ההחלטה בעניין ה.ק.ש השקעות
עניינה של ההחלטה בבקשה שהוגשה על-ידי מנהל מע"מ חיפה, הוא המשיב בערעור, להוסיף ראיות בתיק,* וזאת לאחַר שהוגשו סיכומי הצדדים, לאחַר שהצדדים זומנו לדיון לצורך השלמת טיעונים בעל-פה ולאחַר שהתיק הועבר לכתיבת פסק-דין.
* עניינו של התיק בשאלה האם כספים המועברים למערערת, חברה המפעילה מעונות יום לילדים, כהשתתפות בשכר הלימוד במעונות היום של ילדים להורים מעוטי יכולת (על-פי הפרמטרים שנקבעו בהחלטות הממשלה בעניין זה) מהווים חלק ממחיר העִסקה לפי הוראות סעיף 7 לחוק מע"מ. לטענת המערערת, כספי ההשתתפות הנ"ל עולים כדי "סובסידיה לשכר לימוד לגני ילדים" בהתאם לתקנה 3(א)(1)(ג) לתקנות מע"מ, המהווה (בין היתר) חריג להוראת סעיף 12 לחוק מע"מ.
השופטת וינשטיין קבעה, כי הגם שאין מדובר רק בבקשה לצירוף ראיה חדשה אלא גם בהעלאת טענה חדשה, הרי שלאור הלכת רובומטיקס (ע"א 1830/14) על בית-המשפט בערעור מס הדן בבקשה להבאת ראיה נוספת לבחון בצורה עניינית את אותה בקשה מתוך מגמה שלא לחסום העלאת טענות חדשות אך ורק בְּשל כך שהללו מועלות לראשונה בפני בית-המשפט, בכפוף לכך שהאפשרות להעלות טענות חדשות כאמור לא תנוצל לרעה. זאת, הן לגבי הנישום והן לגבי רשויות המס (וכדבריה של השופטת וינשטיין (בפס' 24 לפסק-הדין): "גישה זו אינה חד צדדית, אלא דו צדדית. היא נדרשת הן מרשות המס והן מן הנישום...").
לגופו של עניין קבעה השופטת וינשטיין, כי אין היא סבורה כי ניתן לומר שנעשה ניצול לרעה של ההליך על-ידי המשיב; וכי שגגה או מחדל אין בהם כשלעצמם כדי להוביל תוצאה של שלילת האפשרות להציג טענה חדשה בערעור, ככל שהיא רלבנטית ועשויה לתרום למתן פסק-דין הקובע שומת מס אמת.
עוד קבעה השופטת וינשטיין, כי באיזון הראוי בין הנזק שעשוי להיגרם למערערת כתוצאה מהימשכות ההליך ואי מתן פסק-דין לעת הזו, אל מול הצורך ליתן פסק-דין שתוצאתו היא מס אמת תוך שמירה על זכויות קנייניות הן של הנישום והן של הקוּפה הציבורית – תגבר ידה של תוצאת מס האמת.
לאור האמור, קיבלה השופטת וינשטיין את הבקשה (הגם שקבעה שהמשיב יישא בהוצאות המערערת ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח) והורתה על קיום ישיבת קדם משפט לצורך קביעת סדרי הגשת הראיה הנוספת וקבלת עמדת המערערת באשר לראיות מטעמה, ככל שתבקש להביאן, בהתייחס לראיה הנוספת.
פסק-הדין בעניין פרדילוב
עניינו של פסק-הדין בעסקה שבגדרה מכרה חברת דובק בע"מ כמויות של טבק חתוך ומוצרים נוספים הקשורים לייצור סיגריות ואשר היו מיועדים, להבנתה של דובק, לייצוא אל מחוץ לגבולות המדינה. בהתאם להבנה זו, דובק נמנעה מהוספת מע"מ ומס קנייה למחיר הסחורה הנמכרת.
המשיב (מנהל מע"מ תל-אביב) קבע, כי המערער (אשר הועמד לדין פלילי בקשר לפרשה הנדונה והורשע בחלק מהאישומים) הינו הרוכש האמיתי של הטבק והמוצרים הנוספים וכי הוא מכר את הסחורה בישראל בעסקה או בעסקות החייבות במע"מ, ובהתאם הוא חִייב את המערער במס עסקאות.
המערער הכחיש כי הוא הגורם הרוכש וטוען כי הטבק נרכש על-ידי תושבי-חוץ ולשימושם; וכי הוא שימש כמתווך בעסקות מול דובק ותו לא.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט ה' קירש, דחה את טענות המערער לאי-חבות במס עסקאות אך צמצם את היקף החבות במס (קישור לפסק-הדין).
פסק-הדין בעניין א.י. אביבים
עניינו של פסק-הדין בהחלטת המשיב, מנהל מע"מ היחידה לפשיעה חמורה, לחיֵיב את המערערות בסכומי כפל-מס לפי סעיף 50(א1) לחוק מע"מ ובקנסות לפי סעיף 95(א) לחוק, בקשר לניכוי מס תשומות הכלול בחשבוניות פיקטיביות.
פסק-הדין בעניין טוריקשווילי
פסק-דין נוסף שעניינו בכפל-מס שהטיל מנהל מע"מ בְּשל הוצאת חשבוניות פיקטיביות (מכת מדינה כבר אמרנו?) הינו זה שבעניינו של אהרון טוריקשווילי.