מבזקים, חדשות ועדכונים

מימוש הטבות מס לילדים עם נכוּת קשה

פורסמה הודעת רשות המסים (קישור להודעה) לפיה הרשות והמוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") קידמו מהלך לטובת ילדים עם נכוּת חמורה ולהוריהם, לפיו בד בבד עם קביעת הזכאות לגמלת ילד נכה על-ידי המל"ל, ייקָבע לילד גם שיעור הנכוּת וכך יוכל ליהנות מהקלוֹת במס* ללא צורך להופיע שוב בפני וועדה רפואית. 

* ההקלות הן לעניין פטוֹר ממס להכנסותיו של הילד עם הנכוּת, פטוֹר ממשיכת כספים מקופת גמל וכן הקלה בתשלום מס רכישה. 

עד עתה, נדרשו הילדים להופיע בפני שתי ועדות: האחת, של המל"ל לקביעת זכאות לגמלת ילד נכה; והשנייה, לצורכי מס הכנסה.
כעת, הילדים שיעמדו בקריטריונים שנקבעו על-ידי המל"ל יופיעו בפני ועדה אחת בלבד שתקבע את שיעור הגמלה ואת אחוז הנכוּת. 

בהתאם לסיכום בין המל"ל לבין רשות המסים, הרשות תקבל באופן אוטומטי מהמל"ל מידע לגבי ילדים עם נכות בשיעור 100%, או בשיעור 90% לפחות מחמת לקות באיברים שונים (האחוז האמור הוא תוצאה של חישוב מיוחד של הליקוי באיברים השונים שבלעדיו היה נקבע אחוז נכות של 100% לפחות).
כתוצאה מכך, בעת הפנִיה למשרדי מס הכנסה או מיסוי מקרקעין לקבלת הקלוֹת המס, הילד לא יידרש לעבור ועדה רפואית ואפילו לא יידרש לצרף אישור על שיעור הנכוּת.

ילדים עם נכות, שאינם עומדים בקריטריונים והמידע לגביהם לא יועבר אוטומטית לרשות המסים, יהיו זכאים לגשת לוועדה רפואית בהתאם לנהלים הקיימים כיום. 

מערכת קנס מינהלי למייצגים

גב' זילפה גלינדוס, סמנכ"לית בכירה לאכיפת הגביה ברשות המסים, הודיעה לרו"ח איריס שטרק, נשיאת לשכת רואי-חשבון (קישור להודעה), כי בימים הקרובים תיפתח מערכת קנס מינהלי למיַיצגים הקשורים לשע"מ שבאמצעותה ניתן יהיה לקבל מידע באופן מלא על המיוצגים וכן ביצוע תשלומים בגין הקנסות המינהליים ללא צורך בפנייה למשרדים האיזוריים.

סיווג תקבול ממכירת מניות

ביום 22.8.2019 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין מור דן פייננס בע"מ ויוסף לוי.

