כידוע, קיזוז הפסדים לצורכי מס כנגד שבח מקרקעין מותנה בקבלת אישור פקיד-השומה על-גבי טופס 1271/א. ברם, במקרים רבים, פקיד-השומה מסרב (לעיתים, שלא בצדק) ליתן את האישור האמור ואז על הנישום לבצע את קיזוז ההפסד במסגרת הדו"ח השנתי לשנת-המס בה אירעה המכירה של הזכות במקרקעין (במקרה זה, ככל שקיזוז ההפסד יאושר על-ידי פקיד-השומה, יקבל הנישום את מס השבח ששילם ביֶתֶר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, אך מנגד, ברי כי אי-קיזוז ההפסד מוקדם יותר ובסמוך לביצוע המכירה עלול לגרום לבעיה תזרימית).
בעניין וינברג טען הנישום, כי הוא זכאי לקזז הפסדים שהיו לאיגוד מקרקעין שבבעלותו והתפרק כנגד השבח ממכירת אחת הדירות שהייתה בבעלות האיגוד האמור (הדירה עברה לנישום אגב פירוק האיגוד, ככל הנראה בפטוֹר ממס שבח על-פי סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין).
רשות המיסים סירבה (ודומני שבצדק) לקיזוז המבוקש ועו"ד וינברג הגיש על החלטה זו ערר.
לאחַר הגשת הערר, פנה עו"ד וינברג לרשות המיסים בבקשה כי יינתן לו אישור בדבר זכאותו לקיזוז כאמור. הרשות סירבה לבקשה בנימוק שעו"ד וינברג אינו רשאי לקזז את הפסדי החברה מהכנסתו החייבת, ולפיכך גם אינו זכאי לקבל אישור בדבר זכאותו לקיזוז כאמור.
עו"ד וינברג לא השלים עם ההחלטה ועתר בעניין זה לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון, מפי השופטת א' חיות, השופט ע' פוגלמן והשופטת ד' ברק-ארז, דחה את העתירה על הסף (קישור לפסק-הדין).
נקבע, כי כל עוד לא הוכרעה המחלוקת המהותית בין העותר לבין רשות המיסים בשאלת זכאותו לקזז את הפסדי החברה כנגד הכנסתו החייבת, אין מקום לטענה שהעלה העותר נגד הרשות על כך שאינה מסכימה להנפיק לו אישור בדבר זכאותו לבצע קיזוז שהיא סבורה כי הוא אינו רשאי לבצע.
מטעמים אלה, יש לדחות את העתירה הן בְּשל היעדר עילה להתערבות בהחלטת רשות המיסים, הן בְּשל היות העתירה מוקדמת והן לאור אי-מיצוי הליכים על-ידי העורר.