במבזק מיום 28.8.2011 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין אספן בניה ופיתוח בע"מ (קישור לפסק-הדין).
באותו מקרה, קיבלה הוועדה את הערר וקבעה, כי לב הדר – גיל הזהב, שותפוּת מוגבלת שבבעלותה מקבץ דיור, אינה איגוד מקרקעין כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין. זאת, בין היתר לאור המוניטין של השותפוּת.
ביום 13.1.2014 פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון (קישור לפסק-הדין).
בית-המשפט העליון, מפי השופט א' רובינשטיין (בהסכמת השופטים י' דנציגר וד' ברק-ארז) קיבל את הערעור שהוגש על-ידי מנהל מיסוי מקרקעין.
השופט רובינשטיין קבע, תוך שהוא מַפנה לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין וילאר נכסים (ע"א 6340/08), כי זכות הבעלוּת של השותפוּת במקרקעין מקפלת בתוכה גם את זכויותיה לפי ההסכם עם משרד הבינוי והשיכון, ומשכך לא ניתן לראוֹתן כנכס נפרד המצוי בידי השותפוּת. עוד קבע השופט רובינשטיין, כי המוניטין שייך לאחת השותפוּת המוגבלות בשותפוּת, ולא לשותפוּת עצמה, וממילא אין במוניטין האמור כדי להוציא את השותפוּת מגֶדר הגדרת המונח איגוד מקרקעין.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי פורסם פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין אחזקות ליגת בע"מ ואח'.
עניינו של פסק-הדין בחמישה עררים העוסקים כולם בשאלת סיוּוגם של שני תאגידים כ"איגוד מקרקעין" כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין (וכנגזר מכך, בשאלת החבות במס רכישה בגין רכישת הזכויות בתאגידים אלה): האחד, חברת ליגד תעשיות בע"מ; והשני, אותה שותפות מוגבלת לב הדר – גיל הזהב.
ועדת-הערר (השופט ר' סוקול – יו"ר, רו"ח ג' יחזקאלי-גולן ורו"ח ש' פטנברג – חברים) דחתה את העררים (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרשה ועדת-הערר להגדרת המונח "איגוד מקרקעין" כמו גם לפסקי-הדין שדנו בהגדרה זו.
לאחר מכן, בָּחנה הוועדה את שאלת סיוּוגה של חברת ליגד תעשיות בע"מ ("ליגת תעשיות" או "ליגת") כ"איגוד מקרקעין" וקבעה, כי אכן מדובר באיגוד כאמור. זאת, לאחר שדחתה את טענותיהם השונות של העוררים בעניין זה ובכלל זאת שבבעלות ליגד תעשיות מניות בחברה אחרת שאינה איגוד מקרקעין והחזקה זו מוציאה את ליגת מהגדרת "איגוד מקרקעין" (הוועדה קבעה, כי טענה זו לא הוּכחה כראוי וכי אין מדובר בהחזקה של נכס השולל את מעֲמדה של ליגת כ"איגוד מקרקעין"); שליגת תעשיות אינה חברה יזמית בתחום הנדל"ן ושהמקרקעין מוחזקים בידה כמלאי עסקי (הוועדה קבעה, כי המקרקעין אינם מהווים בבחינת מלאי עסקי בידי ליגת, וממילא לא נדרשה לסוגיית סיווג חברות יזמיות או חברות קבלניות כ"איגוד מקרקעין"); שליגת תעשיות הינה Going Concern (הוועדה קבעה, כי לליגת אין כל מנגנון ואין נכס כלשהו הנובע מפעילות ניהול עסקים וכי בכל מקרה העובדה כי לאיגוד כלשהי פעילות עסקית מוצלחת והוא מוגדר Going Concern אינה מלמדת כי יש לו נכס בלתי-מוחשי שאינו נטרלי ואינו טפל למטרת החברה); שלליגת הפסק עסקי מועבר המהווה נכס פיננסי המוציא את החברה מגֶדר הגדרת "איגוד מקרקעין" (הוועדה קבעה, כי אין מדובר ב"נכס" סחיר, הוא אינו תורם לייצור הכנסה והחזקתו אינה חלק אינטגרלי ממטרות החברות, ועל-כן אין בקיומו כדי לשנות את סיווג החברה); שליגת הפיקה הכנסות ממתן שירותי ייעוץ (הוועדה קבעה, כי ליגת שימשה רק "צינור" להעברת כספי הייעוץ למי שנתן אותם בפועל); ושיש לליגת נכסים נוספים שאינם ניטרליים ואינם טפלים, ובכללם מזומנים, זכויות לקבלת דמי ייזום והלוואה לזמן ארוך (הוועדה קבעה, כי נכסים אלה אינם משנים את סיוּוגה של ליגת כ"איגוד מקרקעין" וכי לא הוכח שלליגת הכנסות מנכסים אלה).
ועדת-הערר המשיכה ונדרשה לשאלת סיוּוגה של השותפוּת המוגבלת כ"איגוד מקרקעין", וזאת לאחר שהִבהירה בראשית הדברים, כי קביעת בית-המשפט העליון התייחסה לשנת 2008, וממילא אינה משתיקה את הצדדים מלטעון כי מעֲמדה שוּנה וכי במועד הרלבנטי לעררים (שנת 2012) היא חדלה מלהיות "איגוד מקרקעין" כאמור (וראו בעניין זה, את התייחסות הוועדה להלכה בנוגע ל"מעשה בית דין" בערעורי מס בסעיף 72 לפסק-הדין ואילך).
הוועדה קבעה, כי העוררים לא הצביעו על כל שינוי המצדיק את שינוי מעֲמדה של השותפוּת משנת 2008, וזו נותרה בגֶדר "איגוד מקרקעין".