עניינו של פסק-הדין בערעור שהגיש אלי טביב על החלטת המשיב (מנהל מע"מ תל-אביב 3) לפעול כנגדו בהתאם לסמכותו מכוח סעיפים 106(ב)(1) ו-(ב2) לחוק מע"מ שמכוחם ניתן לגְבוֹת חוב מע"מ ממי שהועברו אליו נכסים של החייב במס. זאת, ביחס לחוב מע"מ של החברה לניהול מועדון הפועל כפר סבא (1995) בע"מ ("חברת הניהול") שהייתה בבעלותו.
לטענת טביב, הכספים שהועברו אליו מחברת הניהול הם החזר מקצת מהלוואת הבעלים שהוא העמיד לרשותה במשך השנים.
המשיב, לעומת זאת, טען, כי בידיו הסמכוּת לגְבות את החוב מהמערער, נוכח התקיימותם של רכיבי סעיף 106 לחוק ולפיהם חברת הניהול חייבת חוב סופי למשיב, היא העבירה כספים לבעל מניותיה הוא המערער עִמו יש לה יחסים מיוחדים ולא נותרו לה אמצעים בישראל לפירעון חובה כלפי המשיב.
בראשית הדברים, סָקר השופט ד"ר סטולר בהרחבה את הוראות החוק הרלבנטיות.
לאחר מכן, נדרש השופט ד"ר סטולר לטענות טביב לפיה במועד הרלבנטי לא היה מדובר בחוב סופי וכי לא התקיימו התנאים האחרים הנדרשים להחלת הוראות החוק הרלבנטיות תוך שהוא דוחה את מלוא הטענות האמורות.