המערערת 1, חברת זאב שטיינר רואי חשבון ("החברה"), הוקמה במקור בשם חברת מתפרת רמון בע"מ, על-ידי המערער 2 רו"ח זאב שטיינר ("רו"ח שטיינר") ומר משה פרטוק, בחלקים שווים ביניהם.
מאוחר יותר, שוּנה יחס החזקת המניות בין הצדדים כך ש-51% מהמניות הוחזקו על-ידי רו"ח שטיינר ו-49% על-ידי מר פרטוק.
בשנת 1995 העביר רו"ח שטיינר את חֵלקו בחברה לרעייתו גב' יעל שטיינר, כך שמניות החברה הוחזקו על-ידה (51%) ועל-ידי מר פרטוק (49%). לטענת בני-הזוג, העֲברה זו נעשתה במטרה להבטיח את גב' שטיינר מפני נושים.
פעילותה העיקרית של החברה בשנים עברו, ועד להפסקתה, הייתה הפעלת מתפרה לצורך אספקת ביגוד לצה"ל. בנוסף, היו לחברה הכנסות מהשכרת נכסים.
ביום 31.12.2008, בְּשל סכסוך בין בעלי המניות וכחלק מהסכם כולל לגמר הסכסוך, רכשה החברה ברכישה עצמית את מניותיו של מר פרטוק, כך שגב' פרטוק הפכה לבעלים של מלוא המניות בחברה.
ביום 31.5.2009, העבירה גב' פרטוק את מניותיה בחברה לבעלה, רו"ח שטיינר, וזאת בפטוֹר ממס רווחי הון לפי סעיף 97(א)(5) לפקודה, כך שרו"ח שטיינר הפך לבעלים היחיד של החברה. מאוחר יותר, ועוד באותה שנת 2009, שינתה החברה את שמה מ"מתפרות רמון בע"מ" ל"זאב שטיינר רואי חשבון" והפכה לחברה שאינה מוגבלת בערבות (כנדרש לגבי חברת רואי חשבון).
הָחל בשנת 2000 ועד ליום 30.6.2009 היה רו"ח שטיינר שותף בשותפות משרד רו"ח "שטיינר חילי ושות' רואי חשבון" ("השותפוּת"). ואילו ביום 30.6.2009 נחתמו הסכם בין רו"ח שטיינר לבין החברה בדבר השכרת המוניטין האישיים של רו"ח שטיינר לחברה תמורת 36,000 ש"ח לשנה; ונספח להסכם יסוּד השותפוּת בעניין העברת זכותו של רו"ח שטיינר בשותפוּת לחברה.
החברה ביקשה לקזז את הפסדי העבר שלהּ, אשר נצברו עד לתום שנת-המס 2008 מפעילות המתפרה כנגד הכנסות החברה מהשותפוּת.
ברם, המשיב, פקיד-שומה באר-שבע, שלל את הקיזוז כמבוקש, וזאת מהטעם שמדובר ברצף פעולות המהווה עִסקה מלאכותית שיש להתעלם ממנה לפי סעיף 86 לפקודת מס הכנסה.
עוד קבע המשיב, כי העברת המניות בין בני-הזוג בשנת 2009 לא נעשתה בתום לב ועל-כן לא חל לגבּיה הפטוֹר ממס רווחי הון שבסעיף 97(א)(5) לפקודה, וממילא מדובר במכירה החייבת במס.
בנוסף, קבע המשיב, כי העברת הזכות בשותפות מרו"ח שטיינר לחברה בשנת 2009 מהווה אירוע מס, וזאת כנגזר, בין היתר, מהלכת שדות.
בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, מפי השופט ג' גדעון, דחה את הערעור.
השופט גדעון בָּחן בעיון את הראיות שהוצגו בפניו (ואנו ממליצים לקרוא את התיאור העובדתי בעניין זה) וקבע, כי לא היה טעם כלכלי ממשי בהעברת הבעלוּת במניות החברה מגב' שטיינר לבעלהּ, זולת קיזוז ההפסדים. בעניין זה יצוין, כי רק בעת חקירתו הנגדית, טען רו"ח שטיינר לראשונה כי היו טעמים לעסקות שבוצעו מלבד הרצון לקזז הפסדים (שאליו לא התכחש) ובכלל זאת ש"...בגלל ביטוח לאומי. הם הביאו לי את הסעיף".
השופט גדעון הוסיף וקבע, כי אין לקבל את טענת המערערים כי גם אם תידחה טענתם לקיומו של טעם מסחרי ממשי בפעולות שבוצעו הרי שלפי הלכת בן ארי (ע"א 7387/06) הם זכאים לקזז את הפסדיהם. זאת, מהטעם שרק גב' שטיינר הייתה בעלת המניות ובהתחשב בכך שבני-הזוג נישומו בנפרד.
באשר להעברת המניות בין בני-הזוג שטיינר קבע השופט גדעון, כי מאחַר שלא ניתן הסבר משכנע לסיבת הרצון לקזז הפסדים, אין מדובר בהעברה בתום לב הפטורה ממס רווחי הון,* וממילא המשיב היה רשאי לחיֵיב במס העברה זו.
* נזכיר, כי סעיף 97(א)(5) לפקודת מס הכנסה קובע פטוֹר ממס לגבי "מתנה לקרוב וכן מתנה ליחיד אחר אם שוכנע פקיד השומה כי המתנה ניתנה בתום לב ובתנאי שמקבל המתנה אינו תושב חוץ". השופט גדעון יצא אפוא, מנקודת הנחה, כי התנאי הקבוע בסיפא ביחס לתום לב חל גם על מתנה לקרוב. ראו בעניין זה גם את עמ"ה (חי') 628/2 גרייבר נ' פ"ש, אשר אוּשר בעליון (ע"א 271/83).
באשר להעברת הזכות בשותפוּת, קבע השופט גדעון, כי אין לקבל את טענת המערערים כי לא בוצעה כל פעולה של מכירה אלא בהשכרה בלבד. שכּן, ההסכמים הרלבנטיים מצביעים במפורש על כך שרו"ח שטיינר אכן מכר את זכויותיו בשותפוּת לחברה.