פורסמה החלטת מיסוי 989/18 (לא בהסכם).
עניינה של החלטה זו (קישור להחלטה) באדם נשוי ולוֹ 3 ילדים קטינים אשר עזב את ישראל ביום 8.9.2011 ("יום העזיבה") ועבר להתגורר עם משפחתו בארה"ב וחזר לישראל יחד עם משפחתו ביום 3.8.2016 ("יום החזרה לישראל" או "יום החזרה").
בשנת 2014, הֵחל היחיד לעבוד כעובד שכיר של חברה פרטית תושבת ארה"ב ("החברה האמריקאית") ובמסגרת העסקתו הוקצו לו שתי הענקות של אופציות הניתנות למימוש למניות החברה האמריקאית: ההענקה הראשונה הייתה בחודש אוקטובר 2014 של אופציות מסוג Non-Qualified Stock Options ומסוג Incentive Stock Options, כאשר יום תחילת תקופת ההבשלה של כל האופציות האמורות נקבע ל-1.8.2014 ("ההענקה הראשונה"); ואילו ההענקה השניייה הייתה בחודש אוקטובר 2015, של אופציות מסוג Non-Qualified Stock Options, כאשר יום תחילת תקופת ההבשלה של כל האופציות האמורות נקבע ל-20.9.2015 ("ההענקה השנייה").
האופציות מושא ההענקה הראשונה והשנייה חולקו למָנות עם מועדי סיום הבשלה שונים, כאשר יום סיום תקופת ההבשלה של חלק מהמנות חל לפני יום החזרה לישראל; ואילו יום סיום תקופת ההבשלה של חלק מהמנות חל לאחַר יום החזרה.
ביום החזרה לישראל, הֵחל היחיד לעבוד כעובד שכיר של חברה פרטית תושבת ישראל אשר הינה חברת בת של החברה האמריקאית.
במסגרת ההחלטה נקבע, כי היחיד ייחשב ל"תושב חוץ" כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה בתקופה שתחילתה ביום 1.1.2012 ("יום ניתוק התושבוּת") וסופה ביום שקָדם ליום החזרה לישראל (2.8.2016); ואילו הָׁחל מיום החזרה (3.8.2016) ייחשב היחיד ל"תושב ישראל" כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לפקודה. עוד נקבע, כי היחיד לא ייחשב ל"תושב חוזר ותיק" (כהגדרת מונח זה בסעיף 14(א) לפקודה) או ל"תושב חוזר" (כהגדרת מונח זה בסעיף 14(ג) לפקודה), וממילא לא יהיה זכאי להטבות המס המנויות בסעיפים 14 ו-97 לפקודה.
בנוסף, נקבע בהחלטה מנגנון לקביעת אופן מיסוי ההכנסה ממימוש האופציות ומכירת מניות החברה האמריקאית (סעיף-קטן 3.2 להחלטה), תוך הבחנה בין מצב בו היחיד ייחשב לתושב ישראל במועד המימוש של האופציות (פסקה 3.2.2 להחלטה) לבין מצב בו היחיד ינתק תושבוּת וייחשב שוב לתושב-חוץ במועד המימוש (פסקה 3.2.3 להחלטה); ואופן המיסוי בגין הכנסה מעבודה שהפיק היחיד בתקופה שמיום העזיבה ועד יום ניתוק התושבוּת (סעיף-קטן 3.3 להחלטה).
תשומת לבכם מופנית להוראות סעיף 4 להחלטת המיסוי.