המערערת 1, מור דן פייננס בע"מ ("המערערת"), יוסדה בשנת 2003 והיא רשומה כחברה העוסקת במתן ייעוץ, תכנון פיננסי ופיתוח עסקים.
בשנת-המס 2011 הגישה המערערת את הדו"ח השנתי שלה כחברה משפחתית, כאשר המערער 2, יוסף לוי ("המערער") – שייסד אותה ומחזיק במלוא מניותיה – נרשם כנישום המיַיצג.
ביום 4.4.2011 חויבה המערערת, במסגרת פסק בוררות, למכור את את המניות שהחזיקה בחברת מ.א.ל רוטשילד בע"מ ("חברת רוטשילד") ובחברת מיאב ספרא בע"מ ("חברת מיאב").
למערערת נוצר רווח ממכירת המניות כאמור והיא ביקשה לקזזו לצורכי מס כנגד הפסדיה העסקיים המועברים.
חברת רוטשילד וחברת מיאב ("חברות הנכס") יוסדו על-ידי המערערת ביחד עם שותפים אחרים, כאשר המערערת החזיקה 25% ממניות חברת רוטשילד ו-10% ממניות חברת מיאב, וזאת כנגד הלוואת בעלים ותמורת פעולות עתידיות להשבחת החברות.
חברת רוטשילד היא בעלת מניות בחברה אחרת (חברת בית השחר בע"מ) שלהּ נכס מקרקעין בתל-אביב; ואילו בבעלות חברת מיאב נכס מקרקעין אחר בתל-אביב.
לטענת המערערים, ראוי "להשקיף" את שתי חברות הנכס ולראות במערערת כמי שהחזיקה במישרין בזכויות במקרקעין כאשר הפעילות שנעשתה בהן על-ידי חברות הנכס מגיעה כדי פעילות עסקית. עוד טענו המערערים, כי המניות התקבלו בתמורה להשקעתו של המערער בקידום פיתוח המקרקעין שבבעלות חברות הנכס, משמע בגין פעילות במישור הפירותי, ולפיכך גם מכירתן כפופה למס פירותי. לחלופין, נטען על-ידי המערערים כי מדובר בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי או ברווח הון בעסק.
לטענת המשיב (פקיד-שומה נתניה), מאחַר שמדובר במכירת מניות, המהוות, ככלל, נכס הוני, והיות שהמניות דוּוחו בדו"חות המערערת כהשקעה וכנכסים בלתי-שוטפים והוחזקו על-ידיה במשך שנים רבות עד אשר היא חויבה למוכרן, אין לסַווג את התקבול ממכירת המניות כחלק מפעילותה העסקית של המערערת, ואף לא כעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט בורנשטין קבע, כי יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה להבחנה בין רווח הון לבין הכנסה פירותית על נסיבות המקרה שלפניו מלמד כי לא ניתן לראות במערערת, העוסקת בייעוץ, כמי שמקיימת פעילות עסקית מסוג של מכירת מניות.
השופט הוסיף וציין, כי גם אם יונח (והדבר לא הוכח) שמכירת מקרקעין על-ידי חברות הנכס חוסה תחת סעיף 2(1) לפקודה לא יהיה בכך כדי לשנות את התוצאה, וכך גם אם יונח כי ככל שהזכויות במקרקעין היו מוחזקות ישירות על-ידי המערערת (או על-ידי המערער) הרי שמכירת הזכויות הייתה חוסה תחת סעיף 2(1) לפקודה לאור היקף הזכויות ולאור היותו של המערער בעל בקיאוּת בשוק הנדל"ן.
זאת, מהטעם שטענת המערערים לפיה יש לבצע בנסיבות עניינם מעין "הרמת מסך" אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה לפיה גם בענייני מס יש להבחין בין החברה לבין בעלי מניותיה. כך, הוסיף וציין השופט, תוך שהוא מַפנה לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב ושל בית-המשפט העליון בעניין רוזבאד,* כי אימוץ טענה זו הייתה מובילה לתוצאה לפיה מכירת מניות על-ידי בעל מניות בחברה המקיימת פעילות עסקית תיחשב כאירוע במישור הפירותי, וזאת אך ורק מהטעם כי אותו בעל המניות פועל לשם קידומה של אותה פעילות מתוך מטרה להשביח את ערך מניותיו.

* למַעבר בנושא פסק-הדין של השופט אלטוביה והפיכתו על-ידי בית-המשפט העליון, לחצו כאן.

