מבזקים, חדשות ועדכונים במס ערך מוסף

רכישת מניות באשראי

פורסמה החלטת מיסוי (החלטה שלא בהסכם) 599/19 (קישור להחלטה).

עניינה של ההחלטה בחברה א' שהתקשרה בהסכם עם חברה ב' למכירת מניותיה של חברה א' בחברה ג'.
במסגרת ההסכם נקבע, כי תמורת המניות תשולם למוֹכרת בחלקהּ במזומן ובחלקה האחר תועמד כהלוואה מהמוֹכרת לרוכשת.
ההלוואה צמודה למדד המחירים לצרכן ונושאת ריבית שנתית בשיעור 3.5% (בשנה הראשונה) ובשיעור 10% (הָחל מהשנה השנייה).
בפועל, ההלוואה נפרעה במלואה בתום שנתיים.

במסגרת הבקשה, התבקשה המחלקה המקצועית ברשות המסים לאשר, כי מכירת המניות אינה מהווה "עסקה" לעניין חוק מע"מ וכי תשלומי הריבית והפרשי ההצמדה ששילמה הרוכשת בגין ההלוואה מהווים חלק מהתמורה בגין רכישת המניות ועל-כן הם אינם חייבים במע"מ בידי המוֹכרת (המַלווה).

ברם, על-פי ההחלטה (שהינה, כאמור, החלטת מיסוי שלא בהסכם) נקבע, כי למרות שמכירת המניות אינה חייבת במע"מ (בהיותן "טובין"), יש לראות בהלוואה שניתנה על-ידי המוֹכרת לרוכשת לצורך רכישת המניות בגֶדר עסקה נפרדת ממכירת המניות ("עסקת אשראי"), החייבת במע"מ; ומשכך, הריבית והפרשי ההצמדה חייבים במע"מ.*

* יצוין, כי בהחלטה צוין ש"יש לראות בתמורה המתקבלת בידי המוכרת בגין מתן ההלוואה לרוכשת למימון רכישת המניות, לרבות מרכיב סכום הריבית והפרשי ההצמדה, כחלק ממחיר העסקאות החייבות במס ערך מוסף בידי המוכרת כאמור בסעיף 7 לחוק" [ההדגשה אינה במקור – א' ש']. ברם, אין זה ברור איזה רכיב נוסף חייב במע"מ מלבד הריבית והפרשי ההצמדה כאמור.

עוד נקבע, כי מס התשומות הכלול בחשבוניות המס שתוציא המוֹכרת לרוכשת בקשר לעסקת האשראי לצורך רכישת המניות לא יוּתר לרוכשת בניכוי לאור הוראות סעיף 41 לחוק מע"מ.

פסק-הדין בעניין ב. פס אפיק דלקים בע"מ

ביום 31.3.30219 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ב. פס אפיס דלקים בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בערעור שהגישה המערערת על החלטת המשיב לחייבה בכפל-מס לפי סעיף 50(א1) לחוק מע"מ בְּשל כך שקיזזה מס תשומות בגין חשבוניות שהינן, לשיטתו, פיקטיביות ואינן משַקפות עסקות אמיתיות. 
בנוסף, פסל המשיב את פנקסי המערערת לשנת 2012 והטיל עליה קנס בגין אי-ניהול ספרים בשיעור של 1% מהמחזור בהתאם לסעיף 95(א) לחוק.

בית-המשפט, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).

ההחלטה בעניין טופש

פורסמה החלטתו של בית-המשפט העליון בעניין ויקול טופש.

עניינה של ההחלטה בבקשה שהגישה המבקשת לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי לאיחוד הדיון בערעור מס הכנסה המתנהל בבית-המשפט המחוזי בנצרת עם הדיון בערעור מע"מ המתנהל בבית-המשפט המחוזי בחיפה.
לטענת המבקשת, עניינם של שני ההליכים בערעור על פסילת ספרים בְּשל אי-רישום תקבול (לפי סעיף 145ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה ולפי סעיף 77א(א) לחוק מע"מ) ועל-כן איחוד הדיון בתובענות, אשר מעוררות שאלות עובדתיות ומשפטיות זהוֹת, יקדם יעילוּת דיונית וימנע הכרעות סותרות.

בית-המשפט העליון, מפי השופט א' שטיין, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
השופט שטיין קבע, כי הגם שעניינם של שני הערעורים בפסילת ספרים בְּשל אי-רישום תקבול, לא הרי חבות במס הכנסה כהרי חבות במע"מ, וזאת הן מבּחינת מהותה של כל חבות והן מבּחינת מורכבותה; ועל-כן תובענות אלו אינן בגֶדר "תובענות בנושא אחד" במובן של תקנה 7 לתקנות.