שלשום ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אדמונד דה רוטשילד ניהול נכסים בע"מ.
עניינו של פסק-הדין בשאלת זכאותה של המערערת לשלם מע"מ בשיעור אפס בגין שירותי שיווק שסיפקה לקרנות של קבוצת רוטשילד העולמית (שמקום מושבה מחוץ לישראל) לגבי לקוחות מוסדיים בישראל ובגין שיווק שירותי בנקאות פרטית ליחידים.
בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
בפסק-דין מפורט האוחז 64 עמודים, קבעה השופטת סרוסי, כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי לא ניתן על-ידיה שירות לתושבי ישראל, הן בתחום שיווק הקרנות הזרות והן בתחום שיווק שירותי הבנקאות הפרטית.
עוד קבעה השופטת, כי ממכלול הראיות שהוצגו בפניה עולה, כי המערערת נתנה ללקוחות תושבי ישראל מענה שוטף, נגיש ומיידי לכל שאלה ודרישה וכן סיוע אדמיניסטרטיבי; וכי שירותים אלה לא היו שוליים או זניחים אלא מהותיים וישירים, ואף באופן מובהק.
תשומת לבכם (כמו גם תשומת לבו של המחוקק), בין היתר, להערתה של השופטת סרוסי בחלקו האחרון של פסק-הדין בדבר הצורך בחשיבה על גיבוש נוסחה שתמנע את התוצאה הבעייתית של "הכול או לא כלום".