פורסם פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין עליזה גבאי ואח'.
עניינו של פסק-הדין בערר על החלטת המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים) בהשגה שהגישו העוררים, בגדרהּ הוחלט כי האחרונים אינם זכאים לפטוֹר ממס שבח על-פי חוק מיסוי מקרקעין (הגדלת ההיצע של דירות מגורים – הוראת שעה), תשע"א-2011 ("הוראת-השעה") במכירת דירות מגורים שהוקמו ללא היתר על לול תרנגולות ונהרסו בסמוך לאחַר המכירה. זאת, לאחַר שבשומות המקוריות שהוציא המשיב קיבלו העוררים פטוֹר ממס שבח לשתיים מבין שלוש דירות המגורים שנבנו על הלול כאמור (וזאת, בנוסף לפטוֹר ממס שבח (על-פי חוק מיסוי מקרקעין) שאישר המשיב בגין מכירת דירה נוספת (הדירה העיקרית)).
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט א' דורות (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד ל' מרגלית ורו"ח ש' בלאיש), דחתה את הערר ברובו (קישור לפסק-הדין).
באשר לשאלת זכאותם של העוררים לפטוֹר ממס שבח על-פי הוראת-השעה קבע השופט דורות, כי מתן הפטוֹר כאמור אינו מגשים את מטרת הוראת-השעה וכי בדירות שהוסבו ונהרסו לא מתקיים המבחן האובייקטיבי בדבר פוטנציאל ממשי להשתמש באותן הדירות כדירות מגורים דרך קבע.
השופט דורות המשיך ונדרש לטענת העוררים, לפיה המשיב לא היה מוסמך לשלול בשלב ההשגה את הפטוֹרים ממס שבח שניתנו בשלב השומה, ודחה טענה זו. לדבריו, על-פי ההלכה הפסוקה (ובכלל זאת הלכת גורפינקל (ע"א 583/90)), המשיב רשאי להגדיל את השומה בשלב ההשגה מבלי לערוך הליך נפרד של תיקון שומה וזאת מטעמי נוחיות ויעילות.
עוד קבע השופט דורות, כי היות שהסבת הלול לדירות נעשתה ללא היתר ובניגוד לתוכניות ואותן דירות נהרסו סמוך לאחַר עסקת המכר, אין מקום להכרה בהוצאות ההסבה שאף לא הוכחו.