השופט בורנשטין המשיך ונדרש לטענתם הנוספת של המערערים לפיה יש לראות בתמורה שהתקבלה במכירת המניות כתקבול במישור הפירותי על שום שמלכתחילה התקבלו המניות אצל המערערת כתמורה עבוּר ביצוע הפעילות בחברות הנכס. השופט דחה טענה זו מהטעם שזו סותרת את עדותו של המערער ולא הוּכחה כדבעי.
עוד קבע השופט, כי המערערת לא רק שדיוְוחה כי הכנסותיה הן ממתן ייעוץ וממתן שירותים, אלא שהיא דיוְוחה על החזקותיה בחברות הנכס כנכסים בלתי-שוטפים ועל-כן מדובר בנכסים הוניים. עוד קבע השופט, כי אותה "הרמת מסך" שביקשו המערערים להחיל בעניינם, באופן זה שהחזקת המניות תיחשב כהחזקה ישירה של המקרקעין, לא עלתה בעת שדיוְוחו על עסקת המניות בדיווחיהם לצורך מע"מ.
לבסוף, קבע השופט בורנשטין, כי אין בידו לקבל גם את טענתם החלופית של המערערים לפיה מדובר בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי. זאת, בהיעדר סממנים מסחריים כלשהם. הוא הדין, הוסיף השופט, לגבי הטענה כי מדובר ברווח הון בעסק, שכּן במקרה דנן, כלל לא הוכח כי המניות שימשו את המערערת להפקת הכנסה עסקית או שהן היוו חלק מגורמי הייצור של המערערת בעסקהּ.

תשומת לבכם, בין היתר, להתייחסותו של השופט בורנשטין (בפס' 22 ו-23 לפסק-הדין) לדברי שופט בית-המשפט העליון ע' גרוסקופףּ בעניין שירצקי.*

* למַעבר למבזק בנושא פסק-הדין בעניין שירצקי, לחצו כאן.

מס הכנסה בגין קיזוז חשבוניות פיקטיביות

ביום 26.8.2019 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין יצחק אביתר.

המערער היה הבעלים של שלוש חברות שעָסקו במסחר בזהב.
המערער והחברות הורשעו על-פי הודאתם על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב במסגרת הֶסדר טיעון בעבירות לפי חוק מע"מ בְּשל ניכוי מס תשומות על-פי חשבוניות פיקטיביות בהיקף של כ-330 מיליון ש"ח ובהתחמקות מתשלום מע"מ. זאת, במסגרת הונאת מס מסועפת, מתוחכמת ורבת משתתפים.
מנהל מע"מ הוציא לחברות שומות כפל-מס והן הגישו ערעור על שומות אלו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. ערעור זה נדחה על-ידי השופט ה' קירש (ע"מ 23423-06-14).
המשיב בתיק הנוכחי (פקיד-שומה חיפה) הוציא לחברות שומות לפי הוראות פקודת מס הכנסה, בגדרן קבע כי אחוז הרווח הגולמי שדוּוח על-ידיהן בשנות-המס מושא הצווים היה נמוך מהמקובל (0.99% ו-1.37%), ועל-כן קבע את הכנסותיהן לפי אחוז רווח גולמי של 4%.
בנוסף, חִייב המשיב את החברות בשנות-המס מושא הצווים בהכנסה בגובה מס התשומות שקיזזו החברות שלא כדין בגין החשבוניות הפיקטיביות, וזאת על-פי הכרעת הדין הפלילית נגדן. שומת החברות הייתה שומה חלופית לשומת המערער.
המשיב הוציא שומות גם למערער לשנות-המס שבערעור בהן הוא חויב כמי שהפיק הכנסות בגובה מס התשומות שקוזז שלא כדין בגין החשבוניות הפיקטיביות על-ידי החברות. זאת, כשומה ראשית; וכשומה חלופית חויב המערער כמי שקיבל לידיו דיבידנד מתוך ההכנסות האמורות שנצמחו בידי החברות בגובה מס התשומות שקוזז, כאמור, שלא כדין.
החברות לא הגישו ערעורים על השומות שהוצאו להן, וכתוצאה מכך שומות אלו הפכו סופיות וחלוטות.
המשמעות האופרטיבית של אי-הגשת הערעורים היא שהחברות לא חָלקו כלל על קביעת המשיב בדבר שיעור הרווח הגולמי כמו גם על קביעתו לפיה נצמחה בידיהן הכנסה בגובה מס התשומות שקיזזו שלא כדין.
בחודש אוגוסט 2019 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט בבקשות שהוגשו על-ידי החברות להארכת מועד להגשת ערעור ובו נדחו כל טענותיהן.
בעקבות ישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק בה התבקש המשיב להבהיר האם הוא עומד על שומתו הראשית כלפי המערער או שמא מתמקד הוא בשומה החלופית של הכנסה מדיבידנד, הודיע המשיב כי הוא חוזר בו מהשומה הראשית וכי הוא עומד על השומה החלופית בלבד – דהיינו, על שומת ההכנסה כדיבידנד למערער בְּשל כספי מס התשומות (תוספת ההכנסה) שהתקבלו בחברות שבשליטת המערער, כאשר המשיב רואה במערער כמי שמשך כספים אלה לידיו מהחברות ("השומה החלופית").
בחודש נובמבר 2018, לאחַר שהוגשה תגובה מטעם המערער להודעת המשיב, ניתנה החלטת בית-המשפט לפיה לא נמצא כל בסיס שלא לקבל את הודעת המשיב; ולפיכך, השומה העיקרית שהוציא המשיב למערער בוטלה ונקבע, כי הערעור יסוב רק על השומה החלופית. בהתאם, הערעור נקבע לשמיעת ראיות.

