עניינו של פסק-הדין בשומה לפי מיטב השפיטה שהוּצאה למערערת בגין עסק של שיווק ביצים בשם "אלמליח שיווק ביצים", אשר נרשם על-שם המערערת בשנת 2006 בעקבות פטירת בעלה (עד לרישומה של המערערת אצל שלטונות מע"מ, כבעלת העסק, היה בעלה המנוח רשום כבעלים של העסק).
בנוסף לשומה, נפסלו ספרי העסק לשנים הרלבנטיות והוטל על-ידי המשיב קנס בהתאם לסעיף 95 לחוק מע"מ (1% ממחיר העסקאות).
המשיב הסתמך, בין היתר, על הליך פלילי שהתנהל בבית-המשפט המחוזי מרכז, בגדרו הוגש כתב אישום נגד 14 נאשמים ובכללם המערערת, כשבמסגרת הליך זה הורשעה המערערת, על-פי הודאתה בעסקת טיעון ונגזרו עליה 6 חודשי עבודות שירות וקנס כספי.
המערערת אינה חולקת על סכום המע"מ אותו נדרשה לשלם ולא על חישוב הקנס, והטענה היחידה שהעלתה הייתה שלאחַר פטירת בעלה המנוח, נרשם העסק באופן פורמלי בלבד על שמה של המערערת, בעוד הלכה למעשה העסק היה בבעלות גיסה, והוא בלבד צריך לשאת בחיובים הנדרשים על-ידי המשיב.
השופט דורות בּחן את נסיבות המקרה, תוך שהוא נדרש לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין בנלי טל ואח' (ע"א 732/15) (למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן), וקבע, כי על אף שראוי היה לראות בגיסה של המערערת כבעלים של העסק וכמי שניהל את העסק הלכה למעשה, המשיב היה רשאי לחיִיב את המערערת בחוב המס.