הגם שמשרדנו עוסק בתחומי המיסוי ולא במשפט אזרחי כללי, ראינו לנכון לעדכנכם בדבר פסק-דין שפורסם לאחרונה על-ידי בית-המשפט העליון בעניין פלונית. זאת, בין היתר, לאור חשיבותו של פסק-הדין לסוגיית הגילוי מרצון ביחס לחשבונות בנק בחו"ל.
בגדרו של פסק-הדין, נדרש בית-המשפט העליון לצומת המשולש שבין דיני מתנה, דיני ירושה ודיני בנקאות, וביֶתֶר פירוט: מתנה בחיים לעומת מתנה לאחַר המוות, הקשר בין רצון המת למעמד הצוואה וזכויות שותף בחשבון בנק לאחַר מותו של השותף האחר.
בקצרה נציין, כי המדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה – במסגרתו התקבלו ערעור שהוגש על-ידי המשיבים על פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה בחיפה – ולפיו צירופה של המבקשת לחשבון הבנק של אחותה זמן קצר לפני פטירתה לא היווה בגֶדר מתנה, וממילא מלוא כספי החשבון שייכים לעיזבון המנוחה.
בית-המשפט העליון, מפי השופט נ' הנדל, אישר את קביעתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (קישור להחלטה) וקבע, כי אין מחלוקת על כך שכוונת המנוחה הייתה להעניק למבקשת מחצית מכספי חשבון הבנק במתנה, אך מנסיבות העניין עולה כי בכוונתה לא היה להעניק מתנה זו לאלתר אלא רק לאחַר מותה. שעה שכך, ולאור סעיף 8(ב) לחוק הירושה, אין למתנה זו תוקף כך שכלל כספי החשבון ייכללו בגֶדר עיזבון המנוחה.