בית-המשפט, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, דחתה השופטת וינשטיין את טענות המערער לפיהן יש להשיב את הערעור לשלב הגשת הראיות, וזאת ממספר טעמים (ראו פס' 58 לפסק-הדין).
לאחר מכן, נדרשה השופטת לטענתו המרכזית של המערער כי הוא והחברות לא הורשעו בעבירות של קיזוז חשבוניות פיקטיביות, אלא בקיזוז חשבוניות "זרות". השופטת דחתה טענה זו הן מהטעם שטענה זו אינה רלבנטית לערעור (שכּן, השומה העומדת למבחן במסגרת הערעור מתבססת על השומות החלוטות של החברה) והן מהטעם שטענה זו אינה נכונה מלכתחילה.
השופטת דחתה גם את טענותיו הנוספות של המערער תוך ביקורת על דרך התנהלותו הדיונית בערעור (ראו פס' 64 לפסק-הדין) ובכלל זאת את הטענה כי החברות לא החליטו על חלוקת דיבידנד וממילא לא חילקו לו דיבידנד וכי מדובר בפיקציה. לדבריה, העובדה כי לא נעשתה הכרזה בפועל על-ידי החברות על חלוקת דיבידנד למערער אין משמעה כי לא חוּלק דיבידנד, וזאת, בין היתר, לאור הגדרתו הרחבה של המונח "דיבידנד" בחוק החברות. התוצאה המתבקשת והמסתברת משומות החברות וההכנסות הנובעות מהן, שהן סופיות, היא כי בידי המערער נצמחה בְּשל הכנסות שהיו בחברות שבשליטתו והתקבלו בידו או לפקודתו והכנסות אלו מסוּוגות כדיבידנד.  זאת ועוד, הוסיפה השופטת, הבּחינה אם תשלום ייחשב כדיבידנד לצורכי מס הינה בחינה מהותית ולא פורמלית וגם אם החלוקה לא קיימה את הפרוצדורה הקבועה בחוק החברות, עדיין ייתכן ומדובר בדיבידנד לצורכי מס. עוד ציינה השופטת, כי בנסיבות הקיימות ניתן היה לייחֵס למערער אף הכנסה משכר עבודה או דמי ניהול ששולמו מהחברות, כך שהמשיב למעשה נהג לקולא במערער משחִייבו בדיבידנד.
טענה נוספת של המערער שנדחתה על-ידי השופטת וינשטיין היא כי המשיב לא היה רשאי להוציא לו באופן אישי שומה בגין הכנסת הדיבידנד וכי היה עליו להוציא לחברות שומת ניכויים. לדבריה, המשיב יכול לנהוג בהוצאת השומות כך או כך, דהיינו או להוציא לחברות שומת ניכויים או להוציא למערער שומה על הכנסה מדיבידנד או להוציא גם לחברות וגם למערער, כשומות חלופיות, תוך הצהרה כי לא יִגבה את כפל-המס.