פסק-הדין בעניין חפר-גחטן ואח'
פורסם פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין חפר-גחטן ואח'.
עניינו של פסק-הדין בשלושה עררים שהדיון בהם אוחד והמעוררים שאלה זהה: האם תשלום לרשות מקרקעין ישראל, כנדרש לשם פיצול נחלה במושב והפרדת מגרש למגורים מהווה עסקה לרכישת זכות במקרקעין החייבת במס רכישה.
שניים מהעררים עוסקים בהעברת זכויות ללא תמורה מהורים לילדיהם; ובערר השלישי נדוֹנה השְאֵלה במסגרת עִסקה למכירת זכויות בחלק מהנחלה.
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט ר' סוקול (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגליות ועו"ד ד' שמואלביץ), דחתה את שני העררים וקיבלה את הערר השלישי (קישור לפסק-הדין).
הוועדה קבעה, כי העברת הזכויות ללא תמורה מההורים לילדיהם כָּללה עסקה נוספת בין מקבלי המַתנה לבין רשות מקרקעין ישראל – חכירה לתקופה של 49 שנים; וכי היות שמדובר בעסקה לחכירה חדשה יש לחייבם במס רכישה בגין עסקות אלו.
לעומת זאת, לגבי העִסקה נשוא הערר השלישי נקבע, כי מדובר ברכישת זכויות חכירה מהוּונות, וממילא אין לחיֵיב את הרוכשים במס רכישה נוסף.
פסק-הדין בעניין עוגן נדלן מניב בע"מ
עניינו של פסק-הדין בערר שהגישה עוגן נדל"ן מניב בע"מ (לשעבר זיקית נכסים פיתוח (1956) בע"מ) על החלטת המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב) בהשגה שהגישה העוררת על שומות מס השבח שהוצאו לה בגין מכירת זכויותיה בבניין אסותא ומתחם פרוקרדיה ברחוב הברזל בתל-אביב לאסותא מרכזים רפואיים בע"מ ("אסותא").
המחלוקת העיקרית נעה סביב השְאֵלה, מהו יום המכירה של המקרקעין – האם בשנת 2009 (כטענת העוררת), עת נערך הסכם מכר מפורט, או שמא בשנת 2008 (כטענת המשיב), עת קיבלה אסותא את הצעת העוררת לרכישת המקרקעין.
מחלוקת נוספת התעוררה ביחס לטענת העוררת, לפיה 87% ממניותיה נרכשו על-ידי אוסיף השקעות ופיתוח בע"מ ("אוסיף") וכי היות שהשקעה זו של אוסיף משַקפת את שווי נכסי המקרקעין של העוררת, יש להוסיף לעלות הרכישה של המקרקעין את עלות רכישת מניות העוררת על-ידי אוסיף.
טענה נוספת העלתה העוררת ביחס לאי-חוקיות השומה שהוציא לה המשיב, וזאת בטענה כי זאת הוּצאה בהתאם לסעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין למרוֹת שמדובר היה בשומה זמנית שהפכה לסופית.
ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין): ביחס לסוגיית יום המכירה, הערר נדחה ברוב דעות (יו"ר הוועדה השופט מ' אלטוביה וחבר הוועדה רו"ח א' מונד, כנגד דעתו החולקת של חבר הוועדה רו"ח י' בילצקי); ואילו ביחס לשתי הסוגיות האחרות הערר נדחה פה-אחד.