים לחלוקה מתייחסת לבחינת "רווחים שנתחייבו במס" ומפַרשת ברורות כי מדובר במס הכנסה/חברות לפי פקודת מס הכנסה, לרבות מס שבח ולא במס זר.

בחלקו האחרון של פסק-הדין (ראו פס' 73 ואילך), נדרשה השופטת וינשטיין לשאלה האם יש לקזז תחילה את הפסד ההון המועבר של המערערת כנגד רווח ההון הריאלי ממכירת מניות בלטון.
השופטת דחתה את טענת המערערת לפיה חלק מהרווחים הראויים לחלוקה אינו בגֶדר רווח הון אלא דיבידנד (לאור לשונו של הסעיף – "... יהיה שיעור המס החל עליהם, אילו היו מתקבלים כדיבידנד..."). לדבריה, הרווחים הראויים לחלוקה אינם דיבידנד לכל דבר ועניין אלא רק לעניין שיעור המס ובהתאם הם מהווים חלק מרֶווח ההון שנצמח למערערת במכירת מניות בלטון.
על-כן, והיות שהדין אינו מַקנה למערערת זכות לבחוֹר את המועד לביצוע קיזוז הפסד ההון ולשמור אותו למועד שנוח לה, היה עליה לקזז תחילה את הפסד ההון המועבר כנגד רווח ההון ממכירת מניות בלטון.